כתב האישום ויריעת המחלוקת
1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען, כי ביום 26.11.07 בשעות אחר הצהריים, הסיע הנאשם 7 נוסעים, כולם תושבי אזור יהודה ושומרון שאינם מורשים לשהות בישראל, ברכב מסוג פורד קונקט. מסלול נסיעתו של הרכב היה מכיוון עיסאוויה, דרך שכונת הגבעה הצרפתית, דרך כביש מס' 9 לכיוון תל-אביב, ומשם דרך כביש מס' 1 לכיוון תל-אביב. שוטרים סמויים עקבו אחר הרכב במסלול נסיעתו.
2. בסמוך למחלף לטרון, ביצע השוטר יהודה כהן חסימה של כביש מס' 1, במסלול הנסיעה ירושלים - תל-אביב, כדי לעצור את הרכב הנ"ל. החסימה בוצעה על ידי כך שהשוטר כהן הורה לרכב מסוג רנו קנגו, השייך לחיים ויינשטיין, לחסום את הנתיב השמאלי ואת המעבר על שולי הכביש משמאל. במהלך החסימה ישבו בתוך הרכב ויינשטיין ונוסע נוסף, ראובן סעדון. כמו כן הורה השוטר כהן לנהג מונית ששמו עזרא מזרחי לעמוד לימין רכבו של ויינשטיין. במהלך החסימה ישב מזרחי במוניתו.
3. בעקבות החסימה, נוצר פקק תנועה במקום, והנאשם האט את מהירות נסיעתו. משהאט הנאשם, ביצעו השוטרים הסמויים חסימה של רכבו, תוך שהם יורדים מרכבם לעבר רכבו של הנאשם, במטרה לעצרו.
4. בתגובה, שילב הנאשם הילוך אחורי ברכבו, ופנה לשולי הכביש משמאל, תוך שהוא פוגע ברכב אזרחי. הנאשם החל נוסע במהירות גבוהה על השוליים השמאליים, ורכב משטרה סמוי דולק אחריו. במהלך הנסיעה על שולי הכביש פגע הנאשם ברכב אזרחי נוסף, אולם המשיך בנסיעתו.
5. משהגיע לשורת כלי הרכב אותם עצר השוטר יהודה כהן על מנת שתיווצר חסימה, פגע הנאשם בעוצמה רבה ברכבו של ויינשטיין, אשר עמד על השוליים השמאליים על פי ההוראה שקיבל. בעקבות הפגיעה, הועף רכבו של ויינשטיין מספר מטרים לימין, תוך שהוא גורר את מוניתו של עזרא מזרחי. רכבו של הנאשם הועף אף הוא מספר עשרות מטרים קדימה.
6. בשל הפגיעה בשני כלי הרכב נגרמו לאחדים מן הנוסעים הפגיעות הבאות:
חיים ויינשטיין פונה באמבולנס לבית החולים "שיבא" בתל השומר, ואובחן כי הוא סובל מפגיעות בראש, בגב ובצוואר.
ראובן סעדון פונה לבית החולים "שיבא" בתל השומר, שם אובחן כסובל מכאבים בגב ובצוואר.
עזרא מזרחי פונה באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא", ואובחן כסובל מכאבים בגב ובצוואר.
ג'רדאת פאלח (אחד מן הנוסעים ברכבו של הנאשם) נפגע בצווארו וטופל במקום האירוע.
חמזה נציראת (אחד מן הנוסעים ברכבו של הנאשם) פונה באמבולנס לבית החולים "הדסה עין כרם", ושוחרר מבית החולים לאחר אשפוז של לילה.
כלי הרכב המעורבים: רכבו של הנאשם, ורכביהם של ויינשטיין ושל מזרחי, ניזוקו באורח קשה.
7. על יסוד עובדות אלה, ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; שהיה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, והסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הנ"ל.
8. בישיבת מענה שנקבעה ליום 18.2.08, הודיע ב"כ הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד תאבת, כי הנאשם כופר בעובדות המיוחסות לו, למעט העובדה ששהה אותו יום בישראל, שלא כדין. הנאשם לא היה ברכב, לא נהג ברכב, ולא הסיע אותם נוסעים. הנאשם לא כפר בעצם קרות האירוע, אולם טען כי יהיה מי שיהיה נהג הרכב, הוא לא יכול היה לעבור עבירה של הפקרה, מכיוון שנכחו במקום שוטרים. לו נהג הרכב היה נשאר במקום ולא נמלט, היה נעצר מיד, וממילא לא יכול היה להושיט סיוע לנפגעים או לעמוד על מצבם. כמו כן, הנאשם לא כפר בכך שהוא נעצר באזור לטרון, בקרבת מקום. הנאשם הודיע כי אין לו טענת אליבי. אשר לטביעת האצבע שלו, אשר נמצאה על חלון הנהג מצידו הפנימי, טען הנאשם כי יש לו עסק לשטיפת כלי רכב בענאתא, וכי הרכב הנדון נשטף בעסקו, ויש בכך כדי לספק הסבר מדוע נמצאה טביעת אצבע שלו בתוך הרכב.
9. ביום ההוכחות הראשון, התייצב עו"ד תאבת והודיע כי יש משבר אמון בינו לבין הנאשם, וכי הנאשם מינה לעצמו את עו"ד מזאל לייצגו. עו"ד מזאל ביקש דחייה על מנת שיוכל ללמוד את התיק. משהחלו להישמע ההוכחות, התברר כי יריעת המחלוקת נותרה כפי שהוצבה בישיבת המענה.
הראיות
התרחשות התאונה:
10. אין חולק, כי רכב מסוג פורד קונקט, שמספרו 51-704-50, הוא הרכב שהיה מעורב באירוע נשוא כתב האישום. רכב זה היה נתון במעקב של שוטרי יחידת העיקוב של משטרת ישראל, בשל מידע מודיעיני שהתקבל לפיו הרכב המדובר מסיע שוהים בלתי חוקיים. שוטרים אלה עקבו באופן רציף אחר הרכב, מהיציאה מעיסאוויה ועד למקום התאונה, על כביש מס' 1, מעט אחרי תחנת הדלק שבשער הגיא (שוטר מס' 60: עמ' 64-68; שוטר מס' 163: עמ' 45-46, עמ' 51; שוטר מס' 87: עמ' 56, עמ' 59).
11. במהלך המעקב אחר הרכב הנדון, ביקש החפ"ק, שהיה אחראי על הפעילות, ממחלקת התנועה של המשטרה, ליצור פקק תנועה, על ידי חסימת כל כלי הרכב שעל כביש ירושלים - תל-אביב. זאת, על מנת ששוטרי העיקוב יוכלו לעצור את הרכב כשהוא עומד בפקק, מבלי לסכן אזרחים (שוטר מס' 87, עמ' 55).
12. כאן נכנס לתמונה השוטר יהודה כהן. השוטר כהן הוא שוטר תנועה וחוקר תאונות דרכים. ביום האירוע היה במשמרת וקיבל הוראה לנסוע בכביש ירושלים - תל-אביב לכיוון לטרון, וליצור פקק מכוון. הוא העמיד את רכבו בנתיב הנסיעה הימני, והורה לנהג המונית עזרא מזרחי לעצור בנתיב השמאלי. כמו כן, הורה לבעל מכונית הרנו, חיים ויינשטיין, לעמוד על שולי הכביש השמאליים, ולנהג אחר הורה לעמוד על שולי הכביש הימניים. הרווח שנותר בין מכוניתו של ויינשטיין לבין מעקה הבטון המפריד בין מסלולי הנסיעה במרכז הכביש, היה כ- 40 ס"מ. בעקבות החסימה שיצר השוטר כהן, נוצר מיד פקק שאורכו כ- 300 מ'. (עמ' 3; ת/16).