1. הנאשם, אליהו אלמגור, מואשם בכך שב-9.7.02, בשעה 0.47 לאחר חצות לערך, דקר בסכין את שכנו לבנין בדרך הטכניון בנשר, דוד גרובנר, בבטנו ובמותניו, בעקבות ויכוח שהתגלע ביניהם.
נטען כי כתוצאה מהדקירות נגרם למתלונן פצע דקירה בבטן האמצעית ליד הטבור משמאל ובמותן שמאל תחתון והוא אושפז בבית חולים רמב"ם שם בוצעה אקספלורציה מקומית של הפצע בבטן.
נטען כי במעשיו אלה גרם הנאשם למתלונן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
הנאשם הואשם בביצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות על פי ס' 333 + 335 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.
2. כבר עתה יש לציין כי המתלונן בתיק זה, דוד גרובנר (להלן: דוד, דוד גרובנר או המנוח) שעל פי הנטען הינו מי שכלפיו בוצעה העבירה הנטענת בתיק זה, נרצח כשנה לאחר מכן, בלילה שבין 22.6.03 ל-23.6.03, ואינו עוד בין החיים.
מי שהועמד לדין באשמת הרצח והורשע בדין הוא הנאשם בתיק הנוכחי, אליהו אלמגור (להלן: אלי או הנאשם) המרצה כיום את עונשו בגין הרצח, כאשר ערעור על הרשעתו נדחה בבית המשפט העליון (ת.פ. (חי) 293/03, ו-ע.פ. 9897/05, בהתאמה).
3. עוד במהלך ההקראה שנערכה בתיק הנוכחי ב-4.8.02, קרי, טרם הרצח, הודיע ב"כ הנאשם כדלקמן-
"הנאשם מודה באמור בעובדה אחת, הנאשם והמתלונן מתגוררים באותו בנין. לענין האירוע, לארוע קדם רקע של איומים וקללות מצד המתלונן במשך שבוע לפני המקרה. בערב האירוע, המתלונן איים על מרשי, וקילל אותו במשך שלוש שעות. הנאשם ניתק מגע, עלה לדירתו וכאשר ראה שהמתלונן אינו בחוץ, איים המתלונן כי יפגע בנאשם באמצעות אקדח. הנאשם סבר כי בכוונת המתלונן לפגוע בו באמצעות נשק, ולכן, הרים מקל, רגל של שולחן שהיתה מוטלת באזור. כאשר יצא המתלונן מדירתו, תקף את הנאשם, ואז חבט בו הנאשם באמצעות המקל, חבטה אחת. לטענת הנאשם מעשיו עולים כדי הגנה עצמית. אין טענת אליבי ואין משפט זוטא. הנאשם כופר בטענה שדקר עם סכין את המתלונן, וטוען שהכה אותו עם הרגל של השולחן פעם אחת" (עמ' 2 לפרוטוקול).
תיק זה הועבר לטיפולי בהוראת כב' הנשיא, טרם תחילת שמיעת הראיות. שמיעת הראיות התנהלה תוך דחיות מרובות, רבות מהן בגלל אי הגעתו של הנאשם לדיון. הנאשם הוא חולה כליות ומטופל בדיאליזה וכיום מרצה עונש מאסר עולם בתיק הרצח.
לאחר תום ראיות התביעה, בהגיע תורו של הנאשם להביא ראיותיו, מסר סניגורו כי לאחר שהסביר לו את זכויותיו, בחר הנאשם שלא להעיד וכי לא תובאנה ראיות מטעם הנאשם (עמ' 66 לפרוטוקול).
הצדדים סיכמו טענות ועתה יש להכריע את הדין.
5.
עדויות והודעות
שמיעת הראיות בתיק זה, שעניינו ארועים שארעו ביולי 02, התקיימה כשהמתלונן בתיק הנוכחי, דוד גרובנר, כבר אינו בין החיים.
רוב העדים שנשמעו הם דיירי הבית ברחוב דרך הטכניון 46-42 בשכונת נשר שליד חיפה. כך, אילנה ויפית גרובנר, גרושתו ובתו של המנוח, כך גלית ומשה שושן, שכנים בבית. פרט לשכנים אלה, מסר עדות קצרה השוטר עלי סואעד והוגשו הודעות שונות ומסמכים נוספים.
הבית בו התגוררו דוד המנוח והנאשם הוא בית בן 4 כניסות המשורטטות בתרשים הבית שנערך בידי השוטר עלי סואעד - ת/3. בכניסה הראשונה גרה משפחת שושן, בכניסה השלישית גרה אילנה גרובנר, גרושתו של דוד גרובנר. באותה כניסה מתחת לדירת אילנה וממולה התגורר דוד גרובנר במחסן שהוסב לדירה. בכניסה הרביעית מתגורר הנאשם, אליהו אלמגור.
לבית חצר משותפת בקדמת הבית ובה פינת ישיבה בפתח הכניסה הראשונה בה מתגוררת משפחת שושן וספסל בפתח הכניסה השלישית, בה התגוררו המתלונן מצדה האחד וגרושתו מצדה השני.
6. בעדותו במשפט מסר
משה שושן, שכנו של דוד גרובנר, כי אותו ערב (8.7.02) ערכו הוא ואשתו ארוחה "על האש" עם אורחים. לדבריו, דוד התגרה באלי בקללות, התלונן שאלי מתלונן עליו במשטרה ומזמין לו משטרה הביתה. אלי השיב שלא עשה לדוד כלום ואין לו נגדו דבר. לאחר שהאורחים עזבו והשולחן פונה, ישבו משה דוד ואלי על ספסל ודיברו על כך שלא צריך לריב ואין צורך בויכוחים בין שכנים.
משה מוסר כי דוד קם והלך לחפש ספר טלפונים ואלי אמר לו, למשה, שהוא רוצה ללכת לדבר עם דוד והלך לדבר איתו.
משה מוסר כי כשאלי הלך לדבר עם דוד, ישב עם פניו לכיוון המפרץ. לאחר מכן סובב את ראשו וראה את שניהם מתקוטטים. משה הוסיף כי היה חושך, "הבלוק לא היה מי יודע מואר".