השופט רון סוקול
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונת תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
כתב האישום
2. בכתב האישום נטען כי הנאשם, תושב כרמיאל, והמנוח חסן אמון, תושב דיר אל אסאד, עסקו בסחר בסמים מסוכנים. על רקע קשרי המסחר ביניהם נותר הנאשם חייב למנוח סכום של כ-10,000 ש"ח. המנוח נהג להגיע לביתו של הנאשם ולדרוש ממנו את כספו.
3. ביום 28.11.2005, כך נטען, גמלה בלבו של הנאשם החלטה לגרום למנוח חבלות חמורות בגופו על מנת שיפסיק לדרוש את החוב ויוותר על כספו. לשם ביצוע התכנית פנה הנאשם לחברו אלכס קלימוב (שכונה גם "אלכס בלונד" או "בלונד"; להלן: "אלכס"), סיפר לו על התכנית, וקשר עמו קשר לפיו יפנה אלכס לחבריו על מנת שיחדיו יתקפו ויכו את המנוח ויגרמו לו חבלות בגופו. תמורת השתתפותו של אלכס בתכנית לפגוע במנוח הבטיח הנאשם לאלכס סך של 800 ש"ח.
4. באותו יום בשעות הערב נפגשו הנאשם, אלכס, מיכאל סינט (שכונה גם "מולדובן" או "מישה"; להלן: "מיכאל") ובוריס חבקין (להלן: "בוריס") בבית הקפה שבקניון בכרמיאל. באותה פגישה סוכם כי מיכאל ובוריס יצטרפו לנאשם ואלכס בתכנית לפגוע במנוח. החבורה קבעה להיפגש בשעות הערב המאוחרות. מאוחר יותר הציעו מיכאל ובוריס לחבר נוסף ששמו לב קוגן (שכונה גם "צ'וצ'מה"; להלן: "לב") לחבור אליהם ולהצטרף לביצוע התכנית (אלכס, מיכאל, בוריס ולב יחדיו יכונו להלן: "החברים").
5. בשעה 19:23 התקשר הנאשם למנוח והזמינו להגיע לכרמיאל לאזור הסמוך לביתו. בסביבות השעה 21:15 נסעו אלכס והנאשם ברכבו של הנאשם למרכז המסחרי בכרמיאל, שם אספו את מיכאל, בוריס ולב על מנת להתכונן למפגש המתוכנן. החבורה הצטיידה בשתי אלות (אלת בייסבול ואלת מתכת מתקפלת). הנאשם עצמו נטל עמו סכין מתקפלת בכיסו. לאחר שאספו את כל חברי הקבוצה, נסעו כולם לשכונת גבעת רם שבכרמיאל, התמקמו בגן ציבורי הסמוך לרחוב הבציר 80 בכרמיאל; הנאשם מתמקם במקום גלוי, ואילו שאר חבריו מסתתרים במקומות מסתור שונים בתוך הגן.
6. לאחר שהחבורה סיימה להתמקם, הגיע המנוח לאזור. הנאשם התקשר אליו, הודיע לו על המיקום המדויק והמתין לו בגן. המנוח הגיע יחד עם קרוב משפחתו ששמו עבד אמון (להלן: "עבד"). כשהגיעו לגן יצא המנוח מהרכב וניגש לפגוש את הנאשם. עבד נותר מאחור, ממתין ליד הרכב.
7. זמן קצר לאחר שהחלה השיחה בין הנאשם לבין המנוח, החלו השניים להתקוטט. במהלך הקטטה שלף הנאשם את הסכין שהביא עמו ודקר את המנוח 9 דקירות בפלג גופו העליון, ובכלל זה דקירה אחת בגרונו. לטענת המאשימה, פעל הנאשם בשלב זה מתוך החלטה להמית את המנוח, ותוך שהוא מבין את תוצאות מעשיו. במקביל לקטטה שבין המנוח לבין הנאשם, יצאו ארבעת החברים על מנת לסייע לנאשם. חלק מהחברים חבטו במנוח באלות שבידיהם, תוך שהם גורמים לו לחבלות שונות בגופו. כמו כן התפתחה קטטה בין עבד, שהגיע לסייע לנאשם, לבין החברים, ותוך כדי כך דקר עבד את מיכאל ברגלו בעזרת הסכין שנשא עמו.
8. לאחר שנדקר נמלטו המנוח ועבד מהזירה במכוניתו של המנוח, אולם לאחר נסיעה קצרה ביותר התמוטט המנוח ונפטר. לטענת המאשימה, מותו של המנוח נגרם עקב הדקירות שדקר אותו הנאשם, ובמיוחד מהדקירה בצוואר, שגרמה למנוח לפגיעה בווריד הצוואר ולדימום רב.
הערות מקדימות
9. כתב האישום המקורי הוגש נגד הנאשם וכן נגד חבריו אלכס, מיכאל, בוריס ולב. לנאשם יוחסה עבירת הרצח בכוונת תחילה, ואילו לשאר הנאשמים יוחסה עבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 ביחד עם סעיפים 29 ו-34א לחוק העונשין. כמו כן יוחסה לכלל הנאשמים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין.
10. עם תחילת המשפט הגיעו המאשימה וחבריו של הנאשם, אלכס, מיכאל, בוריס ולב, להסדר טיעון ולפיו תוקן כתב האישום בעניינם כך שעבירת ההריגה הומרה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. עבירת קשירת הקשר נותרה בעינה. החברים כולם הודו בכתב האישום המתוקן, הורשעו, ובית המשפט גזר את דינם לעונשי מאסר לתקופות שונות - הכול כאמור בגזר הדין מיום 13.9.2006.
11. בטרם אפרט את הראיות השונות שהובאו ואת המחלוקות, ראוי לציין כי ההליכים בתיק זה התנהלו בקשיים מרובים. תחילה יוצג הנאשם על-ידי עו"ד עמית רוזינס מהסנגוריה הציבורית. לבקשתו של הנאשם הוחלף סנגורו, ומטעם הסנגוריה התייצב בשמו עו"ד ויסאם עראף. בשל מחלוקת בין הנאשם לבא כוחו הוחלף גם עו"ד עראף, ובמקומו התייצב מטעם הסנגוריה עו"ד דן גלעד. במהלך שמיעת הראיות התגלעו מחלוקות גם בין עו"ד גלעד לבין הנאשם, והסנגוריה הציבורית ביקשה להשתחרר מייצוגו של הנאשם. בתחילה סירבנו לאפשר לסנגוריה להשתחרר מהייצוג, והורינו לעו"ד גלעד להמשיך ולהתייצב לדיונים. בשל כך סירב הנאשם לשתף פעולה וסירב להעיד ולמסור את גרסתו. הדיונים נדחו שוב ושוב, עד שבסופו של דבר, בלית-בררה, שוחרר עו"ד גלעד מייצוגו של הנאשם (החלטה מיום 19.4.2007). הסנגוריה הציבורית התבקשה לשלוח סנגור אחר במקומו. בישיבה מיום 2.5.2007 התייצבה עו"ד מסאלחה מטעם הסנגוריה הציבורית, אך גם איתה סירב הנאשם לשתף פעולה, ולכן נאלצנו לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם. משלב זה ואילך ייצג הנאשם את עצמו, העיד, זימן עדים, ואף סיכם את טענותיו בכתב ובעל-פה.
התשובה לאישומים והמחלוקות
12. בתשובתו לכתב האישום, כפי שנמסרה על-ידי בא כוחו דאז, עו"ד רוזינס, אישר הנאשם חלק ניכר מעובדות כתב האישום, אך כפר בכל האישומים שיוחסו לו. וכך טען:
תחילת הפרשה בכך שהמנוח הטיל על הנאשם 1 טרור ופחד , הוא סחט אותו, איים עליו, על משפחתו, הכה אותו, ואני מתכוון לפני יום הארוע, הכה אותו פעמיים והשפיל אותו באופן שלא הייתי רוצה לפרט כרגע. מדובר על התנהגות כפי שתארתי מתמשכת. הוא היה מופיע בבית שלו בשעות בלתי ידועות מראש, היה מפחיד אותו ואת אמא שלו.
ביום הארוע, הכוונה של הנאשם 1 היתה לגרום למנוח להפסיק לעשות את מה שהוא עושה. לצורך זה הוא ביקש מכמה חברים שיבואו לעזור לו ויכו את המתלונן. הנאשם 1 לא היה אמור להשתתף במכות, הוא היה אמור, לפי התוכנית שלו, לעמוד בצד. הארוע התפתח בצורה בלתי צפויה. המתלונן תקף אותו. אדם נוסף שבא עם המתלונן דקר את אחד מהחברה שהגיעו, את אחד מהנאשמים האחרים בפרשה. הנאשם 1 נבהל מאוד, ותוך כדי זה שהמתלונן תוקף אותו, הוא חשב שהמתלונן מתכוון להוציא סכין ולדקור אותו. בעת שהמנוח שוכב על הנאשם 1 ומכה אותו, והנאשם סבר שהמנוח עומד לדקור אותו, הוא הוציא סכין שהיה ברשותו ודקר את המנוח, אבל מטרת הדקירה היתה להפטר ממנו, היה מדובר בהגנה עצמית. הדקירות שהנאשם 1 דקר את המנוח, לא היו הדקירות הקטלניות, הוא לא גרם למותו. לא ברור בדיוק בשלב זה מי זה שדקר את המנוח את הדקירה הקטלנית. קיימת אפשרות שהמנוח עזב את הזירה כאשר הוא, יחסית, בריא ורק לאחר מכן, שניתק קשר עם הנאשמים, נדקר פעם נוספת את הדקירה הקטלנית. זה לא ברור ע"י מי.
אחרי שהנאשמים הלכו, הוא נכנס לרכב ונסע משם, ישנה אמרה בתיק, אמרה של עבד, שמתארת דקירה נוספת מאוחר יותר, שהוא רואה את המנוח מסתובב ליד האוטו עם סכין תקועה בצווארו. זה בשלב מאוחר יותר לאחר שהוא נפרד מהנאשמים.