הכרעת דין בתיק פ 40182/07

הנאשם, צעיר כבן 21 שנים, משרת שירות חובה בצה"ל. תחילת שירותו הייתה כשוטר חובה במשמר הגבול.

ביום 4.10.06 נשלח הנאשם למשימת סיור שגרתית לאיתור שוהים בלתי חוקיים ("שב"ח") ביפו. המשימה הוטלה על צוות בן שלושה שוטרים: מפקד - ברוך בן עזרי, הנאשם ושוטר מג"ב נוסף בשם תומר אברהם (העומד לדין בנפרד בתיק זה). צוות הסיור איתר באחד מאתרי הבנייה בעיר שלושה פלסטינאים שנחשדו להיות שב"ח. בדיקה העלתה כי לשניים מן הפלסטינאים - איעד אבו רעיה ומוחמד דבאסיה - אין אישורי שהייה כדין. הנאשם ותומר אברהם הוליכו את שני השב"ח לחדר צדדי באתר הבנייה, סטרו להם על פניהם ותומר הוסיף לכך חבטות באלה. בשל המכות והחבטות נגרמו לדבאסייה חבלות במצחו, בשוק ובחזה ולאבו רעיה אדמומית בלחי וחבלות בשוק ימין ובברך שמאל.

בהמשך לאותה התרחשות אחז תומר אברהם בנשקו האישי, כיוון אותו לעבר אבו רעיה וסחט את ההדק. נורתה ירייה שכתוצאה ממנה אבו רעיה נהרג. תומר אברהם נותן בשל כך את הדין באשמת הריגה. יודגש כי אישום זה אינו מיוחס לנאשם דנן.

הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך שהן מהוות עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 ו-382 לחוק העונשין. על פי ההסכמה שבין הצדדים פניתי לשירות המבחן לקבלת תסקיר קודם למתן הכרעת דין.

מן התסקיר עולה כי הנאשם יליד ישראל בן העדה האתיופית, מתגורר בכרמיאל ומשתייך למשפחה בת תשע נפשות הסובלת ממצוקה כלכלית קשה. בעקבות התקרית נושא כתב אישום זה, הועבר הנאשם משירות במג"ב לשרות רגיל בצה"ל. המצוקה הכלכלית בביתו כפתה עליו היעדרות ארוכה מן השירות ללא רשות ("נפקדות"). הוא נשפט בשל כך ונשא עונש של מאסר בן 45 ימים. עם סיום העונש, שובץ שוב לשירות, הפעם בתפקיד עובד מטבח שיאפשר לו לשהות בביתו שבוע רצוף לאחר כל שבוע עבודה. כך יוכל לעבוד בחופשה ולסייע למשפחתו.

שירות המבחן ציין כי הנאשם מודע היטב לחומרת התנהגותו והוא הושפע קשה מן התוצאות הקטלניות של פעולת חברו לצוות. הנאשם נתפס בעיני קצינת המבחן כאדם אחראי בדרך כלל; בעל מחויבות גבוהה למשפחתו ולצדה גם מוכנות להמשך שירות מועיל ותקין. לנכוח ההתרשמות מן הנאשם היה השירות נכון לשקול המלצה לאי הרשעה כדי לאפשר לנאשם לסיים את השירות ולמנוע פגיעה בעתידו התעסוקתי. אולם נוכח חומרת העבירה והשלכותיה התקשתה קצינת המבחן לנקוט עמדה.

לאחר שקילת הנסיבות הגעתי לכלל מסקנה שעלי להרשיע את הנאשם בעבירה הנ"ל.  בזמנים אלה שבהם אנו עדים לתופעה הולכת ומתגברת של מעשי אלימות, אין להקל ראש בכל מעשה אלימות. אלא שאם אפשר, בנסיבות מסוימות לשקול אי הרשעה בהקשר לעבירת אלימות, אין לקבל את הדבר בהקשר לפעולת שיטור אלימה המתבצעת כלפי אדם הנתון בידי השוטר ומציית לדרישותיו.

נוכח "חד-פעמיות" ההתרחשות, חלקו הקטן יחסית של הנאשם בה ונוכח נסיבותיו האישיות, אשתדל במסגרת גזר הדין להביע דעה ממתנת  ביחס להשלכות האפשריות של ההרשעה  על המשך השירות ועל עתידו התעסוקתי של הנאשם.

אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 ו-382 לחוק העונשין.

ניתן היום י"ז ב אדר ב, תשס"ח (24 במרץ 2008) במעמד הצדדים

גזרדין

נסיבות העבירה ונסיבותיו של הנאשם תוארו בהכרעת הדין ואין צורך שאחזור על כך.

התביעה ביקשה שאתייחס למעשהו של הנאשם בחומרה ואגזור לו עונש של מאסר בפועל לנשיאה בעבודת שירות. הסנגור ריכז את עיקר מאמציו בניסיון לשכנע שיש להימנע מרשעת הנאשם כדי שלא לפגוע בעתידו, הן בשירות הצבאי והן בדרכו כאזרח לאחר שיסיים את השירות.

רב החשש שאלמלא הסתיימה התקרית בהריגת אדם לא היה המעשה הפסול של תקיפת השב"ח בידי השוטרים שהללו היו נתונים למרותם, מתגלה ואפילו התגלה, אינני בטוח שגורמי הפיקוד היו מתייחסים אליו במידת החומרה הראויה. בהיבט זה יש חשיבות לעונש ממשי שיצביע על חומרת ההתנהגות וגם ישמש כאמצעי מרתיע.

מצד הנסיבות האישיות ראוי הנאשם לגישה מקלה. נסיבותיו האישיות קשות. למרות זה הוא מבקש לסלול לעצמו דרך חיובית הן בהמשך השירות הצבאי והן בדרכו כאזרח. נראה לי שצריכה להיות "התגייסות" לכך מצד כל הגורמים הנוגעים בדבר. הצבא יכול להרשות את המשך השירות הצבאי של הנאשם. אין מדובר שבאדם בעל אופי אלים או בבעל דפוסי התנהגות עבריינית. ניתן בו אמון, כשוטר, והוא הכזיב. אפשר ורצוי לעניות דעתי להעמידו שוב בניסיון כמשרת בצבא.

הוא הדין ביחס לאפשרויות התעסוקה העתידיות של הנאשם. אכן בהקשר לצרכים תעסוקתיים שונים קיימת דרישה להיעדר עבר פלילי. אולם בדרך כלל נלווה לכך גם שיקול דעת המאפשר לערוך הבחנות בעבר הפלילי ולאפשר תעסוקה במשרות שונות חרף העבר. אני משוכנע שאם הנאשם יסיים את שירותו באורח תקין ויזכה להמלצות חיוביות של מפקדיו, תקטן במידה רבה עוצמת ההשלכה של ההרשעה.

אני דן את הנאשם לעונש של 10 חודשי מאסר שמהם 60 ימים לנשיאה בפועל, בעבודת שירות. יתר המאסר על תנאי לשנתיים. התנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע.