בפתח הכרעת הדין הנני מודיעה, כי התוצאה אליה הגעתי היא שיש לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אלה נימוקי.
פרטי האשמה שבכתב האישום
הנאשם הועמד לדין בכתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר והכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיפים 273 ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בהתאמה, בגין אירוע שהתרחש בשעת בוקר מוקדמת של יום 5.7.04, בפינת הרחובות דרך נמיר פינת רחוב ארלוזורוב בתל אביב (להלן: "המקום").
כעולה מהעובדות, במהלך פעילות של משטרת ההגירה לאיתור נתינים זרים השוהים בארץ שלא כדין, הבחינו השוטרים מאור משיח (להלן: "מאור"), רן דרחי (להלן: "רן") ואריה שניידר (להלן: "אריה") בנאשם. השוטרים, על פי הנטען, הוא נתבקש להציג תעודה מזהה אך סירב בנימוק: "אני לא פושע, אני לא צריך להזדהות". לאור זאת, עוכב על ידי השוטרים. בהמשך, לגרסת התביעה, סימן לו השוטר אריה בידו להתקדם לכיוון ניידת המשטרה, ובתגובה תקף אותו הנאשם בכך שדחף את ידו באמצעותה הצביע לעבר הניידת. באותן הנסיבות, על פי הנטען, אחזו מאור ורן בידיו של הנאשם, וחרף אחיזתם דחף אותם ונשך את השוטר מאור בזרוע שמאל. בהמשך המשיך להשתולל בעודו מניף ידיים ורגליים לכל עבר. כתוצאה מהשתוללות זו נפגע אריה מבעיטה בבטנו, ורן נפגע באזור המפשעה. כתוצאה מהתקיפה, לטענת התביעה, נגרם למאור פצע נשיכה מדמם בזרוע שמאל ושריטה מדממת בכף יד ימין, והוא נזקק לטיפול רפואי.
תשובת הנאשם לאשמה
תגובת הנאשם לכתב האישום הייתה בבחינת כפירה מוחלטת בעובדות ובאשמה, ואגב כך, תיאור עובדתי שונה ובעל הדגשים הפוכים של השתלשלות הדברים.
וברמה הקונקרטית זו הייתה גרסתו לאופן ההתרחשות: הנאשם שהינו אזרח סיירה לאון. בעל תעודת פליט מטעם האו"ם ואשרת שהייה חוקית, המתגורר בישראל מזה 15 שנה, טען כי באותו בוקר המתין בתחנת האוטובוס הממוקמת במקום, ולפתע חש מאחור באחיזה חזקה. בטרם הספיק להבין במה מדובר לפת אותו מאן דהוא בצווארו וחסם את פיו. משניסה לזעוק לעזרה התנפלו עליו שני אנשים שלא היו לבושי מדים, אשר רק בדיעבד הסתבר לו כי הינם שוטרים, והכוהו קשות. במהרה הצטרפו אליהם שוטרים נוספים שהגיעו למקום בניידת ותרו אחרי עובדים זרים, וזאת רק משום שחזותו החיצונית ענתה לחזותם של אלה, והמשיכו להכותו בברוטאליות. לגרסתו, לולא התנפלו עליו ללא בירור והיו מאפשרים לו להציג את המסמכים שהיו ברשותו המעידים על חוקיות שהייתו בארץ, כול העניין היה נפתר לאלתר. לא זאת אף זאת, גם לאחר שהותקף, נאזק והוכנס לניידת המשטרה, שם המשיכה מסכת האלימות והשפלה נגדו, ללא סיבה ועל לא עוול.
הנאשם הכחיש שנשך מתוך כוונה את השוטר מאור, וגרס כי, הסימן על זרועו נגרם, ככול הנראה, על ידי שיני הנאשם כתוצאה מלפיתת צווארו בחוזקה וחסימת פיו על ידו.
וראשית לגבולות המחלוקת העובדתית
במוקד התשתית הראיתית של התביעה, ניצבות, כדבר מובן מאליו, עדויותיהם של שלושת השוטרים שנכחו ופעלו במקום. מטבע הדברים, אמינות גרסתם עומדת במרכז הדיון, וכלפי מהימנותם הופנו מירב חיצי ההגנה. כבר בשלב זה מן הראוי להדגיש, כי פרט לשוטרים המעורבים, שלושה מתוך ארבעה, לא טרחה התביעה באיסוף עדויות של עדים אובייקטיביים, שסביר כי נכחו במקום בו ארעה התקרית, במרכז העיר, ויכלו להאיר את העובדות מנקודת מבט של צופים מן הצד.
יריעת המחלוקת בין הצדדים רחבה ומשתרעת כמעט על כול מסכת עובדות האירוע, והן תעמודנה, מטבע הדברים, במוקד ניתוח העדויות. אך תחילה לעובדות המוסכמות:
אין חולק, שהנאשם שהה במקום האירוע במועד ובשעה הנקובים בכתב האישום.
לית מאן דפליג, כי בעת הרלבנטית, היו לו אשרת שהייה חוקית בארץ ואישור על מעמדו כפליט מטעם האו"ם.
ואלה גדרי המחלוקת:
בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט מעלה, כי עיקרה של המחלוקת בין הצדדים עובדתית, ובסופו של יום נסבה סביב השאלה, האם עלה בידי התביעה להוכיח את המעשים הקונקרטיים המתוארים בכתב האישום ומיוחסים לנאשם במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, או שמא מדובר באשמת שווא רצופת סתירות, שמאחוריה, כטענת ההגנה, ניסיון לצייר את הנאשם כפורע חוק, כאשר למעשה, נפל קורבן לנסיבות האירוע ולאלימות השוטרים, וכול חטאו היה בכך שניסה להגן על עצמו שעה שלא היה מודע כלל לכך שתוקפיו הינם שוטרים.
הסנגורית תוקפת את התשתית הראייתית של התביעה משני כיוונים עיקריים: א. אמינות עדי התביעה בנימוק שתחת תמונה עובדתית קוהרנטית, רצופה וברורה של נסיבות האירוע שאמורה הייתה להצטייר מעדותם של שוטרים מנוסים אלה התגבשה תמונה רעועה, חסרה ופעורת חורים. היא הצביעה על חולשת מערך ראיות התביעה להוות בסיס להרשעת הנאשם מחמת הצטברות שורה של פגמים בדמות שינויים, סתירות ופריכות מהותיות, אי דיוקים, תמיהות וסימני שאלה בין גרסאותיהם של השוטרים, והעובדה שלא היה בכוחם להתמודד עם עדותו המהימנה של הנאשם והתמונה שהתגבשה ביחס לאלימות הקשה שהופנתה כלפיו. בהצטברותם, יש, לטעמה, כדי להקים יותר מספק סביר שמכוחו מן הדין לזכות את הנאשם מכול אשמה. ב. מחדלי חקירה מהותיים המלמדים על פגיעה מהותית בזכויותיו של הנאשם להליך תקין והוגן ובכך הושמה לאל חשיפת האמת.
יתרה מזו. טוענת ההגנה, אפילו יקבע בית במשפט שהנאשם נשך את השוטר במכוון, כי גם אז מן הדין לזכות את הנאשם הואיל והשוטרים חרגו מסמכותם קמה לו הזכות להתנגד למעצרו הלא חוקי. לחילופין, בכול מקרה חוסה התנהגות הנאשם תחת מטריית הגנת "טעות במצב דברים", לפי סעיף 34יח לחוק העונשין.
ואקדים ואומר עתה ומיד. עדויות השוטרים עליהם נסמכת המאשימה אכן לוקות בסתירות, שינויים ופגמים שפגעו בחוסנה של התשתית הראיתית וערערוה באופן שלא תצלח לשמש מסד להרשעה בפלילים. זאת מעבר למחדלי חקירה שהוסיפו לערעור תשתית רעועה ממילא וגרמו לקריסתה.
התשתית העובדתית
ראיות התביעה
בבואה להוכיח העובדות הנטענות על ידה בכתב האישום העלתה התביעה לדוכן העדים את השוטרים המעורבים במהלך האירוע. בעדותם בבית המשפט שחזרו את התנהגותו ומעשיו של הנאשם באותו מעמד. על יסוד עדותם מבקשת התביעה לבסס את הרשעתו בדין בסוברה כי אמינותם אינה מוטלת בספק, ומן הראוי ליתן להם את מלוא האמון והמשקל הראייתי.
בשתי הזדמנויות מסרו השוטרים את גרסתם אודות השתלשלות קורות האירוע. הראשונה בדו"ח הפעולה שרשמו סמוך לאחר התרחשותו ובו תעדו את מהלכו, והשנייה, בעדותם בבית המשפט. להלן תבחן גרסתם בהתאם לסדר הכרונולוגי של הדברים. כל עדות לגופה ובהשוואה לגרסאות העדים האחרים, ותועמדנה אחת מול רעותה וכנגד גרסת הנאשם.
כאמור, בין גרסאות השוטרים, כול שוטר לעצמו ובינו לבין חבריו, קיימים שינויים, סתירות והבדלים בהתייחס לעובדות שוליות ומהותיות כאחת. כול סתירה וכול שינוי לו עמדו לבדם לא היה בהם כדי לטלטל את התשתית הראייתית של התביעה ולפעור בה סדקים כה עמוקים המאיימים למוטטה על עדיה. אך בהצטברותם יחדיו, זה על גבי זה, ליצירת מסה כבדת משקל יש כדי להביא לתוצאה זו.
להמחשת הדברים לא ראיתי לעמוד על כול בדל הבדל, שוני וסתירה, ולא על כול אי דיוק, תמיהה או סימן שאלה השזורים במסכת ראיות התביעה ומופיעים לכול אורך הדרך, אלא על העיקריים והבולטים שבהם. כאלה שבסופו של יום גרמו לכך שהתמונה העובדתית שהתגבשה מעדויות עדי התביעה, כולם שוטרים מנוסים, הינה סתורה, רעועה ומבולבלת, ולא ניתן לבור מתוכה את מוץ האמת שבתבן.
עדותו של השוטר מאור
נפתח בעדותו של מאור. בהסכמת הצדדים הוגש דו"ח הפעולה (ת/4) של העד לשמש תחת עדותו הראשית. מהדו"ח עולה, כי במהלך פעילות יזומה לאיתור שוהים בלתי חוקיים, הגיע בניידת מוסוות לתחנת האוטובוס ב"מקום" יחד עם השוטרים אריה, רן וגלעד רחמני (עדותו של האחרון לגבי השתלשלות הדברים, או למעשה הנפקות המשפטית של אי חקירתו, וכפועל יוצא אי הכללתו בין עדי התבחיעה, ידונו בהמשך). לגרסתו, הבחינו בתחנה בנתין אפריקאי יושב על מעקה ברזל, והחנו את הרכב במרחק של כ- 3 מטרים ממנו. אריה שהיה לבוש מדי משטרה, כמו כל הצוות מלבד מאור שחבש רק כובע משטרה, הזדהה בפניו וביקש ממנו להזדהות, אך הלה לא הגיב. הוא חזר על בקשתו בשנית ואף ביקש ממנו להגיע לרכב, בתגובה ענה הנתין, בזו הלשון: "אני לא פושע ולכן אני לא צריך להזדהות או לבוא לרכב". בלית ברירה ירדו מאור, אריה ורן מהרכב וניגשו אליו. מאור נעמד מימינו, רן משמאלו ואריה ממולו. אריה חזר ודרש ממנו להזדהות, אך הוא חזר על כך שלא ביצע שום פשע. לפיכך, הודיעו אריה באנגלית ובעברית כי הוא מעוכב, וביקש ממנו להתלוות לרכב. הנאשם עמד בסירובו להתלוות או להזדהות. שוב דרש ממנו להגיע לרכב תוך שהוא מצביע לכיוונו באמצעות ידו הימנית. לגרסת מאור, בתגובה לפת הנאשם את ידו ודחף אותה. בתגובה, תפס מאור את ידו הימנית ורן את השמאלית. בשלב זה החל הנאשם משתולל, וכתוצאה מכך התפתחה התגודדות של עוברי אורח במקום. לדבריו, נאלצו השוטרים לעצור את הנאשם בשל התנגדותו ותקיפתו את אריה, אך הוא לא נרגע והמשיך להשתולל ולהתפרע, ובתוך כך נשך לפתע את ידו השמאלית של מאור באזור הכתף, וסרב להרפות את אחיזתו. מאור מיהר וצעק לאריה ורן שהנאשם נושך אותו, והם הגיבו כך שאריה תפס ברגליו וניסה להפילו ארצה, דבר שלא הפריע לנאשם להמשיך בהתנגדותו, תוך שהוא פוגע במפשעתו של השוטר רן.
לגרסת מאור, בסופו של דבר עלה בידו למשוך את ידו מתוך אחיזת פיו של הנאשם, וכתוצאה מכך נוצרו שטף דם וקרעים בעור באזור הנשיכה. בינתיים, עלה בידי רן ואריה להפיל את הנאשם לקרקע, ואז הוא בעט לעבר בטנו של אריה. מאור שכבר הצליח להשתחרר מאחיזתו תפס את ידו הימנית של הנאשם ואזק אותה, בעוד רן מנסה לאחוז בידו השמאלית, וכול אותה עת הוא ממשיך להתפרע. תוך כדי כך הושיט הנאשם את ידו השמאלית, שלף באמצעותה את דרכונו, וזרק אותו למרחק של מספר מטרים ממנו והלאה. בתום מאבק קצר הצליחו מאור ורן להשתלט עליו ולאזוק את שתי ידיו.
בחקירתו הנגדית נשאל העד את השאלה המתבקשת, כיצד בעצומו של המאבק המתואר עם השוטרים הצליח הנאשם לבצע את הפעולה של שליפת הדרכון מתיקו וזריקתו למרחק, וזאת אף על פי שאתת מידיו אזוקה ואת השנייה מנסה רן לתפוס? מאור התקשה להסביר זאת, מה גם שהתברר שלא ראה באופן מדויק מהיכן שלף הנאשם את דרכונו.
בהמשך הדו"ח ציין העד, כי באותו שלב עוברי אורח שהתגודדו במקום צעקו לעבר השוטרים להניח לנאשם, והקריאות לוו בקללות. אחת הצופות אף טרחה והרימה מהקרקע את דרכונו של הנאשם, ובתגובה התרה בה רן להניחו או שהיא תעוכב בחשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כאן המקום להעיר, כי עובדה אחרונה זו לא מופיעה בדו"ח הפעולה של השוטר רן (ת/8), ובדומה נשמטה גם עובדת הימצאותם של אנשים נוספים במקום זולת הנאשם, עוברי אורח זרים לנאשם, שמטבע הדברים בהיתם עדים להתרחשות יכלו לשפוך אור על מהלכה והתפתחותה. משמעות אי חקירתם תידון בהמשך.
לגרסת מאור, הרפתה האישה מאחיזתה בדרכון, אך מאחר והשוטרים היו עסוקים בהרגעת הנאשם, הצליחה בסופו של דבר לעלות לאוטובוס בטרם זוהתה. העד ציין בדו"ח כי מיד עם הגיעו לתחנה צולמו פצעי הנשיכה ופצע נוסף בידו שנגרמו כתוצאה מהמאבק עם הנאשם, וכן שנזקק לטיפול רפואי וחיטוי משום שסבל מדימום שלא פסק.
באמצעותו הוגש דו"ח הפציעה מלווה בצילומי החבלות מהן סבל
(ת/5 ו-ת/6), שלגבי ממצאיו נחקר בשלב מאוחר יותר הרופא שטיפל בו. כאן המקום לציין, שבדו"ח הפציעה צוין במפורש כי הנאשם הוא נתין ליברי, למרות שבמציאות מוצאו מסיירה לאון. התמיהה בציון נתינות שגויה זו מעוררת את החשש כי גם בתום האירוע לא בחן העד ברצינות את דרכונו של הנאשם, שכאמור, כולל אשרת שהייה כחוק, אלא הניח, כבתחילה, שמדובר בנתין ממוצא ליברי.
ויודגש, גם בתעודה הרפואית
(ת/9) שנערכה יומיים לאחר האירוע, חזרה על עצמה אותה שגיאה, ולפיה הנתין שתקף את מאור הוא ליברי, וכן כי הוא בארץ באופן בלתי חוקי, שתי עובדות שמוסכם כי אינן נכונות. קשה להתעלם מכך, שגם יומיים לאחר הפציעה לא טרח העד לברר את זהותו של הנאשם, וגם בשלב זה לא היה מודע כלל שמדובר באזרח סיירה לאון בעל אשרת שהייה כחוק.