האישום והמענה לאישום
תומר טקשה, צעיר כבן 22, התבקש לדין בשל שתי פרשיות אישום. פרשה אחת התחוללה, כנטען בכתב האישום, לפני חצות הלילה ב-26.10.04, בגינה ציבורית הממוקמת ברחוב ליבורנו בבת ים. בגינה ישבו אותה שעה, שתי נערות, אחת מהן קרויה אורלי ועמן ארבעה צעירים: איאד שקרה (להלן: "איאד"), בוריס מורטוב (להלן: "בוריס"), עזרא בורוכוב (להלן: "עזרא") וארתור ארהרונוב (להלן: "ארתור").
הנאשם שמתגורר בסמוך לגינה ואורלי היא משכנותיו, הגיע אל הגינה ביחד עם חבר ופנה לאורלי וביקש שזו תכיר לו את הנערה שהיתה עמה. איאד, בוריס ועזרא הבהירו לנאשם בדרך כלשהי שהנערות נמצאות איתם וכי עליו לרחק מהן. התפתח דין ודברים בין הנאשם לשלושת הצעירים. ריב השפתיים הפך לתגרת ידים שבה החל למעשה הנאשם. תוך תגרה שלף הנאשם סכין ודקר את איאד בגבו, בחזהו ובזרועו ואת עזרא בבית השחי ובחזה. לשנים הללו נגרמו פציעות באיברים שונים והם נזקקו לתפירת הפצעים.
הפרשה השניה, התרחשה ביום 6.11.04, סמוך לשעה 03.00. איאד פנה לשלושה חברים: סאלח נאג'די (להלן: "סאלח"), אורסן סאבא (להלן: "אורסן") ולבן דודו של איאד, טאמר שקרא (להלן: "טאמר" או "המנוח") וביקש מהם להלוות אליו אל בית הנאשם. בהגיעם אל קרבת ביתו של הנאשם פגשו את בוריס שהגיע בעצמו לאחר תאום טלפוני עם איאד. איאד פנה לאורלי וביקש ממנה לקרא לנאשם לרדת מדירתו אל הרחוב. אורלי נעתרה, לאחר היסוס מסויים, לבקשה ושכנעה את הנאשם לרדת אל הרחוב.
משהגיע הנאשם לפתח היציאה מחדר המדרגות של בית מגוריו הבחין באיאד ומיד פנה על עקבותיו כדי לעלות לביתו. איאד תפס אותו בידו וניסה לעכבו. הנאשם הוציא סכין קפיצית ודקר בה את איאד. טאמר התערב בנסיון לגונן על איאד ואז דקרו הנאשם בבטנו. טאמר נחבל אנושות ונפטר ביום 13.11.04 בבית החולים. הנאשם הוסיף ודקר גם את סאלח ואת בוריס.
נוכח השתלשלות דברים זו מיוחסות לנאשם עבירות חבלה בנסיבות מחמירות (בשתי הפרשות) ועבירת הריגה בפרשה השניה.
במענה לאישום כפר הנאשם באחריות לעבירות המיוחסות לו, אך בעקרו של דבר הודה בהתרחשות שתי התקריות האלימות, כאשר בראשונה, תוך חילופי דברים ומהלומות עם איאד, עזרא, בוריס וארתור, שלף סכין ו"חתך קלות" (כהגדרת הסניגור) את ארבעת יריביו. הטענה היא שפעולתו זו של הנאשם נעשתה מתוך "הגנה עצמית".
במענה לפרשת האישום השניה, טען הנאשם שהוטמנה לו מלכודת. הוא נקרא לרדת מדירתו אל הרחוב לקיים שיחה עם אורלי, אלא שבצאתו מחדר המדרגות הבחין במנוח וכמה מחבריו, חמישה או שישה אנשים כשהם מצויידים באלה ולפחות בסכין אחד. על כן נפנה לאחור כדי לחזור לביתו. האורבים רדפו אחריו ותוך מאבק עמם שלף הנאשם סכין, נופף בה וחתך את איאד ואת בוריס. המנוח נדקר אף הוא באותה קטטה, אלא שהנאשם חולק על כך שהוא דקר את המנוח. ממילא הוא גם כופר באחריות לגרימת מות המנוח.
הנה כי כן, יריעת המחלוקת בכתב אישום זה היא בת שני פנים; הפן האחד מצריך ברור עובדתי של שתי פרשיות האישום והפן השני מצריך הכרעה בשאלה האם עומדת לנאשם טענת סייג לאחריות פלילית המבוססת על "הגנה עצמית".
האישום הראשון
בירור עובדתי
תמצית העדויות
המתאר הכללי של ההתרחשות המתוארת בפרט האישום הראשון אינו שנוי במחלוקת. לשון אחר. אין חולק שהנאשם, אורלי וחברתה וכן איאד, בוריס, עזרא וארתור נקלעו אל "זירת ההתרחשות" בלילה של ה-27.10.04. הנאשם אינו מכחיש, כי פנה לאורלי וביקש ממנה שתכיר לו את חברתה. נוכח זה דרש בוריס או אולי עזרא, מן הנאשם שלא לדבר יותר עם אורלי ולא לפנות אליה. עד מהרה התפתח ריב שפתיים בין הנאשם לבין בוריס, עזרא, איאד וארתור (להלן, בפרשת אישום זו: "הארבעה" או "עדי התביעה"). הריב הפך להיות אלים (חבטות ידים) ובהמשך שלף הנאשם סכין ודקר את איאד ועזרא וברח.
אינני רואה צורך להידרש לפרטי נסיבות התפרצות ריב השפתיים. עלי לבדוק מי פתח במסכת האלימה הפיזית ומה היתה מידת האיום על הנאשם ברגע ששלף את סכינו והשתמש בו.
בוריס העיד בבית המשפט כי "
איאד הראשון שנפגש עם תומר במכות. כאילו המכות הראשונות מאיתנו התחילו מאיאד" (פ/26).דברים אלה "רוככו" מעט בשעה שהעד נחקר חקירה נגדית, הוא אמנם חזר על כך שהקטטה התחילה בהתרחשות בין הנאשם לאיאד וכי איאד פתח בה, אלא שהמעשה הראשון שאיאד עשה היה דחיפה של הנאשם כאשר זה הגיב מיד בחבטת יד (סטירה) שממנה החלה תגרה של ממש (פ/50, 54).
לעניין המשך התפתחות הקטטה מסר כי בעיצומה של אלימות דו צדדית, הבחין בנאשם כשהוא מוציא דבר מכיסו ומבצע תנועה כלפי עזרא. היו שתיים, שלוש דקירות בעזרא שלאחריהן נמלט הנאשם מן המקום (פ/26, 54). בוריס הוסיף כי הנאשם הופל ארצה במהלך הקטטה שכן בזמן שהנאשם דקר את עזרא ואיאד, בוריס "
שם לו בעיטה" שהסיגה את הנאשם לאחור והוא נתקל במדרגה ונפל ארצה (פ/57, 58).
איאד אישר בבית המשפט כי העימות בינו לבין הנאשם החל בקללות ודברי עלבון שהנאשם הטיח בו ובתגובה בעט בו איאד וסטר על פניו. אלא, שהוא הוסיף כי העימות נוצר כאשר הבחין בנאשם מכה את עזרא (פ/60), ובמקום אחר (בחקירה נגדית) גרס כי היכה את הנאשם לאחר שזה דקר את עזרא (פ/68).
תגובתו של הנאשם למכות שאיאד היכה אותו היתה בשליפת סכין ובדקירת איאד פעמיים בגבו. איאד הספיק עוד לבעוט בנאשם פעם נוספת, הנאשם נפל ארצה, קם וברח (פ/60, 68, 69).
עזרא תומך בעדותו את דברי איאד. שכן עזרא מסר שדין ודברים התחולל בראשונה בין הנאשם לבינו ובוריס. הנאשם הפך את המריבה לאלימה בכך שסטר על פניו של עזרא וזה הגיב בדחיפה שהפילה את הנאשם ארצה. אחר כך דקר אותו הנאשם פעמיים ובשלב הזה כשאיאד הבחין בעזרא זב דם, חש להגנתו (פ/102, 103).
אורלי העידה בנקודה האמורה כי איננה זוכרת במדוייק את תחילת השלב האלים. היו דחיפות בין בוריס, עזרא, ארתור לבין הנאשם. הנאשם הופל אל הרצפה ובוריס בעט בו בבטן ובגב (פ/114, 118). אורלי לא הבחינה בדקירות כל עיקר.
הנאשם העיד כי איאד תקף אותו והפיל אותו ארצה בלי שהתחוללה מריבה מוקדמת (אפילו לא ריב שפתיים). אכן, בוריס התערב בנסיונו של הנאשם לפתח שיחה מסויימת עם אורלי, על רקע הרצון להתוודע לחברה שהיתה עמה. אולם, הנאשם היה נכון לקבל את הדרישה של בוריס להימנע מפניה אל אותה בחורה וכשאמר לשים פניו מן המקום הותקף בידי איאד, הופל ארצה, מיד עטו עליו הארבעה ובעטו בו בכל חלקי גופו. הוא הצליח להתרומם על רגליו ובעוד הם חובטים בו חבטות אגרוף רבות הושיט ידו לכיסו שלף סכין ונע לאחור. קבוצת התוקפים לא הרפתה והלכה בעקבותיו. הוא נופף בסכין כלפיהם משך כשתי שניות ואלה הצליחו להפיל אותו שוב. הפוגה קלה בהתקפה איפשרה לנאשם לשוב לעמוד על רגליו. אז נשמעה קריאת חברו אליו לברוח והוא עשה כן. רק כאשר הגיע לביתו הבחין שיש דם על הסכין וגם על ידו (אצבעו נחתכה מסכינו שעה שהופל ארצה). משקפיו נשברו בתקרית והוא נאלץ אחר כך לתקן אותם (פ/172, 173, 178).
רן בר-לוי (להלן: "רן"), החבר שהיה עם הנאשם באותה תקרית, העיד מטעמו. רן לא מסר הודעה למשטרה. מנגד בשלב מסויים מסר תצהיר בידי הסניגור. לפי דבריו בבית המשפט, החל השלב האלים בהתקפה של מספר אנשים כלפי הנאשם, הפלתו ארצה תוך מתן חבטות בגופו. הנאשם הצליח להתרומם ובראותו שהחבורה התוקפת שבה וקרבה אליו הכניס את ידו לכיס הימני האחורי. חילופי אגרופים נמשכו, הנאשם הופל ארצה שוב ומשקפיו נשברו. רן ניסה לגונן על הנאשם ויעץ לו לברוח. כך אירע. העד לא הבחין בהוצאת סכין וגם לא הבחין בדקירות (פ/219, 220, 222, 223).
דיון וממצאים
עינינו הרואות שהעדויות, אינן מצביעות באופן אחיד על השתלשלות העניינים. חרף ההסכמה הכללית על מתאר ההתרחשות הכולל יש הבדלים ממשיים בפרטים בין "כתת" עדי התביעה (להוציא אורלי) לבין "כתת" עדי ההגנה (הנאשם ורן חברו).