פתח - דבר
1. הריני לזכות הנאשם מעבירה אחת של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין" או
"החוק") וכן מעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין.
פרטי האישום העיקריים
2. ביום 24.2.07 בשעה 04:00 לפנות בוקר, כמתואר בכתב האישום, נהג הנאשם בכלי רכב מסוג "פורד פיאסטה", אשר צבעו לבן, בחזרו מבילוי בפאב ולאחר ששתה משקאות אלכוהוליים. הנאשם נהג בדרך חברון, מכיוון צפון לכיוון דרום, פנה מדרך חברון לרחוב חנוך אלבק וחצה הצומת כשהרמזור דולק אדום. אותה העת, השוטר אמיר סמניה (להלן:
"סמניה") נסע בניידת משטרה בדרך חברון, מדרום לצפון, והבחין בנאשם חוצה הצומת כשהרמזור דולק אדום. סמניה החל לנסוע אחר הנאשם תוך שכרז לו לעצור והפעיל את סירנת הניידת. הנאשם ברח מן הניידת המשטרתית ובהגיעו לצומת הרחובות חנוך אלבק ודניאל ינובסקי, חצה הצומת כשהרמזור בכיוונו דולק אדום והמשיך לרחוב בית"ר. במהלך בריחתו נסע הנאשם בזיגזג ועלה על שטחי הפרדה בניגוד לכיוון התנועה. סמניה הזעיק כוחות נוספים למרדף ושתי ניידות משטרה, כשהאחת נהוגה בידי אסי משה (להלן:
"אסי") והשנייה נהוגה בידי יגאל ששון (להלן:
"יגאל"), הצטרפו למרדף. כאשר הגיע הנאשם לאחד הסיבובים של רחוב חנוך אלבק, נתקל בחסימה שבוצעה ברחוב על ידי ניידות המשטרה, אשר היו נהוגות בידי אסי ויגאל. הנאשם עצר הרכב בחריקת בלמים לפני הניידת של אסי. בשלב זה ירד אסי מן הניידת, מכיוון דרום, וכן ירד סמניה מרכבו, מכיוון צפון. השניים התקדמו בריצה לעבר רכבו של הנאשם והורו לו לעצור. הנאשם החל, בתגובה, בנסיעה מהירה לכיוון דרום וכמעט שדרס את יגאל, אשר עמד על הכביש והורה לו לעצור. יגאל נאלץ לקפוץ הצידה כך שלא נדרס. הנאשם עקף מחסום הניידות של אסי ויגאל במהירות והמשיך בנסיעה מהירה לכיוון דרום ברחוב חנוך אלבק, כאשר ניידות המשטרה דולקות אחריו. הנאשם חצה שוב כביש כשהרמזור דולק אדום. בשלב מסוים הגיע הנאשם לרחוב בית חוגלה והמשיך לרחוב הערבה ולרחוב רבדים כשסמניה רודף אחריו. כאן איבד סמניה קשר עין עם הנאשם.
במקביל להתרחשות האמורה, ביצעו ליאור שירוני, קצין יחידת הסיור (להלן:
"ליאור"), והשוטר מוטי כהן (להלן:
"מוטי"), כל אחד בניידת שלו, סריקות לאיתור הנאשם ורכבו ברחובות שלום יהודה - רבדים. ברחוב שלום יהודה הבחינו ליאור ומוטי ברכב כשהוא עומד להיכנס לחניה ברחוב רבדים. מוטי וליאור ביצעו חסימה של רחוב שלום יהודה וליאור התקדם רגלית לכיוון הרכב. אז הבחין ליאור בנאשם, כשהוא מנסה להניע את הרכב. ליאור הכניס פלג גופו העליון לרכבו של הנאשם, ניסה להרים את בלם היד של הרכב ונאבק עם הנאשם. בתגובה לכך, החל הנאשם לנסוע כשפלג גופו העליון של ליאור בתוך הרכב. לאחר מטרים ספורים של נסיעה, משחשש מוטי לחייו של ליאור, ירה מוטי מספר יריות אל עבר צמיגי הרכב וניקב הצמיג הימני הקדמי. ליאור קפץ מן הרכב והנאשם המשיך בנסיעה לכיוון רחוב שלום יהודה. במהלך נסיעתו נגח הנאשם את הניידת של מוטי, התחכך בכלי רכב חונים ברחוב וגרם להם נזק. במרחק מה לאחר מכן, נטש הנאשם את הרכב בעודו מונע, ונמלט מן המקום.
ביום 28.2.07 הסגיר עצמו הנאשם למשטרה לאחר שהוכרז, במשך חמישה ימים, לעבריין נמלט.
3. אשר על כן, מייחס כתב האישום לנאשם ביצוען של העבירות הבאות:
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין;
סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק;
תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק ו
שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 240 לחוק.
תשובת הנאשם לאישום
4. תשובתו של הנאשם לכתב האישום לא הייתה ברורה ועקבית. הנאשם הודה שנהג ברכב אך הכחיש ביצועה של עבירה כלשהי. הנאשם הכחיש, ככל שנוגע הדבר
לחלקו הראשון של כתב האישום (עד סעיף 8 כולל), בריחה מרכב משטרתי כלשהו, בציינו, כי לא הייתה לדידו כל סיבה לניהולו של מרדף אחריו. בהתאם, הכחיש ביצוען של העבירות המיוחסות לו בחלק זה של כתב האישום (חציית צמתים באור אדום, נסיעה בזיגזג, עלייה על שטחי הפרדה וכן נסיעה בניגוד לכיוון התנועה).
בשלב מסוים, בהתייחס
לחלקו השני של כתב האישום (למן סעיף 9 ואילך), וכשהנאשם שם לב שכוחות משטרה רודפים אחריו, עצר רכבו וישב בו. אז הותקף לטענתו, ברוטאלית, על ידי קצין משטרה, אשר החדיר יד לרכב בעודו אוחז בקת של אקדח והכהו. משום כך, ולאחר שחש שחייו נתונים בסכנה, נאלץ הנאשם לנוס על נפשו, התניע רכבו ונסע (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 6-11). למן נקודת זמן זו ואילך פעל הנאשם מתוך הגנה עצמית גרידא. יצוין, כי בתשובתו זו לא התייחס הסנגור לפרטי האישום הנוגעים לניסיון לפגוע בשוטר יגאל תוך בריחה מן השוטרים (סעיפים 9-11 לכתב האישום).
5. ביום 7.10.07, בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש הסנגור להציג "תוספת או הבהרה" לתשובה לאישום. הסנגור חילק כתב האישום לשני אירועים מרכזיים:
האירוע הראשון כלל המרדף אחר הנאשם (עקב חציית הצומת כשהרמזור דולק אדום) וכאשר שתי ניידות המשטרה חסמוהו ברחוב חנוך אלבק (עד סעיף 9 כולל לכתב האישום). הנאשם לא הכחיש אירוע במהלכו עבר באור אדום - אז גם החל מרדף אחריו, כמתואר בכתב האישום "למעט ניואנסים כאלה ואחרים" שבכתב האישום (עמ' 2, ש' 7-9). עם זאת, הכחיש הנאשם קפיצתו של יגאל הצידה לבל יידרס, כלהלן:
"יכול להיות שזה נכון, אבל הניסוח של סעיף 9 הוא מאוד בעייתי, לא כתוב שמה שאנחנו התכוונו לדרוס את השוטר וזה נכון, כי לא התכוונו. אז אם כעובדה, הוא נסע דבר אחד, ובצד שני שוטר קפץ, שתי העובדות האלה הן מאושרות על ידינו" (עמ' 3, ש' 12-16). הדברים הוצגו בשם אומרם בשל אי הבהירות שבניסוחם והסתירה שבהם. על כל פנים, נראה כי הסנגור לא הכחיש עצם קפיצתו של יגאל הצידה ועצם נסיעתו של הנאשם במקום, אלא הכחיש הקשר בין השניים, שהרי הנאשם לא ראה כלל את השוטר בצד הכביש. הסנגור אישר, כי השוטרים לא תקפו הנאשם במהלכו של אירוע זה (ראו עמ' 11, ש' 5).
האירוע השני כלל חסימתו של הנאשם ברחוב שלום יהודה על ידי השוטרים ליאור ומוטי (סעיף 10 לכתב האישום ואילך). הסנגור טען (בדומה לתשובה לאישום), כי השוטרים (ליאור ומוטי) חסמו את הנאשם והוא נעצר בחריקת בלמים. כשהגיע השוטר (ליאור) לרכבו, הכניס לתוכו פלג גופו העליון והכה את הנאשם "מכות רצח" כלשון הסנגור (תוך ניסיון לשלוף המפתחות מבפנים, לטענת השוטר). הנאשם פחד, התניע רכבו וברח מהמקום בעוד השוטרים יורים על הרכב (עמ' 5, ש' 20-29). עת ברח, פגע הנאשם ברכב "מאזדה" שחנה בצד הדרך (עמ' 13, ש' 17).
6. הסנגור אישר, בהמשכם של הדברים, כי מרשו בילה בבר באותו הערב וכי שתה ברמה סבירה. הוא חצה צומת, כשהרמזור דולק אדום, בטעות ואז החל המרדף אחריו. השוטרים ניסו לעצרו והוא ברח כיוון שחשש לקבל דו"ח ובייחוד לאור העובדה, שהיה צפוי לדיון פלילי בעניין תעבורתי. אז, לטענת הסנגור, נעשה הנאשם היסטרי. בתקופה ההיא, היה הנאשם שרוי בדיכאון ובמשבר וחש שכל עולמו "מטושטש עליו", לכן ברח מן השוטרים (עמ' 5, ש' 5-15). למעשה, לא חלק הסנגור על העובדות שבכתב האישום אך העלה תהיותיו בדבר היסוד הנפשי של הנאשם (עמ' 6, ש' 4-6), הן בהתחשב במצבו הנפשי הירוד והן לאור המכות שקיבל מהשוטר ליאור.
פרשת התביעה
7. תחילה העיד
אסי משה (
"אסי" כזכור), שוטר בבילוש נוער בתחנת מוריה, באשר לאירוע הראשון.
בחקירתו הראשית ציין אסי, כי שמע דיווחו של סמניה, ראש משמרת, בקשר, בדבר רכב משתולל וחוצה באדום בדרך חברון (עמ' 8, ש' 11-14). אסי, אשר היה אותה השעה בדרך חברון, ברכב משטרתי סמוי, הגיע לאזור וביצע חסימה ברחוב אלבק לכיוון צומת בית"ר - ינובסקי (עמ' 8, ש' 26-31; עמ' 9, ש' 8- 9). אסי ראה רכבו של הנאשם בולם ובו בזמן הגיעה ניידת משטרה עם מתנדבים, אשר הייתה מאחורי רכבו הסמוי. אסי קרא להם בקשר לחסום את הכביש לבל יהא מעבר (עמ' 9, ש' 11-14). למעשה, נעמד רכבו של אסי מול רכבו של הנאשם, מאחורי רכבו של הנאשם נעמד רכבו של סמניה ואילו הרכב המשטרתי של המתנדבים ביצע חסימה (עמ' 10, ש' 10-13). אסי ירד מרכבו כשהוא חובש כובע זיהוי ורץ לכיוונו של הנאשם בעודו צועק לעברו "משטרה" ולעצור. חרף זאת, והגם שהיו בסביבה המוארת שוטרים נוספים, לובשי מדים, אשר צעקו לעברו של הנאשם כי מכוחות המשטרה הם (כך שניתן היה לזהותם בנקל), המשיך הנאשם לנסוע, עבר את החסימה והתקדם אל עבר שכונת ארנונה (עמ' 9, ש' 15- 21).
בחקירתו הנגדית הקצרה נשאל אסי האם ראה את הנאשם נוסע ברכבו אל עברו של השוטר המתנדב יגאל והשיב לכך בשלילה. בזאת תמה חקירתו (עמ' 11, ש' 29-30; עמ' 12, ש' 1-3).
8.
יגאל ששון (
"יגאל" כזכור), שוטר מתנדב, נדרש אף הוא לפרטי האירוע הראשון.
בחקירתו הראשית סיפר, כי הוא והמתנדבות שעימו (אסנת שלום וחיה ששון רעייתו) עמדו לסגור את הניידת כאשר נקראו על ידי סמניה לעזור במרדף. יגאל הגיע למקום לאור הנחייתו של סמניה, וחסם הנאשם חסימת "סנדביץ'", כהוראותיו של סמניה (עמ' 14, ש' 18-23). יגאל הסביר, שרכבו של סמניה היה מאחורי רכבו של הנאשם, רכבו של אסי נעמד מן הצד השני לרכבו של הנאשם ומאחורי רכבו של אסי נעמדו יגאל והמתנדבות בניידת (עמ' 17, ש' 1-3). יגאל יצא מן הניידת, כשהוא לבוש מדי משטרה, והלך לעברו של הנאשם בתנאי תאורה טובים מאוד. כשהחל הנאשם לנסוע, היה המרחק בינו לבין יגאל כ-8-10 מטרים (עמ' 16, ש' 7-11) וכשנעמד יגאל במרחק של מטר מן הנאשם, ניסה הנאשם לדרסו. הנאשם התקדם לעברו של יגאל "בשיא המהירות" ויגאל קפץ הצידה בבהלה "בשנייה האחרונה", כלשונו, כאשר הפגוש הקדמי הימני של רכב הנאשם כבר שפשף את מכנסיו (עמ' 15, ש' 1-8; עמ' 16, ש' 3-4). יגאל היה המום זמן מה ונותר עומד במקומו הגם שנאמר לו להיכנס לניידת (עמ' 16, ש' 4-6).
בחקירתו הנגדית נשאל יגאל, מדוע הלך באמצע הכביש וחשף עצמו לסיכון שכזה. יגאל השיב, כי ראה את אסי יורד מן הרכב וכי רכבו של הנאשם נעמד במצב של "סנדביץ'". יגאל שער, שאין לנאשם אפשרות לברוח כיוון שהמרווחים (בין הרכבים שחסמוהו) היו קטנים, ובסופו של דבר הצליח הנאשם לברוח דרכם כאשר העלה רכבו על אי התנועה במקום (עמ' 25, ש' 5-12). יגאל אישר, כי בהודעתו במשטרה לא תאר נסיעתו של הנאשם כנסיעה "בשיא המהירות" אך הבהיר בבית המשפט, כי לדידו נסע הנאשם "מהר מאוד" (עמ' 41, ש' 9-11). כשנשאל מדוע לא ציין בהודעתו, כי הנאשם שפשף מכנסיו טען יגאל שציין זאת, אך בדיקה נוספת העלתה, כי הדבר לא נאמר בהודעתו במשטרה (עמ' 41, ש' 16-21). יגאל נשאל עוד, הכיצד לא ראה אסי את הנאשם מתקרב לכיוונו והסביר, כי אסי לא יכול היה לראות זאת (עמ' 26, ש' 28) מאחר שאסי היה "עם הפנים לפיאסטה, שהפיאסטה נסעה אלי" (עמ' 26, ש' 24).
9.
אסנת שלום (להלן:
"אסנת"), שוטרת מתנדבת, לבושה במדי משטרה, הייתה אז בסיומה של משמרת יחד עם יגאל ורעייתו חיה.
בחקירתה הראשית ציינה אסנת, כי שמעה בקשר את סמניה מבקש עזרה בלכידתו של נהג, אחריו מנוהל מרדף. אסנת ושותפיה החליטו להצטרף למרדף ונסעו לכיוון האירוע. אסנת, אשר נהגה בניידת, ראתה בשלב מסוים את אסי וסמניה במרדף. סמניה נסע מרחוב חנוך אלבק לכיוון בית"ר ואילו אסנת וחבריה פנו בניידת שמאלה, לכיוון הנגדי, וחסמו את הרכב. אסי נכנס ראשון ועמד ב"צמוד לרכבו של החשוד" בעוד אסנת נכנסה בניידת אחריו, בנטייה קלה ימינה (עמ' 53, ש' 1-12; עמ' 55, ש' 9- 11). המרחק בין הניידת לבין רכבו של הנאשם, במצב החסימה, היה כרוחבו של אולם בית המשפט, קרי: 6 מטרים לערך (עמ' 60, ש' 15-19). אסנת הסבירה, כי הנאשם נעמד כאשר חסמוהו. אסי וסמניה יצאו מרכביהם ואילו אסנת נשארה בניידת. יגאל ירד מצידה הימני של הניידת והתקדם לכיוונו של אסי. אסנת ירדה מצידה השמאלי של הניידת ונעמדה. מנוע רכבו של הנאשם היה דומם אז (עמ' 62, ש' 3-5). לפתע, נמלט הנאשם ברכבו "איכשהו" מצד שמאל ובמהירות מופרזת לכיוון ארנונה, ואסנת הייתה בטוחה שהנאשם דרס את יגאל. המרחק בין הנאשם ברכבו לבין יגאל היה מרחק קצר מאוד של סנטימטרים. הנאשם היה "
מאוד, מאוד קרוב, מאוד קרוב, אני ראיתי את זה בעיניים שלי שהוא היה מאוד קרוב" (עמ' 60, ש' 24-30). אסנת לא ידעה לומר הכיצד הצליח הנאשם להימלט במרחק כה צר ושיערה, שהנאשם עלה על המדרכה והמשיך ישר (עמ' 64, ש' 1-4). הדבר התרחש בשניות ויגאל היה המום אל נוכח הדבר, לא יכול היה לזוז ונעמד בפה פעור (עמ' 57, ש' 29-31; עמ' 58, ש' 11-13; עמ' 61, ש' 0-11; עמ' 62, ש' 12- 13, 24-28). אסנת קראה ליגאל, אשר היה שרוי בהלם, לעלות לניידת היות שרצתה להמשיך במרדף לאחר שסמניה כבר עלה לרכבו והחל במרדף נוסף אחר הנאשם (עמ' 61, ש' 2-8).
בחקירתה הנגדית ציינה אסנת, כי רכבו של הנאשם ורכבו של אסי היו צמודים כדי סנטימטרים בודדים (עמ' 69, ש' 20-29). יגאל ירד מן הניידת, נעמד בינה לבין רכבו של אסי ואז החל הנאשם לנסוע (עמ' 75, ש' 12-13, 21-22). הנאשם סטה שמאלה כדי לא להתנגש ישירות ברכבו של אסי, עלה על אי תנועה, וכך היה צמוד מאוד ליגאל (עמ' 71, ש' 12-17; עמ' 76, ש' 5-6), אשר נעמד במקומו ולא זז (עמ' 76, ש' 21-24). אסנת אישרה, לבקשת הסנגור, כי הנאשם עשה המאמצים הדרושים שלא לפגוע באסי ומשכך פנה שמאלה ועלה על המדרכה למעשה.