הכרעת דין בתיק פ 3864/07

כתב האישום שהוגש ב- 21.05.07 מייחס לריימונד חורי יליד 1976 (להלן: "הנאשם") ביצוע מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). התביעה טוענת שהנאשם עשה את המעשה המיוחס לו ב- 23.08.05 בשעה 21:20 בערך ליד שער התחמושת (להלן: "השער") בקניון עזריאלי (להלן: "הקניון"), שם עבד באותה עת כמאבטח. על פי כתב האישום הנאשם אמר ל - א. ז. (להלן: "המתלוננת"), שאותה לא הכיר, שהיא " חמודה", חיבק אותה ונשק על שפתיה, לשם גירוי, ביזוי או סיפוק  מיני.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם באמצעות בא כוחו עו"ד ש. לוי (להלן: " הסנגור") בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה.

לתביעה העידו ארבע עדים כדלקמן: המתלוננת (עמ' 9 - 14 לפרוטוקול), חברתה נעמה קירשנבלום (עמ' 14 - 18 לפרוטוקול), והמאבטחים דוד רוזנברג (עמ' 3 - 9 לפרוטוקול) סגן קב"ט בקניון ואחראי על ניהול הביטחון בפרויקט עזריאלי (להלן: "רוזנברג"). רוזנברג ערך את הדו"ח ת/2, קובי כחלון מנהל משמרת (להלן: "כחלון"), שערך דו"ח חריגה מנהלים ת/3 (עמ' 9).

להגנההעיד רק הנאשם (עמ' 19-26 לפרוטוקול), שהודעתו ת/1 הוגשה בהסכמה כבר בשלב ההקראה.

מהראיות שבפני עולה תשתית כדלקמן:

1.                   חברת "השמירה" העסיקה את הנאשם כבודק בטחוני. מטעמה עבד הנאשם במועד הרלוונטי, בעמדה 55א' ליד הכניסה לקניון (להלן: " העמדה"), והיה כפוף לרוזנברג. באותה עת היו קובי כחלון ורן ורד אחראים על המשמרת.

2.                   המתלוננת ונעמה קירשנבלום (להלן: " נעמה") הגיעו לקניון בשעה 21:00
בערך. נעמה התעכבה במרחק מה מהשער בהמתנה לחבר בשם אייל, בעוד שהמתלוננת, המשיכה ללכת והגיעה לעמדה.

3.                   אין הסכמה באשר לאירועי המפגש שבין הנאשם למתלוננת.

א.      לטענת המתלוננת: הנאשם שאל אותה מה יש בתיקה, ולאחר שענתה לו, הנאשם התקרב אליה, אמר " איזו חמודה את" ונשק על צד לחייה השמאלית בפינת פיה (עמ' 9 ש' 22-23). המתלוננת נחושה בדעתה שאיפשרה לנאשם לבדוק את תיקה, והכחישה שרק בשוגג נתקל ראשו בראשה תוך כדי בדיקת התיק.

ב.      לטענת הנאשם: המתלוננת לא איפשרה לו לבצע תפקידו כדין ולא איפשרה לו לבדוק את תיקה ביסודיות ובמסירות. לכן הודיע לה שיקרא לממונים, בתגובה איימה להתלונן נגדו. לטענתו אמרה, שתמסור ש" הוא לא בסדר". הנאשם  הסביר את הגשת התלונה והעדויות נגדו בתמימותו ובעובדת היותו אדם דתי חובש כיפה.

4.                   מיד לאחר האירוע הנטען, פנתה המתלוננת למאבטח רן ורד שעמד בקרבת העמדה. רן ורד לא נחקר, למרות שהיה הראשון, ששמע את תלונתה והזעיק את רוזנברג.

5.                   המתלוננת התקשרה לנעמה סיפרה גם לה, את גרסתה לאירוע, וחזרה על הגרסה פעם נוספת בפני רוזנברג. על מצבה הנפשי של המתלוננת, מיד לאחר המקרה, העידו נעמה (עמ' 16 ש' 9 - 8 ו-11), רוזנברג (עמ' 4 ש' 9)  וכחלון ת/3 ש' 4.

6.                   רוזנברג הוביל את הנאשם לחדרו, תיחקר אותו (להלן: "התיחקור") וזאת  בנוכחות שני אחראי המשמרת (ת/2, ועמ' 4 ש' 27 לפרוטוקול). אין הסכמה באשר לתוכן התחקור.

א.      לטענת רוזנברג הנאשם הודה במהלך התחקור (הדו"ח ת/2 וע' 4 ש' 19 לפרוטוקול) , ואז החליט לפטר אותו והזמין משטרה.

ב.      הנאשם מכחיש מכל וכל שהודה במעשה במהלך התחקור (ת/1 ש' 23). בבית המשפט טען שרוזנברג לא הקשיב לו, והוסיף כדלקמן:

  "צעק לי על הראש (הכוונה לרוזנברג - הוספה של ד. ר.-ש.) , אל תסבך אותי, ואל תגיד שלא עשית כי הוא בטוח שאני עשיתי. אמרתי לו שלא עשיתי שום דבר, שלא נגעתי באף אחד, הוא אמר לי שלא אגיד שלא עשיתי כי הוא בטוח שכן עשיתי...הוא אמר לי שאני אשלם מחיר כבד על מה שעשיתי, שאלתי מה עשיתי, והוא אמר שעוד מעט תבוא משטרה ושישימו אותי בכלא....כשקיבלתי את המכתב מהמשטרה הלכתי וחקרו אותי ושאלו אותי מה קרה. אני סיפרתי להם שלא נגעתי בה. אמרתי לו את האמת. אני לא מדבר שום שקר, אני בחיים לא נגעתי באף אחת.... אני בקושי מדבר עם אישה ובקושי אומר שלום או משהו. בחיים שלי לא נגעתי ולא אמרתי משהו. כל מה שהמתלוננת אומרת זה לא נכון, היא משקרת ואני יכול להביא המון הוכחות שהיא משקרת" (ע' 20 ש' 1-3, ש' 27-28 ו- ע' 21 ש' 1-3).

7.                   משהתבוששו חוקרי המשטרה להגיע לקניון, הלכה המתלוננת יחד עם נעמה למשטרת מרחב ירקון  והגישה תלונה (עמ' 10 ש' 6), גם נעמה נחקרה באותו ערב ומסרה הודעה (עמ' 17 ש' 19).

8.                   אין מחלוקת שלא היו עדים למפגש שבין הנאשם למתלוננת, והם העדים היחידים לגבי האירוע. משכך הכרעה בשאלת חפותו ולחילופין אשמתו של הנאשם היא נגזרת ממידת האמון שיאמין בית המשפט למי מהם. קודם לבחינת מהימנות יש להידרש לשאלות כדלקמן: