1. אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
2. נגד הנאשם, ששירת כשוטר סיור במשטרת ישראל בתחנת באר-שבע, הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען בו, כי בעת שנקרא לטפל באירוע של הפרת הסדר הציבורי, שהתרחש במרפאת קופת חולים, הגיע למקום ובמסגרת טיפולו עצר את מיכאל אלבז (להלן: "המתלונן") והכניסו לניידת. במהלך הסעתו לתחנת המשטרה, תקף אותו בסטירות ובמכות אגרוף בפניו, וכתוצאה מכך נגרמו לו המטומה ונפיחות בפניו.
הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום וניהל הוכחות. המאשימה העידה את המתלונן, השוטר אחמד אלאטרש (להלן: "אלאטרש") וחוקר מח"ש אלברט נהון. ההגנה העידה, בנוסף לנאשם, את חגית מלכה, מנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאה (להלן: "חגית") ואת גיל עזרא, סגן קב"ט במחוז דרום של קופת-חולים "כללית" (להלן: "הקב"ט").
מבוא
3. אלה הם עיקרי העובדות, הצריכות לעניין, שהוכחו במהלך המשפט:
למתלונן עבר פלילי עשיר, הכולל 44 הרשעות קודמות, במגוון עבירות, רובן אלימות, איומים, היזק לרכוש במזיד, התנהגות פרועה במקום ציבורי וכיוצא באלה. גם שוטרים ועובדי ציבור סבלו, לעיתים קרובות, מנחת זרועו. הוא סובל מבעיות נפשיות ובעבר היה מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית בכלא "רמלה", כעולה מפרוטוקול הדיון בת.פ 6861/01 בית משפט השלום באר-שבע (נ/3).
המתלונן הגיע למרפאה, כשהוא שיכור, שרוט בקרקפתו ומוזנח במראהו החיצוני. בידו החזיק שקית שהכילה בקבוקי בירה וסיגריה דלוקה. הוא דיבר בקול רם, קילל, הפריע לחולים ולצוות הרפואי ולא אפשר לו להמשיך בעבודתו, אם כי נמנע מלתקוף פיזית מי מהם. כל הבקשות כי יעזוב את המקום - עלו בתוהו. הנאשם ואלאטרש, שהיה בעת ההיא שוטר טירון בשלבי חניכה, הוזעקו למקום. הם הוציאו את המתלונן מהמרפאה, ביקשו שיתלווה אליהם לתחנה, ואולם הוא סירב. הנאשם הודיע לו על מעצרו, ניסה לכבול אותו, אך המתלונן שפך עליו את תוכן בקבוק הבירה, שאחז בידו, והתעמת עמו פיסית. במהלך המאבק ביניהם, שארך מספר דקות, הם נפלו על הרצפה והמתלונן אף הצליח לחנוק את הנאשם בצווארו באמצעות שרוך אבטחה, המחובר לאקדחו. בשלב זה אלאטרש התערב, ובכוחות משותפים התגברו על המתלונן, אזקו אותו בידיו, מאחורי גבו, והעלו אותו לניידת.
בתחילת הנסיעה לתחנת המשטרה, הנאשם נהג ברכב ואלאטרש ישב מאחור עם המתלונן, שהחל לקלל ולהשתולל. הנאשם נאלץ לעצור את הניידת והורה לאלאטרש להחליפו ליד ההגה, ואולם המתלונן המשיך להשתולל. מכאן ואילך, התפתח אירוע אלים בין הנאשם לבין המתלונן, שלגביו העדויות חלוקות.
דיון בראיות
4. המתלונן העיד, כי הנאשם היכה אותו מיד בתחילת האירוע, עם הגעתו למרפאה והוסיף והיכה אותו גם במהלך נסיעתם בניידת. התרשמותי ממנו אינה חיובית ואינני נותן בו אמון.
בניגוד לגרסת העדים האחרים (אלאטרש בעמ' 10 שורה 25, עמ' 13 שורות 21-22 ועמ' 19 שורות 7-8, הנאשם בעמ' 30 שורה 11, חגית בעמ' 36 שורות 12-13 והקב"ט בעמ' 38 שורות 5-7), שהעידו, פה-אחד, על שכרותו, המתלונן טען בתוקף כי לא כן.
עדות המתלונן, כי הנאשם החל מיד להכותו מבלי לדבר איתו (עמ' 1 שורה 11) נסתרה בעדות העדים אלאטרש בעמ' 10 שורות 20-22, הנאשם בעמ' 29 שורות 22-24 והקב"ט בעמ' 38 שורות 9-11. המתלונן הכחיש כי שפך בקבוק בירה על הנאשם, בסתירה בולטת לעדות אלאטרש בעמ' 19 שורה 11, הנאשם בעמ' 29 שורות 24-25 והקב"ט בעמ' 38 שורות 13-14.
זאת ועוד: טענתו, כי לא חנק את הנאשם באמצעות שרוך האבטחה, אינה עולה בקנה אחד עם עדות הקב"ט (עמ' 38 ש' 12-15) ועדות הנאשם (בעמ' 29 שורה 26 ובעמ' 30 שורה 1). זה המקום לציין, כי עדות הקב"ט היתה אובייקטיבית, נעדרת פניות והוא הותיר בי רושם טוב ומהימן.
יתרה מזאת: המתלונן התייחס בביטול להרשעותיו הקודמות הרבות בעבירות של תקיפת שוטרים ("
אך זה סתם"- כלשונו) ולא היסס להעיד, כי הודה בעבירות אלה בלית ברירה
"למרות שלא היה ולא נברא". לעתים, דבריו עוררו תמיהה לגבי צלילות דעתו
:"חוץ
מזה, הנאשם הרביץ לי
ובכה" (ההדגשה אינה במקור-ד.מ.) על שאלת הסניגור:
"אם אתה אומר שהשוטר אלאטרש אמר שהייתי שיכור אני משיב: אתה שיכור" כשהסניגור הטיח במתלונן, כי חנק את הנאשם באמצעות שרוך האבטחה, המתלונן השיב בזה הלשון
:"אני משיב שאתה שקרן בן שקרן. אתה בטח דומה לאבא שלך או לאמא שלך". שוכנעתי, איפא, כי התנהגותו האלימה חייבה את השוטרים לנטרל אותו ולנקוט נגדו לשם כך בכח סביר, כפי שאכן עשו.
5. כפי שאפרט להלן, גם על גרסת אלאטרש לא ניתן לבסס הרשעה. עדותו ככלל לא היתה קוהרנטית וסדורה, ונפלו בה שינויים משמעותיים, באופן שראשיתה נגד את סופה. העד התפתל במהלך עדותו על דוכן העדים וסתר עצמו מיניה וביה.
בגרסתו הראשונה של העד - דו"ח הפעולה ת/5, לא הזכיר כל הפעלת כח בניידת, שכן, לדבריו, היא הופסקה עם כבילתו של המתלונן:
"הכנסנו אותו לניידת ישר אחרי הכבילה, הספיק הכח, הפעלת הכח נגד החשוד".
העד נחקר בנקודה זו ונתן הסברים שונים, שלא עלו בקנה אחד זה עם זה. ההסבר הראשון - העד לא תעד את האירוע בדו"ח הפעולה, מאחר שהיה שוטר חדש באותה עת ולא היה לו מושג היכן להתחיל והיכן לסיים (עמ' 16 שורות 11-13). ההסבר השני - העד העדיף להתמקד בתחילת האירוע שקרה במרפאה ולא חשב שימשיך ללוות את האירוע עד התחנה (עמ' 16 שורות 15-19). בהסבר השלישי נימק העד, כי היתה זו הפעם הראשונה שמילא דו"ח אמת כשוטר, המתייחס לאירוע אלימות ראשון בין שוטר לעצור (עמ' 16 שורות 20-24). בהסבר הרביעי, העיד, כי הנאשם הדריך אותו כיצד לכתוב את הדו"ח (עמ' 17 שורות 4-5).
6. לאחר שהחקירה נפתחה, אלאטרש מסר הודעה במח"ש בה טען, כי המתלונן והנאשם היכו זה את זה הדדית. בהמשך החקירה אמר, כי יתכן שהנאשם לא היכה כלל את המתלונן. הוא הוסיף וטען, כי הנאשם היכה את המתלונן בניידת בעת שהיתה במהלך נסיעה, בניגוד לעדות המתלונן, כי הנאשם עצר את הניידת והיכה אותו מחוצה לה.
העד העיד בחקירה ראשית בבית המשפט, שהמתלונן התעמת עם הנאשם, בעט בו ברגליים והנאשם הגיב בכמה בעיטות עד שהמתלונן נרגע. בניגוד לגרסה זו, העד הוסיף והעיד, כי המתלונן בעט בנאשם, שניסה להשתלט עליו ולא הצליח, ניסה לתפוס אותו בידיו הכבולות וברגליו וגם אז לא הצליח, שכן המתלונן המשיך לבעוט בו, ואז "
הנאשם נתן לאלבז כמה אגרופים והדביק אותו לחלון עד שהוא נרגע" (עמ' 11 שורות 9-13).