בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עבד הנאשם כפקח בעלי חיים בשירות הווטרינארי של עירית פתח תקווה, ומתוקף תפקידו היה מתייצב לעבודתו לבוש מדים הדומים בחזותם למדי שוטר. כתב האישום מייחס לו שורה של מעשי עבירה בהם במספר הזדמנויות, מרביתן בהיותו לבוש במדיו, התייצג בכזב בפני עובדות זרות כשוטר משטרת ההגירה, והתנהג במרמה כ"עובד ציבור" בעל סמכות, תוך ניצול לרעה של משרתו, לבושו וחזותו החיצונית. כתב האישום מפרט סדרה של אירועים בהם פעל באופן האמור, תוך מרמה והפרת אמונים, ושכנע אותן כי בכוחו למשוך בחוטים: הוא פגש מספר נתינות הודיות ותישאל אותן אודות עיסוקן ובקשר למעמדן בארץ ועבודתן, ביקש לראות את דרכוניהן ובדק את חוקיותם ותוקף אשרות השהייה (ויזות), הטיל על אחת מהן איסורים בקשר לתנועותיה, ולאחרת אמר כי עליה לשלם סכום נכבד להבטחת "בטחונה" וכדי למנוע את החזרתה לארץ מוצאה, ערך בדיקות חוזרות, ואף נטל מאחת מהן את דרכונה שפג תוקפו בתואנות שווא והותירו ברשותו במסווה של טיפול.
מעשי העבירה המפורטים בכתב האישום מתייחסים לששה מקרים שונים, בהם פעל הנאשם, לגרסת התביעה, באופן המתואר לעיל:
ביום 27.1.04, במכולת בבעלותו של שאול מוליאסיה ברח' פינסקר 31, בפתח תקווה, הממוקמת מתחת לדירה בה התגוררו המתלוננות, ושמשה זירת העבירה מרכזית. במקרה זה המתלוננת היא הנסה ונקר (להלן: "הנסה"). ביום 29.1.04, סמוך לשעה 22:00, בדירה, המתלוננת היא סמיטה מאקוואנה (להלן:"סמיטה"). באותו יום, בסביבות השעה 22:30, פגש במתלוננת בניטה פרמר (להלן:"בניטה"). המקרה הרביעי ארע ביום 31.104 בשעת צהרים, וענייננו נוגע למתלוננת בשם שובנבו פאחל. ההזדמנות החמישית בה פקד את הדירה הייתה ביום 1.2.04, ואז פגש בארבע מתלוננות, וביניהן בצ'נדריקה פרמר (להלן: "צ'נדריקה"). המקרה האחרון ארע ביום 8.2.04, ובאותו מועד הגיע נאשם לדירה בלוית בחורה פיליפינית ופגש בדינה מקוואן (להלן: "דינה").
בגין מעשים אלה הועמד הנאשם לדין בעבירות של התחזות כעובד ציבור, שימוש לרעה בכוח משרה, מרמה והפרת אמונים, עיכוב דרכון, וניסיון לקבל דבר במרמה.
הנאשם לא התכחש להגעתו לדירה, שם פגש חלק מהמתלוננות, וגם לא לכך ששיחותיו עמן נסב סביב נושאי הדרכון והשהייה בארץ. עם זאת, הייתה כפירתו באשמה גורפת. בדחותו מכול וכול התחזות לשוטר, מרמה והונאת המתלוננות, הייתה גרסתו כי כול שביקש היה לסייע להן לפתור את בעיותיהן ולעזור להן להסדיר את המשך שהייתן כדין. גם נטילת הדרכון, שלא הוכחשה, נועדה להשגת מטרה חיובית זו. רוצה לומר. לטענתו, לא כוונה פלילית עומדת מאחורי מעורבותו, אלא רצון כן ואמיתי להושיט יד ולעזור לנתינות הזרות להסדיר את נושא האשרות. משמע, בא לברך ונמצא מקלל, וזאת על לא עוול בכפו.
ניתן, אפוא, לומר, כי קווי המתאר של הגנת הנאשם מציגים תמונה שונה של האירועים השוללת מהם את המרכיב הפלילי. לגבי העבירה של התייצגות בכזב כשוטר, מקורה, לדעת הנאשם, בטעות בה נתפסו המתלוננות בשל חזותו החיצונית, שנבעה מן העובדה שבחלק מן המקרים היה לבוש במדי פקח הדומים למדי שוטר, ולו משום שהציג עצמו בפועל כשוטר, או נהג בדרך שהייתה אמורה לשדר או לחזק התרשמות מוטעית זו. ואילו לגבי יתר העבירות הטענה היא, כי הן משוללות כול יסוד משפטי.
התשתית הראייתית של התביעה
בבואה להוכיח הנטען על ידה בכתב האישום הציבה התביעה את מערך ראיותיה על עדותן של חלק מהמתלוננות המפורטות בכתב האישום, כולן נתינות הודיות שהגיעו לארץ כעובדות זרות ועסקו בטיפול ובעבודות שירותים. ואומר עתה ומיד. חרף קשיי שפה משמעותיים שניכרו במהלך עדותן משום שנמסרה בשפה האנגלית שאינה שפת אימן, ולמרות השפה המשובשת, דלות הביטוי והניסוח המגושם, ניתן היה להבין היטב את דבריהן אודות האירועים בהם היה מעורב הנאשם- אירועים לא מסובכים ולא מורכבים מבחינה עובדתית. והתמונה המצטיירת לגבי מאפייני התנהגותו דומה, בשינויים המתחייבים, כדי זהות ממש. גם לא נמצאו סתירות או שינוים מהותיים בין עדה לעדה, זולת אלה הנגזרים מהבדלי סגנון ולשון הקיימים מטבע הדברים בין אדם לאדם.
להלן תנותח כול אחת מהעדויות לגופה ובהשוואה לעדויות אחרות.
גרסתה של העדה בניטה פרמר
העדה בניטה פרמר (להלן:"בניטה") היא דמות מרכזית בפרשה זו. היא גם הייתה הרהוטה והבהירה מכול העדות. לדבריה, הגיעה ארצה בשנת 2001, ומאז עובדת כמטפלת בילדה הסובלת מלקות. ביומה השבועי החופשי נהגה לשהות מחוץ לבית מעבידתה והתגוררה בדירה ברחוב פינסקר 29 בפתח תקווה (להלן:"הדירה"), אותה חלקה עם מספר עובדות זרות שמוצאן מהודו. הדירה, ניתן להקדים ולומר, כך עולה מעדויות עדי התביעה, שימשה זירה מרכזית לפעילותו של הנאשם. ביום 21.1.03 הגיעה לדירה בשעת ערב מאוחרת, וכשנכנסה פנימה ראתה את הנאשם, כשהוא לבוש בגדים שנדמו בעיניה כמדי שוטר, משוחח עם אחת הנשים המתגוררות במקום- סמיטה שמה. הוא פנה אליה ודרש לראות את דרכונה, והיא נענתה (
הדרכון הוצג וסומן
ת/4). הנאשם התעניין באיזו שפה ניתן לשוחח עמה, וכשהשיבה כי היא דוברת אנגלית פתח בתשאול שנסב אודות עיסוקה ומקום עבודתה. לאחר שעיין בדרכונה התרה בה על כך שתוקף האשרה פג:
"הדרכון אינו טוב, ושאני עובדת בלי ויזה", בלשונה של העדה. והוסיף ואמר, כי עליה לשלם 1,000 דולר וסכום זהה מעסיקתה כדי להסדיר את העניין. לשאלותיו מסרה לו את שם סוכנות כוח האדם המעסיקה אותה, וכן שמה ומספר הטלפון של אישה בשם רותי, עמה נוהל הקשר. הנאשם השאיר את הדרכון ברשותו, ולא הרפה ממנה בטרם הילך עליה אימים על מצבה והזהירה מפני מהשלכותיו:
"...אחר כך הוא אמר שזה לא טוב שאני עובדת בצורה כזאת בלי ויזה. הוא אמר שאסור לי לצאת מהבית ואני צריכה לשהות בבית...הוא אמר לי אל תלכי לעבוד..." (עמ' 9 ש' 15-12). כשסיים לדבר עמה פנה לחברותיה לדירה, ובסופו של דבר הלך לדרכו. נסערת וחרדה התקשרה למעבידתה, תמי (תמר בן דוד, להלן:
"תמי")
, שהגיעה למקום כעבור זמן קצר. תמי שמעה מפיה הקורות אותה עם הנאשם, הרגיעה אותה באומרה שדבר לא יאונה לה, ומיהרה להתקשר למשטרה. העדה הבהירה כי בסופו של דבר לא שלשלה את 1,000 הדולר לידי הנאשם, וזאת מן הטעם הפשוט שתמי הסיעה אותה לביתה, ומאז לא חזרה בניטה לבקר בדירה מפאת פחדה מהנאשם. יותר לא פגשה בו, אלא רק במהלך העימות שנערך ביניהם במשטרה (
דו"ח העימות הוגש וסומן
ת/6).
לעדותה, היא לא הייתה הקורבן היחידי למעשיו של הנאשם. חברתה בשם סובין סיפרה לה על סנריו זהה.
הערכת אמינותה של בניטה
גם מול חקירה נגדית נוקבת הייתה העדה עקבית ועמדה בתוקף מאחורי גרסתה, שלא נסתרה ולא עורערה. לשאלת הסנגור אישרה שהמדים אותם לבש הנאשם אינם זהים לחלוטין למדי שוטר, אך הסבירה כי הואיל והדמיון ביניהם ניכר ובולט לעין מבחינת הצבע והמראה, ונוכח התנהגותו הבוטחת והבוטה של הנאשם, טעתה להאמין כי אכן שוטר הינו, אף על פי שלא הציג עצמו כשוטר באופן מפורש.
העדה דחתה את ניסיון הסנגור להציג את התנהגות הנאשם באור חיובי, כצעד שנועד לסייע לה להסדיר את ענייניה, והצביעה על חוסר ההיגיון שבטענה זו, בשים לב לכך שהאשרה לא הייתה ברת תוקף באותה עת, ולא הוא הכתובת לתקן את הדבר, ובמיוחד, משום שדרש ממנה תשלום עבור שירותיו:
"ש. אני אומר לך שהנאשם ניסה לעזור לך, הוא אומנם נהג בטיפשות כשלקח את הדרכון.
ת. למה שאני אתן לו את הדרכון שלי למשהו? אני ידעתי שאין לי ויזה
ש.את גם ידעת שיש שביתה, ואת ידעת שהוא יכול לעזור לך בזה, חשבת כך לפחות, אז לכן מסרת לו
ת.אז למה הוא אמר שאני צריכה לשלם אלף דולר"(עמ' 14 ש' 10-6).
לשאלת ב"כ הנאשם הטיבה להסביר כיצד הובלה בכחש על ידי הנאשם: מסירת הדרכון לא נעשה מיוזמתה, אלא משום שסברה בתום לב שמדובר בשוטר בר סמכות, והוטעתה על ידי הופעתו ודיבורו. היא גם היטיבה להסביר מדוע נתנה בו אמון ומסרה לו את דרכונה:
"...אני ראיתי לפני שוטר, אני לא ראיתי אנשי משטרה לבושים ככה. אני חשבתי שזה שוטר.
ש. אבל הוא לא אמר לך שהוא שוטר
ת.אבל בפינסקר (הכוונה לדירה מ. ד.)
באו לפני שלושה חודשים שוטרים שהיו לבושים באותם בגדים