1. הריני לזכות הנאשם מעבירה של הפקרה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן:
"פקודת התעבורה" או
"הפקודה").
פרטי האישום
2. ביום 4.5.05, כמתואר בכתב האישום, נהג הנאשם במשאית לחלוקת מיכלי גז ברכב מסוג מרצדס מ"ר 89-783-00 (להלן:
המשאית) מעטרות לכיוון מודיעין בכביש 443 (להלן:
"הכביש"), כשעימו שני נוסעים, שזהותם איננה ידועה. באותה עת היו על המשאית עשרות מיכלי גז, שאוחסנו בצורה רשלנית במשטח המטען של המשאית, והיטלטלו במהלך הנסיעה. בסמוך לשעה 20:00, הבחין קורנל טמבורו, מפקח בטיחות בגז מטעם משרד התשתיות (להלן:
"טמבורו") במשאית. משחשד טמבורו כי נהג המשאית עובר עבירות על חוק הגז, החל לעקוב אחר המשאית, באמצעות רכב המזדה בו נסע. במהלך הנסיעה הזעיק המפקח את המפקחת רויטל סימונה (להלן:
"סימונה") אשר התמקמה ברכבה מסוג טויוטה במחסום מכבים שעל הכביש, ונערכה לעצור את המשאית בסיוע חיילי המחסום. משהבחין הנאשם בנעשה, הגביר את מהירות נסיעתו. בסמוך למחסום ביצע הנאשם לפתע פניית פרסה חדה, והחל להימלט בנסיעה פרועה וחזר במהירות רבה לכיוון ירושלים. שני המפקחים דלקו אחריו כל אחד ברכב שלו. כשהתקרבה סימונה לרכבו של הנאשם ועמדה לעוקפו, הסיט הנאשם את המשאית שמאלה וניסה לדחוק את רכב הטויוטה לעבר מעקה הבטיחות. סימונה הצליחה לעקוף את המשאית ונסעה לפניו. הנאשם נגח בחלקו האחורי של רכב הטויוטה במטרה להעיף את הרכב לצד הכביש. הנאשם נסע בפראות תוך שזגזג בין נתיבים, כשהוא מנסה לעקוף ולחמוק בין המזדה לטויוטה, עד שפנה באופן פתאומי אל תחנת הדלק "דור" שבסמוך לבית חורון. הנאשם ניסה להתחמק דרך כביש צדדי בתחנת הדלק, אך כשהתברר לו כי הגיע לכביש ללא מוצא, ביצע במהירות פניית פרסה, נסע במהירות לעבר רכבי המזדה והטיוטה שחסמו את דרכו, נגח אותם עם חזית המשאית בעוצמה, פרץ ביניהם ונמלט חזרה את הכביש, כשהוא נוסע לכיוון מודיעין בניגוד לכיוון התנועה. בנסיעתו זו סיכן הנאשם את כל כלי הרכב אשר נסעו בכביש, עד שהגיע כעבור כמה מאות מטרים למחסום עשוי קוביות בטון בסמוך לכפר בית עור אל תחתא (להלן:
"הכפר"). הנאשם דחף במשאית את אחת מקוביות הבטון ונמלט אל תוך הכפר. לאורך כל הנסיעה המתוארת לעיל, היטלטלו מאד מיכלי הגז, נפלו ונדחפו לכל עבר, בצורה מסוכנת בשטח ההעמסה שעל המשאית. כתוצאה מפגיעת המשאית ברכבי המזדה והטיוטה ניזוקו שני כלי הרכב, וסימונה נזקקה לטיפול רפואי, כשהיא סובלת מחבלות ברגליה.
3. במעשיו אלה טיפל הנאשם בכלי תחבורה בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של כלי תחבורה ובטיחותו של נוסע, וגרם לסיכון בטיחותו של נוסע כאמור בהימנעות מעשות מעשה שחובה עליו לעשות, וכל זאת בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה, בכלי תחבורה ולסכן את בטיחותו.
4. בגין כל אלה, כתב האישום מייחס לנאשם ביצוען של העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332(2) ו-(5) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין" או
"החוק"); חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הפקרה - לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ונהיגה בקלות ראש - לפי סעיף 62(2) לפקודה (ההפניה בכתב האישום לתקנות התעבורה שגויה).
תשובתו של הנאשם
5. הנאשם, מפי סנגורו, כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, המשאית עליה הוא עובד שייכת לאביו. בזמן האירוע הוא לא נהג במשאית. לטענתו, ביום האמור, לאחר תום יום העבודה, ולאחר שחזר הביתה, נודע לאביו כי המשאית נגנבה, וכי אביו הגיש תלונה בגין גניבת המשאית. במלים אחרות, במועד התרחשות האירוע שהה הנאשם בבית עם אשתו.
גרסתה של התביעה
6. המאשימה העידה שני המפקחים, טמבורו וסימונה, כעדי תביעה מטעמה.
על פי עדותו של טמבורו, הוא עבד כמפקח שתפקידו לפעול כנגד עבריינים בתחום הגז. באשר למה שקרה ביום האירוע, העיד, כי קיבל מידע על פעילות עבריינית בתחום הגז ויצא לפעילות יחד עם עוד חמשה מפקחים ממרחבים שונים. הוא היה באזור תעשייה עטרות ומפקח אחר היה בכביש 443 בצומת היציאה מאזור התעשייה עטרות. סימונה הייתה במחסום בכביש 443. טמבורו ראה משאית גז יוצאת לדרך כשהיא עמוסה בבלוני גז. מאחר שלא רצה לחשוף את זהותו, נתן למשאית לעבור. המפקח אשר עמד בכביש 443 הודיע לו כי המשאית פנתה ימינה לכיוון תל אביב. העד לא יכול היה לראות את מספר הרישוי של המשאית. אז הוא נסע אחרי המשאית וראה כי על המשאית בלוני גז מכל מיני חברות, ולדבריו: "זה אומר שכבר יש עבירה על צו סימון מיכלים שבעצם כל מחלק גז חייב להוביל אך ורק את בלוני החברה שלו, או לחילופין, אם יש לו טפסים מתאימים הוא יכול להוביל גם בלונים של חברות אחרות. במקרה זה, אנחנו עוצרים את הרכב ובודקים" (עמ' 1, ש' 17-20). העד ציין, שלא עצר את המשאית כי היא נסעה די מהר. הוא הודיע לסימונה שהמשאית מתקרבת למחסום, לכיוון מכבים - רעות, והיא המתינה להגעתה במטרה לעצור את הנהג ולבדוק אותו. בטרם הגיעה המשאית למחסום ובמרחק של 50 מטרים לפני המחסום, ביצע נהג המשאית פניית פרסה וחזר לכיוון ירושלים, ואז טמבורו ראה "שהבלונים התחילו להתנדנד בתוך האוטו בצורה ממש מסוכנת" (עמ' 2, ש' 24). העד ביקש מסימונה לעקוף את המשאית, על מנת שכאשר הוא יגיע במקביל למשאית וסימונה לפניו, ינסו להאט את מהירות המשאית ולעצור את הנהג. כאשר הגיע במקביל למשאית סימן לנהג לעצור בצד ימין של הכביש עם יד ימינו והבחין בנהג מסתכל עליו ועושה לו תנועה מגונה. העד תיאר כיצד ניסה הנהג להכניס את המשאית בין רכבי המזדה והטיוטה, כאשר הוא דוחף את רכבו של העד לצד שמאל לכיוון גושי הבטון המפרידים בין הנתיבים. כאשר טמבורו ראה שהוא בסכנה, נאלץ לבלום את רכבו. נהג המשאית עקף את רכבה של סימונה ונכנס לתוך תחנת הדלק "דור" שעל כביש 443. שני המפקחים נכנסו אחריו, עד שהנהג הגיע לקטע שיש בו ירידה חדה מאוד. אז נסע הנהג אחורה כששני כלי הרכב של המפקחים חוסמים את נתיב הנסיעה שלו. כשניסה נהג המשאית לעבור בין שני כלי הרכב, הוא פגע בהם והמשיך בדרכו לכביש 443. הנהג פנה שמאלה בניגוד לכיוון התנועה. סימונה נסעה אחרי נהג המשאית ואילו טמבורו נסע לכיוון ירושלים, כי כלשונו, "לא רציתי להתאבד", כמה מאות מטרים וחזר לכיוון תל אביב. בכניסה לבית לוקיה ראה העד את נהג המשאית עושה פרסה תוך שהוא דוחף את אחת מקוביות הבטון החוסמת את הגישה בכביש 443 לכפר לוקיה ונעלם לתוך הכפר (עמ' 3). העד העיד כי בזמן שניהלו המרדף לאחר שיצא נהג המשאית מתחנת הדלק בכביש 443, השעה הייתה 21:00 או 21:15, והיו כלי רכב רבים אשר נסעו בכביש (עמ' 4, ש' 7). למעשה כלי הרכב לא אפשרו לו לנסוע אחריו, והוא ראה שהבלונים "מתנדנדים בצורה איומה" (עמ' 3, ש' 29).
7. ביום 16.5.05 תפסה סימונה את הנאשם כשהוא מוביל גז, באותה משאית, ללא רישיון העסקה וכשהוא לא עובד מטעם חברה. בתחנת המשטרה בגבעת זאב, פגש טמבורו את הנאשם יושב בתוך חדר וזיהה את הנאשם "בבירור שזה אותו נהג" (עמ' 5, ש' 6; ראו גם עמ' 14, ש' 22-25). טמבורו היה בטוח בזיהוי מכיוון שבאותו לילה, עת ניהל מרדף אחרי המשאית, הייתה התאורה בכביש 443 מלאה, כאשר עמודי התאורה רחוקים אחד מהשני 30 מטר. הוא ונהג המשאית החליפו מבטים והיה ביניהם קשר עין "הוא הסתכל עלי שהוא נוהג ועושה לי אצבע משולשת" (עמ' 5, ש' 11). לעד הייתה עוד סיבה לזכור את הנאשם והיא "כשתראה את המוות מול העיניים אתה תזכור בדיוק מי מנסה להרוג אותך..." (עמ' 15, ש' 4). העד הכיר את הנאשם מאירוע קודם בו עצר אותו עת שירת במשמר האזרחי והעביר את הטיפול באירוע למפקחים אחרים במרחב. הוא מכיר את חברת מסלמאני לגז שלפי דעתו, מעולם לא קיבלה רישיון לאספקת גז ולא עבדה לפי החוקים (עמ' 5, ש' 26-28).
8. בחקירתו הנגדית ציין טמבורו, כי מיד כשראה את המשאית יוצאת מעטרות הוא הבין שיש עבירה כי: "כבר ראיתי ממול בלונים של פז-גז וסופר-גז שהן שתי חברות שונות, וזה מעלה חשד שהרכב מבצע עבירה" (עמ' 8, ש' 16). הוא בחר שלא לעצור אותו מיד כשהוא לבדו אלא להמתין עד שיגיע למחסום ואז יעצרו אותו לבדיקה שגרתית כאשר סימונה נמצאת שם, וזאת משיקולי בטיחות (עמ' 8, ש' 20-21). במהלך כל הנסיעה אחריו עד למחסום שמר העד על קשר עין עם המשאית.
טמבורו תיאר את התנהגות נהג המשאית כאשר סימונה ניסתה לעבור אותו לפי הוראתו. לדבריו, "חתך" נהג המשאית את הגה המשאית לצד שמאל, והתקרב אליה מאוד, כך שאם היה ממשיך שמאלה "היה מדביק אותה לביטונדות" (עמ' 10, ש' 9-12). הוא גם תיאר את רגעי האימה שהוא חש כאשר עברה המשאית בתחנת הדלק "דור" ופגעה בשני כלי הרכב: "אני ראיתי את המוות מול העיניים שלי שמשאית באה מולי עם בלוני גז ולא יכולתי להתרכז האם המשאית נסעה מהר או לאט .. אני
ראיתי את הפנסים ואת המשאית לכיוון שלי" (עמ' 12, ש' 22-25, ההדגשה מכאן ואילך איננה במקור). הסנגור ביקש מהעד להסביר את ההבדל בתיאור שנתן במועד הרלוונטי לנאשם. אז הוא תיאר את גוון שערו שחור, וכעת בזמן מתן העדות, תיאר את גוון שערו אפור. העד השיב: "עברו שנים, לא מדובר בשחור כמו גלימה שלך. כשאני אומר שחור הכוונה שלי זה [לא, ע.ח.] כמו צבע הגלימה שלך. אז הוא היה יותר קרוב לגלימה שלך אך עדיין לא אותו שחור כמו הגלימה שלך" (עמ' 15, ש' 23-25).
9. באשר לנזק אשר נגרם לרכבו בגין הפגיעה בו על ידי המשאית, ציין טמבורו כי הנזק הנו מעל 9,000 ש"ח.
10. עדת התביעה השנייה הנה סימונה, המפקחת השנייה אשר השתתפה באירוע ביום 4.5.08. עדותה תומכת בעיקרה בעדותו של טמבורו. על פי עדותה, ביום האירוע, בסביבות השעה 18:00 - 19:00, הודיע לה טמבורו כי משאית גז מסוג מרצדס לוחית זיהוי ישראלית יצאה מהשטחים מאזור עטרות, וכי המשאית הנה בדרכה אליה. על פי המתוכנן היא עמדה במחסום בכביש 443. טמבורו מסר לה את מספר הרישוי של המשאית. סימונה זכרה את מספר הרישוי מפעילות אחרת, יומיים לפני האירוע, כאשר המפגש הקודם היה זכור לה "מאוד לרעה" (עמ' 21-21).
לעניין האירוע הקודם סיפרה העדה, כי כאשר חזרה מפעילות ביקורת נרחבת, בשעת לילה, והייתה בכביש ירושלים תל אביב הבחינה במשאית עמוסה במיכלי גז גדולים וקטנים שאינם עומדים בדרישות. היא הוציאה מערכת כריזה ו"צ'קלקה" וכרזה לנהג לעצור בצד הכביש לביקורת. הנהג פתח את חלון המשאית ועשה לה "תנועה של אצבע משולשת ומתבטא בצורה שאני נמנעת מלחזור עליה" (עמ' 22, ש' 20). בשלב מסוים ביקשה מהנהג שוב לעצור, והוא אמר לה שהוא פונה לעטרות ויעצור שם. היא האטה את מהירות נסיעתה ופנתה לשוליים של הכביש על מנת לעצור. במקום לעצור, הגביר הנהג את מהירות נסיעתו והיא נאלצה לנסוע מהר לפניו על מנת להתחמק ממנו. סימונה נאלצה להיכנס לתחום כפר ערבי בעטרות לכיוון רמאללה, קיבלה הוראה מהבוס שלה לצאת משם מייד, יצאה מהמקום ונתנה לנהג לברוח (עמ' 22).
11. באירוע דנן ציינה העדה, כי כשהתקרבה המשאית למחסום היא מיד זיהתה אותה, כיוון שזכרה את מספר הרישוי בעל פה. היא גם ידעה שהנהג איננו משתף פעולה וכי הוא "קצת מסוכן" (עמ' 22, ש' 4). סימונה ביקשה מהחיילים להתכונן. העדה הבינה מטמבורו כי המשאית עמוסה בבלוני גז גדולים מטלטלים, וכי יכול להיות שהנהג הבחין בו. לאור זאת, היא נערכה בהתאם, החנתה את הרכב שלה מאחורי המחסום בצד, והורתה לחיילים במחסום להתכונן על מנת לעזור לה בביצוע בדיקה שגרתית. היא ראתה את המשאית מתקרבת במהירות, וכי איננה מתכוונת לעצור במחסום. לפני שהגיע למחסום, דחף הנהג את גושי הבטון המפרידים בין שני הנתיבים, פילס לו דרך וברח. סימונה נכנסה לרכבה וצעקה לו בכריזה לעצור. היא הייתה בטוחה שמדובר ברכב בו נתקלה יומיים לפני כן.
12. סימונה תיארה את הסכנה אשר נשקפה מנהיגתו של נהג המשאית: "כל המשאית שלו מלאה מיכלי גז וצפיתי מהצד שכאילו זה אירוע כמו מפלצת ענקית מלאה חומר נפץ, כל קילו גז שווה לשני קילו חומר נפץ... פחדתי שהמיכלים יפלו ויתחיל אירוע גז..." (עמ' 23, ש' 12-20). העדה פחדה לנסוע אחרי המשאית, כי ראתה "שברזים של מיכלים יצאו ודולף גז וחסר רק איזה ניצוץ" (עמ' 23, ש' 23-24). היא הגיעה אליו מהצד והודיעה לו במערכת הכריזה לעצור. אז עשה לה תנועה של אצבע משולשת והסיפה "הדביק אותי לשוליים שלי בנתיב השמאלי ושורט לי את האוטו... עם ההגה הוא מזיז את ההגה לכיוון שלי ואני נדפקת בשוליים ונמחצת בין האוטו שלו לבין גדר הביטחון" (עמ' 23, ש' 26-31). גם כאשר נסעה לפניו האטה מעט את מהירות נסיעתה על מנת לגרום לו להאט את מהירות נסיעתו, אך הוא הגביר את מהירות נסיעתו ופגע ברכבה מאחור ו"העיף אותי קדימה מספר פעמים" (עמ' 24, ש' 4). התוכנית של טמבורו, לפיה סימונה "תסגור" את הנהג מקדימה ואילו הוא "יסגור" אותו מהצד לא צלחה. בינתיים הגיעו לתחנת הדלק "דור". אז "חתך" נהג המשאית משם על מנת לברוח, אך הגיע לאין מוצא. היא וטמבורו ניסו לסגור אותו עם כלי הרכב שלהם. נהג המשאית
נסע ברוורס תוך סיבוב ההגה, "נכנס ברכב שלי ברוורס... וקורע לקורנל את הרכב עם הברזלים של המשאית שלו ויוצא מתחנת הדלק ונוסע בכיוון הנגדי לכיוון תל אביב" (עמ' 24, החל מש' 12). היא המשיכה בנסיעה אחריו כשהוא מפעילה את האורות ואת מערכת הצ'קלקה ממרחק מה, על מנת להזהיר את כלי הרכב הבאים ממול מתל אביב לירושלים. המרדף נמשך עד שהמשאית הגיעה לאזור בית עור אל תחתא, שם נכנס הנהג בפתח קטן שבין שני גושי בטון לכיוון הכפר. סימונה קראה לאנשי הצבא ומשטרה.
מספר דקות לאחר מכן הגיע טנדר ונכנס לתוך הכפר האמור. נהג הטנדר, פרג' שמו, זוהה כאחיו של הנאשם. פרג' אמר כי אינו יודע במה מדובר, אינו מתעסק בגז ורק יצא לבלות. כשנערך חיפוש בטנדר, נמצאו צינורות גז וכיו"ב, מה שמעיד, לדידה של העדה, כי הוא התעסק עם גז (עמ' 25, ש' 15).