1. כתב האישום
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ; להלן: "החוק"), עבירה של שוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק) ועבירה של שהייה בישראל שלא כדין (עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952).
זו מסכת העניינים המפורטת בכתב האישום:
הנאשם הוא אחיינו של המתלונן ועבד בפאב המצוי בבעלותו של האחרון, עד כמספר חודשים לפני האירוע.
ביום 14.7.02 בשעה 04:30, לאחר שסיים את עבודתו בפאב, חזר המתלונן לביתו ברחוב החשמונאים בתל אביב כשבידו תיק ובו כסף מזומן בסך של כ-30,000 ש"ח, 450$, כרטיסי אשראי, פנקסי שיקים, טבעת זהב, שני שעונים ומסמכים שונים.
הנאשם המתין למתלונן והפתיעו בכניסה לביתו. בידו האחת, תפס הנאשם את המתלונן ובידו השנייה דקר אותו באמצעות אולר בראשו, בכתפו השמאלית, בחזהו ובחלק העליון של בטנו סמוך ללב. הנאשם אמר למתלונן שירצח אותו אם לא ישחרר את התיק שהחזיק בידו, וכי הוא תוקף אותו משום שהוא חושד בו שהלשין עליו בעבר ובגללו נעצר. המתלונן נפל ארצה והנאשם, שהצליח לקחת מידיו את התיק, נמלט ועלה על רכב שהמתין לו בסמוך, בו נהג "אחר" שזהותו אינה ידועה.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חתך דקירה באזור הרקה השמאלית, פצע דקירה בחזה ברווח בין צלעות 2 ו-3 משמאל, פצע דקירה ברום הבטן מעט שמאלה מקו האמצע חודר את הרקמה העוטפת האחורית ופצע דקירה בכתף שמאל. המתלונן נזקק לניתוח בבטנו ואושפז בבית החולים למשך יומיים.
רק ביום 27.4.07, כארבע שנים וחצי ממועד האירוע, נתפס הנאשם במסגרת בדיקת תעודות במחסום סמוך לחזמא, נעצר ונחקר וביום 2.5.07 הוגש כתב האישום האמור.
2. תשובת הנאשם לכתב האישום
הנאשם אישר כי המתלונן הוא דודו, שהעסיקו בפאב שהיה בבעלותו. הנאשם טען כי לא היתה לו כל ידיעה ביחס לרכוש שבחזקתו של המתלונן. הנאשם אישר שנפגש עם המתלונן בכניסה לבניין בו מתגורר האחרון וטען שהגיע למקום משום שביקש לשוחח עם המתלונן על אורח חייו של זה בישראל, לרבות גיוסה של בתו לצה"ל, שלא היה לרוחה של משפחתו המורחבת המתגוררת בשטחים. בתגובה, התיז המתלונן גז מדמיע על פני של הנאשם וצעק "מחבל". באופן אינסטנקטיבי ומתוך הגנה עצמית, דחף הנאשם את המתלונן והוציא אולר בעל "להב קטן מאוד", המשמש אותו כפריט נלווה לצרור המפתחות, ודקר באמצעותו את המתלונן ואז עזב את המקום. הנאשם מכחיש שנטל מהמתלונן את התיק המוזכר בכתב האישום.
הנאשם מודה כי באותה עת שהה בישראל שלא כדין.
3. המחלוקת
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשני עניינים הכרוכים זה בזה, והם: נסיבות דקירתו של המתלונן ושאלת ביצוע עבירת השוד על רקע טענתו של הנאשם כי לא לקח ולא ביקש את תיקו של המתלונן.
4. ראיות התביעה
המתלונן היה עד התביעה המרכזי. הוא מסר את גרסתו לאירוע ארבע פעמים: בפרטים שמסר לשוטר שהגיע למקום מספר דקות לאחר האירוע (ת/2 דו"ח פעולה), בהודעות ביום האירוע ובסמוך לו (נ/3, נ/4, נ/5), בעימות עם הנאשם לאחר מעצרו של האחרון (ת/4 מיום 29.4.07) ובעדותו בבית המשפט.
בכל אותן פעמים מסר המתלונן גרסה עקבית ואחידה בדבר מהלך האירוע: המתלונן הותקף מאחור בעת שעמד בפתח בניין מגוריו. התוקף אחז בסכין ודרש ממנו את התיק. המתלונן זיהה שהתוקף הוא הנאשם ושאל אותו מדוע הוא עושה זאת, והלה השיב שהוא חושד שהמתלונן הלשין עליו למשטרה. במהלך המאבק שהתנהל ביניהם בסמוך לכניסה לבניין, דקר הנאשם את המתלונן מספר פעמים, לקח מידיו את התיק ונמלט מן המקום ברכב שחיכה לו בסמוך. המתלונן זיהה את הרכב כרכב מסוג מיצובישי לבן (ת/2), ובהודעתו הראשונה כרכב מיצובישי או יונדאי בצבע זהב (נ/3) ואת התיק תיאר כתיק בצבע שחור.
תמיכה חיצונית לדבריו של המתלונן מצויה בהודעתו של קובי ריכטר (להלן: קובי"), עובר אורח שהיה עד למנוסתו של התוקף מן המקום.
במועד עדותו, חמש שנים לאחר האירוע, לא הצליח קובי לזכור דבר ולפיכך, הוגשה הודעתו שנגבתה ביום האירוע (ת/12) במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. יש לציין, כי בנסיבות אלו מן הראוי להחיל את הכלל בדבר "הקפאת הזכירה שבעבר" על ההודעה שמסר קובי ולקבל את האמור בה כראייה לאמיתות תוכנה, משום שזו נגבתה כשעה לאחר האירוע וממלאת אחר התנאים הדרושים להחלת הכלל. וראו לעניין זה רע"פ 11741/05
גלילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2)3608, בעמ' 3610).
בהודעתו זו מסר קובי כי בעת שנסע ברכבו הבחין ברכב מיצובישי לבן, שנסע מאחוריו ובו אדם אחד. בסמוך לגן מאיר ברחוב קינג ג'רג' בתל אביב שמע איש צועק והבחין באדם אחר שרץ מרחוב החשמונאים לרחוב קינג ג'ורג' ובידו תיק חום. הרכב הלבן האט את נסיעתו ואותו איש עלה עליו. קובי הבחין באיש שנדקר וקרא למשטרה.
יצויין כי במהלך עדותו ציין המתלונן כי ברכב המיצובישי היו מספר אנשים, וזה המתין לנאשם ממול לביתו כשדלת הרכב היתה פתוחה (עמ' 12). פרט זה שונה מן התיאור העולה מדבריו של קובי אולם אין המדובר בפער משמעותי הפוגם באמינות גרסתו. משמעות הדבר היא כי קיימת עדות חיצונית של עובר אורח שאין לו נגיעה כלשהי לאירוע ולמעורבים, ומדבריו עולה כי הנאשם נמלט מן המקום ברכב שאסף אותו ובידיו תיק. גם השוני בצבע התיק, כאשר המתלונן ציין כי מדובר ב
תיק שחור ואילו קובי מסר שראה
תיק חום, אינו מהותי. קובי היה עד לחלק קטן מן האירוע, שהתרחש בפרק זמן קצר מאוד כך שזיהוי שגוי ובלתי מדוייק של צבע התיק על ידו, במיוחד כאשר מדובר באירוע שלא התרחש באור יום אלא בשעה 04:30 בבוקר, אינו פוגע במידת המהימנות המיוחסת לדבריו.
תכולת התיק כפי שהיא מתוארת בכתב האישום משקפת את גרסת המתלונן כפי שנמסרה בהודעתו הראשונה שנמסרה מספר שעות לאחר האירוע (נ/3). המדובר בפדיון של כ-30,000 שקלים, 450 $ כרטיסי אשראי, כרטיסים שונים, פנקסי שיקים, טבעת זהב, שני שעונים וניירת של העסק. בדומה, גם בדבריו לשוטר שהגיע למקום בסמוך לאירוע ציין המתלונן כי בתיק היה כסף מזומן בסך של כ-30,000 ש"ח, שיקים ומסמכים פרטיים (ת/2). אולם בעימות שנערך בינו לבין המתלונן (ת/4 מיום 29.4.07 ) ציין המתלונן לראשונה, כי עמד לטוס לחו"ל יחד עם משפחתו ביום המחרת ולכן היו בתיק גם ארבעה כרטיסי טיסה וסכום של 2,000$ נוסף על פדיון סוף השבוע של הפאב.
בעדותו אמר המתלונן כי אינו זוכר כמה דולרים היו בתיקו והעריך זאת בסכום של 500-600$ (עמ' 18) ונחקר ארוכות ע"י ב"כ הנאשם על הפער בתיאור תכולת התיק. המתלונן הסביר שהעימות נערך בחלוף כחמש שנים מאז מועד האירוע, וביחס לכרטיסי הטיסה טען כי אמר הכל במשטרה, מה גם שבעת מסירת הודעתו הראשונה היה שרוי בטראומה תחת רישומו של האירוע (עמ' 19-20).