הכרעת דין בתיק פ 2494/05

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפה חבלנית, ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, לפי סעיפים 380, 333 ו-335(1) ו-186 (א) לחוק העונשין, בהתאמה.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 21.10.03, בשעה 06:50 לערך, בבית המעצר המחוזי באבו כביר, תקף הנאשם את יצחק פרג'ון (להלן: "המתלונן") בכך שהתנפל עליו כשבידו דוקרן מאולתר, המהווה סכין כהגדרתה בחוק. הנאשם ניסה לדקור את המתלונן באמצעות הדוקרן המאולתר, אך ניסיון זה נכשל בזכות התערבותו המהירה של השוטר חמודי חאג'. כתוצאה ממעשה התקיפה נחבל המתלונן ונגרם לו פצע שפשוף בכתף יד שמאל.

ראיות  התביעה נסמכות בעיקרן על עדותו של השוטר חמודי חאג' שהיה עד ראייה לאירוע ואף תפס את הדוקרן המאולתר מידי הנאשם. המתלונן עצמו סרב לשתף פעולה עם המשטרה בטענה שכלל לא הוכה, וברוח זו גם העיד בבית משפט מטעם ההגנה, כפי שיפורט  בהמשך.

ראיות התביעה :

1.      העיד חמודי חאג', שוטר בבית המעצר באבו כביר, כי ביום האירוע עסק בהוצאת עצורים שאמורים להיות מוסעים לבית המשפט. לדברי העד, לאחר שפתח את התא בו שהה הנאשם והתקדם כדי לפתוח תא אחר, הוא הבחין לפתע בנאשם כשהוא מתנפל על המתלונן שהיה מחוץ לתאו ומפילו ארצה. בין השניים התפתחה קטטה ולדברי העד, הוא הבחין שהנאשם מנסה לדקור את המתלונן באמצעות חתיכת ברזל עטופה בבד, דמוית דוקרן שהייתה בידו של הנאשם.  ברגע זה קפץ העד על הנאשם והוציא מידיו את הדוקרן המאולתר. הנאשם והמוצג נמסרו לקצין המשמרת. עוד סיפר העד, כי המתלונן נפצע ודימם כתוצאה מהמקרה והוא  הועבר למרפאה.

דו"ח הפעולה שערך העד הוגש כראיה- ת/2.

2.      העיד שלום לוי, פרמדיק בבית המעצר אבו כביר. העד הגיש תצלום של דף המרפאה המתייחס ליום האירוע - ראה ת/3.

מדף יומן המרפאה עולה, כי ביום האירוע הובא המתלונן למרפאה בטענה שנחבל בראשו ונפצע בכתף שמאל. החבלות שאובחנו על המתלונן היו פצע שפשוף בכתף יד שמאל והוא טופל ונשאר במרפאה להשגחה ולבדיקות.

בחקירתו הנגדית, נשאל העד האם ראה ממצאי דקירה או פציעה מברזל על גבי המתלונן, והשיב כי לא ניתן ללמוד מסוג הפצע על החפץ הפוגע וכי המתלונן עצמו לא טען בפניו כי נדקר. כמו כן, שלל העד קיומם של ממצאים המצביעים על פצע או חבלה בראשו של המתלונן. הדבר נרשם ביומן רק מחמת שכך דווח על ידי השוטרים בעת  שהמתלונן הובא לטיפול. 

3.      העיד השוטר יצחק ישר, שהגיע לבית המעצר אבו כביר על מנת לחקור את המקרה. העד גבה את הודעת הנאשם- ראה ת/4. העד הסביר, כי בשלב מסוים הנאשם ביקש להפסיק את חקירתו, מחמת שלא רצה להמשיך ולענות על שאלות.

כמו כן, אמר העד כי המוצג שנתפס הועבר אליו והוא הביאו לתחנת המשטרה ורשם אותו כמוצג בתיק. העד תיאר את המוצג שנתפס- ראה ת/5- מדובר בסליל מתכת המשמש לחימום כף חשמלית אשר משויף ומחודד בקצהו האחד ועטוף בגרב בצבע לבן.

בחקירתו הנגדית, לשאלת הנאשם, הבהיר העד כי לא נלקחו טביעות אצבע מהדוקרן באותו מעמד, מאחר והסתמך על דו"ח השוטרים במקום לפיו הדוקרן נתפס על הנאשם או בשימושו.

ראיות ההגנה :

1.                 הנאשם העיד, כי ביום האירוע, הוצא מתא המעצר וראה המולה גדולה מסביב. לדבריו, המשיך ללכת עם הסוהר, כאשר הלה מלווה אותו  מעט מאחוריו, ולפתע קפצו עליו שני סוהרים, לקחו אותו לחצר וסרבו לומר לו במה מדובר. לאחר מכן נלקח לדיון בבית המשפט. לדברי הנאשם, לאחר מספר ימים הגיע החוקר והאשים אותו בביצוע המעשה המיוחס לעיל, אלא שהוא לא היה מעורב באירוע  ולא יכול היה לומר דבר לגבי מה שקרה. לדברי הנאשם, את הדוקרן ת/5 הוא ראה לראשונה בבית המשפט. לדבריו, הוא והמתלונן מיודדים, לא הייתה לו מריבה עמו וגם לא התקוטט עמו ביום האירוע.

בחקירתו הנגדית הסביר הנאשם, כי ביקש להפסיק את החקירה בבית המעצר וסרב להשיב לשאלות מאחר והתרגז על עצם האשמתו וחש ש"מפילים עליו תיק". הנאשם הסביר עוד, כי בחקירה אמר שאינו מכיר את איציק פרג'ון, המתלונן, למרות שהם חברים, מכיוון שכל כוונתו בעת החקירה הייתה לסלק מעליו את החוקר מאחר ולא רצה לשתף עמו פעולה.

הנאשם לא יכול היה לספק הסבר לעניין החבלות שנראו על המתלונן ותועדו ביומן המרפאה, וכן, לא לעובדה, שהשוטר זיהה אותו בוודאות כמי שתקף את המתלונן.

2.                 המתלונן הוזמן להעיד מטעמו של הנאשם וסיפר, כי באותו יום לא אירעה כל תקרית שבמהלכה  ניסה הנאשם לדקרו. לדבריו הוא לא נחבל כלל כתוצאה ממעשה תקיפה, אלא קיבל מכה קלה מחמת שנתקל בחתיכת ברזל שהייתה על הקיר.

בחקירתו הנגדית, נשאל העד האם בוקר האירוע זכור לו בכלל, והשיב כי אכן זכור לו כי נחבל בצורה מאוד מינורית ושמו לו יוד, אולם לא היה מדובר בחבלה כתוצאה מהיתקלות עם הנאשם או עם כל אדם אחר, להפך- הוא והנאשם חברים. כאשר נשאל מדוע בחקירתו בבית המעצר לא הסכים לשוחח עם החוקר, לא מסר כל גרסה ואף ביקש לעזוב את המקום, השיב כי השיחה עם השוטר התנהלה בדיוק דקה קצרה ובמהלכה השוטר כלל לא הציג לו את הסיטואציה האמורה, והוא לא חש שעליו למסור גרסה מעצמו על מקרה כה שולי.  

דיון ומסקנות

אין מחלוקת, כי המתלונן לא שיתף פעולה עם המשטרה ביום המקרה ולא היה נכון למסור תלונה לגבי נסיבות תקיפתו. לצערנו, התנהגות זו אינה נדירה ובלתי אופיינית בעולם התרבות והמושגים של אוכלוסיית בית המעצר.