הכרעת דין- לגבי נאשם 4
כללי:
1. נאשם מס' 4 (להלן: "הנאשם") מואשם בכתב האישום, במסגרת שמונה עשר אישומים נפרדים, בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, בהתאם לסעיפים 499(א)(1), 415 סיפא, 415 סיפא (יחד עם סעיף 25) , 418 סיפא ו-420 לחוק העונשין תשל"ז-1977 בהתאמה.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, במהלך שנת 2002, קשר הנאשם קשר עם נאשמים 1, 2 ו-3 וכן עם אדם בשם עומר נאסר (להלן: "נאסר") להונות רוכשי רכב פוטנציאליים על ידי יצירת מצג שווא שבו כביכול מוצעים למכירה בדרך של מכרז כלי רכב שעוקלו בהליכי הוצל"פ. הוסכם בין הקושרים, כי נאסר יתחזה לעורך דין מאייר מרוואת איהאב (להלן: "עו"ד מאייר") באמצעות תעודת זהות ותעודת חבר לשכת עורכי הדין שזויפו לצורך כך. במסגרת הקשר, נשכר משרד ברח' ריב"ל 7 בתל-אביב שנחזה להיות משרד עו"ד מאייר, נפתח חשבון בבנק המזרחי סניף ריב"ל על שם עו"ד מאייר, פורסמו מודעות בעיתונים שהזמינו את הציבור להציע הצעות לרכישת כלי רכב שונים בדרך של מכרז, נשכרו בחברת השכרה כלי רכב שונים שהוצגו בפני הפונים כאילו מדובר במכוניות מעוקלות שהיו מיועדות למכירה בהליכי הוצל"פ והתקבלו במרמה מ-16 מתלוננים שונים סכומי כסף שהגיעו לסך
600,000 ש"ח בתמורה למכוניות שבהן הם כביכול זכו במכרז, ואשר בפועל, לא הייתה לקושרים כל כוונה לספקם .
פרט לכך, באותה דרך, ניסו הקושרים לקבל במרמה סכום כסף נוסף של 220 אלף ש"ח, אך הדבר לא צלח בידם לאחר שחלק מהמתלוננים חשדו בכשרות העסקה ולא שילמו את מלוא הסכום לו התחייבו.
על פי הנטען באישום 18, במסגרת הקשר הפלילי הנ"ל, קיבל הנאשם במרמה, יחד עם יתר הקושרים, ציוד משרדי ומכונת צילום מחברת "קופיטק" בשווי כולל של 11,000 ש"ח מבלי שהייתה כוונה לשלם עבור הסחורה הנ"ל.
2. נאסר הועמד לדין בנפרד עוד בשנת 2002 בת"פ 7267/02 של בית משפט זה, שם יוחסו לו עבירות זהות. הוא הודה במיוחס לו בכתב אישום זהה בתוכנו, נדון וריצה את עונשו.
נאשמים 2 ו-3 הודו בכתב האישום הנוכחי בעיצומו של הליך ההוכחות שהתנהל בתיק זה, הורשעו ודינם נגזר.
לגבי נאשם 1, התביעה החליטה לחזור בה מכתב האישום נגדו, בהסכמתו, בהתאם לסעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.
3. מבחינת השתלשלות האירועים הכרונולוגית ראוי עוד לפרט: בחודש אוגוסט 2002 נחשפה הפרשה לאחר שראשוני המתלוננים הבינו כי נפלו קורבן למרמה והגיעו להגיש תלונות במשטרה. באותו שלב, מאחר שהמתלוננים ושאר העדים הרלוונטיים לא ידעו את זהות הקושרים שהתחזו בפניהם בשמות בדויים (משה, יוסי, שרה), הצליחה המשטרה לקשור למעשה המרמה רק את נאסר אשר תמונתו זוהתה במצלמת בנק המזרחי שם נפתח על ידי הקושרים החשבון על שם עו"ד מאייר (ראה
ת/28א ו-ב) וכן אותרו ט.א שלו על גבי שיקים מסוימים. נאסר לא הפליל בחקירתו את שותפיו לקשר והועמד לדין בגפו. נאשם 1 שפרטיו היו אומנם ידועים למשטרה (שכן היה הבעלים הרשום של מכונית ניסן אלמרה שהייתה אחת מהמכוניות שהוצגו למכירה במכרז) עזב את הארץ. מעצרם של נאשמים 2, 3 ו-4 התאפשר רק בשנת 2004 כאשר נאשם 1 חזר ארצה במפתיע ובאמצעותו ניתן היה לחשוף את שאר המעורבים.
4. הנאשם אינו חולק שאכן בוצעו עבירות מרמה וזיוף שבמהלכן הונו המתלוננים השונים כמתואר בכתב האישום. הנאשם גם מאשר, שעבד במשרד ברח' ריב"ל 7 בתל-אביב והיה לו חלק מסוים בפעילות שהתרחשה במקום, תוך שהוא מציג עצמו כלפי כולי עלמא בשם "יוסי", אלא שלטענתו, הוא לא היה שותף לקשר הפלילי ולא נטל חלק במעשי המרמה.
טענת הנאשם בכללותה היא, כי בהיותו בקי בתחום הליכי ההוצל"פ הוא נשכר על ידי הנאשמת 2 או נאסר (שאותו הוא טעה לחשוב כעו"ד מאייר), לתקופה מוגבלת, כדי לסייע בהקמת משרד עורכי הדין ברח' ריבל 7. לדבריו, הוא בסך הכל היה שכיר במשרד ובמגעיו עם המתלוננים השונים הוא פעל בתום לב בהאמינו שפעילות המשרד חוקית. לדבריו, כל פעילותו הצטמצמה למכירת רכב הניסן אלמרה (שהיה רשום על שם נאשם 1) הוא לא ידע על הצעה למכירת מכוניות אחרות ולא עסק בהצגת מכוניות אחרות למי מהמתלוננים. לדבריו, הוא נוצל לרעה על ידי הקושרים והיה בעצמו קורבן למרמה מצדם, עד שאפילו שכרו לא שולם לו. לא זו אף זו לדבריו, פעילותו במשרד הייתה קצרה מאוד, כאשר מתוך התקופה בת חודש שבה פעל המשרד, הוא שהה בחופשה באילת בין התאריכים 13.7.02 ל- 25.7.02 שבמהלכה לא נפגש ולא יכול היה להיפגש עם מי מהמתלוננים. לטענתו, הוא שב למשרד לאחר החופשה ביום 28.7.02.
הנאשם הסביר, כי השתמש בשם "יוסי" על פי עצתו של נאשם 3-שאותו הכיר משכבר ואשר התלווה אליו, אל נאשמת 2 ואל נאסר בנסיעה למשרד בתל-אביב- מתוך מחשבה שבתל-אביב שם הוא אינו מוכר, הוא יוכל לנצל הזדמנויות רומנטיות, למשל, עם אושרת הפקידה+. בהקשר זה הוסיף וטען הנאשם, כי לא ידע מה היה חלקו או תפקידו של נאשם 3 בהקשר למשרד או לפרשה כולה.
המחלוקת בענייננו מתמקדת איפה בשאלה היחידה והיא עד כמה הנאשם ידע על העבירות נשוא כתב האישום והיה שותף להן, והאם ניתן לקבל את טענתו כי פעל בתום לב.
5. בפני התנהל הליך הוכחות ממושך (בשלב הראשון נגד כל הנאשמים) שבמהלכו נשמעו שורה ארוכה של עדים, ביניהם 16 המתלוננים שנענו להצעות שפורסמו בעיתון והשתתפו במכרז הכוזב.
בבקשתה להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו נסמכת התביעה בעיקר על הראיות הבאות:
א. עדויותיהם של המתלוננים השונים שבהן הם תיארו את האינטראקציה בינם לבין הנאשם, שהתייצג בפניהם בשם "יוסי". לטענת התביעה, מתוך עדויות אלה, כפי שעוד יפורט בהמשך, ניתן ללמוד כי הנאשם לא היה תם לב, כי היה שותף במרמה ונטל בה חלק פעיל. לא זו אף זו, דברי חלק מעדים אלה אינם מתיישבים עם גרסת הנאשם כי שהה במשך שבועיים רצופים באילת.
ב. עדותה של אשרת מנו, פקידה שנשכרה על ידי הקושרים לעבודה במשרד ברח' ריב"ל. מדובר במי שאין עוררין לגביה שלא הייתה מעורבת בסוד הקשר הפלילי. בעדותה תיארה בין היתר את מעשי הנאשם ואת מעורבותו בפעילות המשרד.