תמצית האישום, העובדות המוסכמות ונקודת המחלוקת
הנאשמת אסירה בכלא השרון (להלן גם: "
הכלא") וביום 28.11.04 הייתה כלואה באגף 11, בתא 5. היא
אינה חולקת על כך שבמועד הנ"ל סמוך לצוהרי היום, לאחר שהאסירות הכלואות באגף הוחזרו מן החצר לתאיהן וכשעברו הסוהרים גילת בובלי ורבאח נביה סמוך לתא 5, נזרקה לעברם שקית ובה נוזל רותח, מתוך כוונה להטיל בהם נכות או מום או לחבול בהם חמורות. כתוצאה מפגיעת הנוזל הרותח נכוו הסוהרים הללו כוויות בדרגות שונות; רבאח נביה נפגע בפניו ובשורש כף ידו וגילת בובלי נפגעה במרפק ידה הימנית.
הנאשמת
מכחישה כי היא זו שהטיחה את השקית על הנוזל הרותח שבה לעבר הסוהרים וכן טענה שאינה יודעת אם השקית הוטחה מתוך תא מספר 5 שבו, כאמור, שהתה.
אין אם כן, מחלוקת על עצם התרחשות האירוע החובלני בזמן ובמקום המתוארים בכתב האישום. אין גם מחלוקת על תוצאותיו. נקודת המחלוקת היחידה נעוצה בשאלה אם הנאשמת היא המבצעת של התקיפה החובלנית.
בירור עובדתי
ראיות התביעה
התביעה העידה שלושה עדי ראיה: מפקד המשמרת סעיד חלבי והסוהרים שנפגעו גילת בובלי ורבאח נביה. העדות המרכזית היא זו של חלבי.
חלבי מסר בעדותו כי עובר לתקרית הנדונה בכתב האישום התחוללה תקרית מקדימה בהקשר לאסירה אחרת בשם אמנה מונה. הסוהרים באגף ובראשם חלבי כמפקד המשמרת עסקו בספירת אסירות שהוכנסו מן החצר אל התאים. אמנם מונה קיבלה את פני חלבי, בספירה, בישיבה. הוא ציווה עליה לעמוד והיא סירבה. על כן הוזעק קצין הביטחון שהוציא אותה, ביחד עם סוהרת, בכוח. המהלך גרם להתפרעות אסירות. מן התאים ואולי גם מצד האסירות שטרם הוכנסו לתאים נזרקו חפצים, מכל הבא ליד: כסאות,שולחנות, כוסות וכיו"ב. הוכרז מצב חירום בכלא, הוזעקו סוהרי תגבורת והותזו מים מזרנוקים אל עבר האסירות. הגיע מנהל הכלא שניהל מו"מ עם האסירות. אלה הסכימו להיכנס לתאים ולנהל מו"מ משם. הסוהרים וחלבי הכניסו אסירות למספר תאים. בהגיעם סמוך לתא מס' 5 הבחין, בוודאות, בנאשמת שהחזיקה שקית מים שקופה ושפכה את תוכנה בתנועת יד אל עבר הסוהרים. העד היה נחרץ בדעתו שממקום עמדו בין התאים 3, 4 היה לפניו שדה ראיה גלוי אל חזית תא מספר 5 וכי הבחין בנאשמת כשהיא לבדה בקדמת התא ומבצעת את פעולת התקיפה (אין אפשרות טכנית שבחזית התא הייתה אסירה נוספת וגם לא יתכן שמישהי שפכה את תוכן השקית מעל ומאחורי גבה של הנאשמת (שכן הדבר היה גורם לפגיעה בנאשמת).
בחקירה הנגדית הוסיף העד נתון חשוב. הוא אמר שכרבע שעה לאחר שהחלה ההתפרעות המקדימה הורדו המתגים המוליכים חשמל לתאים. חלפו כארבעים דקות מרגע זה ועד להתרחשות התקרית החובלנית. לפיכך תוכנה הרותח של השקית (בין אם היה מים ובין שהיה שמן או שמן מעורב במים) הוכן קודם לכן ולסברת העד בשעה שהותז לעבר הסוהרים לא יתכן שהיה "רותח, רותח").
גילת בובלי העידה כי הנוזל שפגע בה וברבאח נשפך מן הסורגים של תא 5. היא אמנם לא הבחינה במי שביצע את הדבר, כיון שעמדה, לעת מעשה כשגבה אל עבר התא, אולם העדה שללה אפשרויות אחרות (כגון שהנוזל נשפך מתא מספר 6) והוא מתוך הכרת מיקומם של תאים אחרים ומשמעות שפיכת נוזל מהם. העדה ציינה כי בתא, יחד עם הנאשמת, שהו שתי אסירות נוספות שהיא נקבה בשמותיהן.
עדותו של רבאח נביה דומה לעדות בובלי. הוא תיאר את מהלך הכנסת האסירות לתא, הסביר כי הספיק לחלוף על פני תא מס' 5 במגמה להכניס אסירות לתא 3 שעה שחש בנוזל (לדבריו שמן רותח) שנשפך עליו. הוא משוכנע כי השמן הותז מתא מס' 5. מבחינת מיקומו ומבחינת מיקומם של התאים ביחס אליו, פשוט אין אפשרות אחרת.
התביעה הציגה גם מספר מזכרים (ללא התנגדת) שתכליתם להראות כי מבחינה פיזית היו בידי האסירות אמצעים לביצוע המעשה (הן רכשו מצרכים כגון שמן סויה ושמן זית בקנטינה והיו להן אמצעי חימום חשמליים). עוד הוצגו מסמכים רפואיים וצילומים שתיעדו את הפגיעות בסוהרים.
לבד מאלה הגישה התביעה (ללא התנגדות) את ההודעות בחקירה שמסרו מייסון אבו עיישה והאלה ג'אבר שהיו שותפותיה של הנאשמת לתא מס' 5. שתיהן לא תרמו כמעט דבר בהודעות הללו. הן התחמקו ממענה, כל אחת בתירוץ שונה. כשם שלא אמרו דבר נגד הנאשמת גם לא שללו, במפורש או במשתמע, את האפשרות שהיא ביצעה את שכתב האישום מייחס לה.
ראיות ההגנה
ההגנה הסתפקה בהשמעת עדותה של הנאשמת. זו חזרה על הכחשת המעשה שנמסרה מפיה בחקירתה במשטרה (29.11.04 בשעות הבוקר). היא הוסיפה כי החשמל אל תאה (שהיו בו שתי אסירות נוספות) נותק וכי החשכה הייתה שם רבה. אי אפשר שמישהו שהתבונן מן החוץ אל התא פנימה יוכל לזהות מראה פנים, מה גם שלאסירות לבוש אחיד והן מכסות את שערן בשביס לבן. עוד מסרה הנאשמת כי מדי יום נמסרות לכל תא שתי שקיות ניילון המשמשות לאיסוף אשפה. לאחר התקרית נערך חיפוש בתא ונתגלו שקיות הניילון כשהן מלאות אשפה.
טיעוני הצדדים
באין מחלוקת יש לקבוע שבמועד ובמקום המצוינים בכתב האישום התרחש מעשה תקיפה כנגד שני סוהרים וששני הסוהרים נחבלו כתוצאה מן התקיפה. לעניין זיהוי התוקפת התביעה מבקשת שיינתן מלוא האמון בעדותו של מפקד המשמרת חלבי. עד זה זיהה את הנאשמת בבירור כמבצעת המעשה. הוא מכיר אותה היטב נוכח שירותו הארוך בכלא ובאגף הנדון. האפשרות שחלבי טעה וכי הנוזל הרותח הותז מתא אחר נשללה מפיהם של שני הסוהרים הנוספים (בובלי ורבאח). הכחשתה של הנאשמת את המעשה היא בגדר אמירה בעלמא. אין לה שמץ של תימוכין. הנאשמת הייתה יכולה לתמוך את עדותה בעדות חברותיה לתא. אילו הן הובאו להעיד ואילו העידו נחרצות שהנאשמת לא ביצעה את מעשה התקיפה, אי אפשר היה להתייחס להכחשה שבאה מפיה כאמירה סתמית חסרת תמיכה. אולם הנאשמת בחרה שלא להעיד את חברותיה לתא. הדברים פועלים נגדה.
הסניגורית מבקשת שיינתן אמון בדברי הנאשמת שמעת שנחקרה (למחרת התקרית) ועד לעדותה בבית המשפט הייתה עקבית בהכחשת המעשה המיוחס לה. עדותה פשוטה ובהירה ובעיקר יש לבחון אותה לאורן של מספר עובדות שהתביעה לא התמודדה אתן. אלה העובדות.
עובדה ראשונה היא עניין ניתוק החשמל. חלבי העיד בדבר ניתוק החשמל לתאים, פעולה שהתרחשה כ-40 דקות לפני התקרית. כיון שכך הסניגורית סבורה שלא היה לאיל ידו להבחין בחשכת התא במראה פניה של הנאשמת ולא מן הנמנע שהוא טעה בזיהוי.
עובדה שניה, אף היא נעוצה בניתוק זרם החשמל. כיון שלא היה חשמל בתא משך לכל הפחות 40 דקות, אין זה מתקבל על הדעת ששמן רותח (או שמן רותח מעורב במים רותחים) הותז אל גופם של הסוהרים. טיב הנוזל שהותז לא נבדק בידי המשטרה ואין לנו, לעניין זה, אלא את השערותיהם של הסוהרים. הם אינם מומחים ועל כן קיימת אפשרות שהותז חומר שונה (אולי תרסיס כלשהו). אם אמנם הותז חומר אחר (שאינו מים, שמן או נוזל אחר), לא מן הנמנע שהוא הותז מתא אחר. הסוהרים שהעידו שללו את האפשרות ש
נוזל הותז מתא אחר (בשל זווית ההתזה ומרחק ההתזה) אולם טעמים שוללים אלה אינם מתקיימים בהכרח אם הותז חומר אחר, כגון תרסיס.
עובדה שלישית היא שהמשטרה לא טרחה לבצע בדיקות יסודיות; לא לעניין החומר שהותז ולא לעניין אמצעי ההתזה. לפי עדי הראיה השקית שהכילה את הנוזל שהותז נותרה בתא שכן לא ניתן היה להשליכה על הנוזל שבה בינות לסורגים. אפשר היה לערוך חיפוש בתא, למצוא את השקית ולבחון את מותר תכולתה. הבדיקה הייתה יכולה לאשר את טיבו של החומר שהותז ולשמש ראיה נסיבתית חזקה לכך שהתזת הנוזל בוצעה מן התא ההוא. בהעדר בדיקה כזאת משתלט הספק והוא צריך לגרום לזיכוי הנאשמת בדין.
הכרעת הדין
מצאתי טעם בדברי הסניגורית שחקירת המשטרה בפרשה הנדונה כאן הייתה שטחית ובלתי ממצה. אין זו פעם ראשונה שמתגלית חקירה משטרתית לקויה, שעה שהדברים נוגעים לאירוע "פשוט" ולכאורה "סגור" באמצעות עדות מזהה. ההנחה של החוקר היא, כנראה, שהזיהוי "יעמוד" במבחן בית המשפט והוא (או היא) אינו טורח לאסוף ראיות תומכות או נוספות. בענייננו ניתן היה לחפש אחר השקית שהכילה את הנוזל שהותז, לאתר את מיקומה (כדי להסיר כל ספק מכך שהנוזל הותז מתא מספר 5), לברר את תוכנה (כדי לאתר את טיב החומר שהותז) ולבחון את דרך ההכנה של הנוזל (כדי לבחון את סוגיית ההרתחה ביחס למועד ניתוק החשמל לתאים). היה אפשר והיה צורך להכין תרשים של "הזירה" הכולל מידות, מרחקים ושדה ראיה, לצלם את ה"זירה" ולשחזר את ההתרחשות בעזרת הסוהרים עדי הראיה. כיון שהנאשמת טענה בחקירתה שאינה מכירה את קצין המשמרת ואילו הוא חולק על כך, ניתן היה גם לעמת ביניהם.
חקירה לקויה לא זו בלבד שאין בה תועלת אלא אף גם זו שהיא עלולה לגרום נזק רב לפרט ולציבור.
לא בכדי פתחתי את פסקת ההכרעה העובדתית בהערה האמורה. רציתי לציין בכך שנתתי את הדעת לפגמי החקירה וחככתי בדעתי היטב עד שהחלטתי שניתן להסיר את הספקות שהסניגורית העלתה, שהם כולם פרי מלאכת החקירה השטחית.