1. נגד הנאשם, המשרת כבלש בתחנת דימונה במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") ושימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה לפי סעיף 280 לחוק. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 16.10.06 בשעה 20:40 או בסמוך לכך, במהלך סיור בתפקיד, עיכב הנאשם את המתלונן יניב אליהו ואקנין. יצויין, כי המתלונן הורשע בתאריך 26.6.03 בעבירת ניסיון התפרצות לחנות של אבי הנאשם ובית המשפט גזר עליו, בין היתר, עונש של שישה חודשי מאסר בפועל. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם הורה למתלונן להתלוות אליו לכניסה סמוכה לצורך חיפוש ושאל אותו לשמו. משנענה, היכה אותו באגרופים ובבעיטות בראשו ובפלג גופו העליון וגרם לו חבלה בגבו ושריטות בראשו. המתלונן שאל את הנאשם, מדוע הוא מכה אותו והנאשם השיב לו, כי פרץ בעבר לחנותו של אביו ואין די בעונש שקיבל והמשיך להכותו.
הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו וניהל הוכחות. מטעם המאשימה העידו המתלונן וחברו שרון שריקי (להלן: "שריקי").שניהם יכונו גם "הבדוקאים". בנוסף לנאשם העידה ההגנה את הבלש ויטלי דויט (להלן: "ויטלי").
2. אין חולק שבמסגרת תפקידם הנאשם וויטלי עיכבו את המתלונן ואת שריקי והביאו אותם לבניין הכולל מספר כניסות. הם הפרידו ביניהם, ויטלי הכניס את שריקי לכניסה אחת וערך חיפוש על גופו, והנאשם ערך חיפוש על גופו של המתלונן בכניסה סמוכה. במהלך החיפוש התנהלה שיחה בין המתלונן לנאשם בנוגע להתפרצותו לחנות של אביו. החיפוש לא העלה דבר ובסיומו השוטרים שיחררו אותם לדרכם. משלב זה ואילך הגרסאות חלוקות. המאשימה טוענת, כי הנאשם היכה את המתלונן ואילו הנאשם גורס להד"ם. להלן אפרט את תמצית העדויות הרלוונטית לענייננו.
גרסת המתלונן
3. המתלונן, בעל עבר פלילי, העיד, כי הוא ושריקי זיהו בתחילת האירוע רק את ויטלי ולא ידעו כי גם הנאשם משרת כבלש. לאחר שניגשו אליהם, הבינו כי מדובר בשוטרים והתלוו אליהם מרצונם. במהלך החיפוש על שריקי, הנאשם פנה אל המתלונן ושאל אותו לשמו. לאחר שהזדהה בפניו, הנאשם ביקש ממנו להתלוות אליו לכניסה השנייה, המרוחקת כ-7 מטרים מהכניסה הראשונה, כדי לערוך חיפוש. כן הוסיף והעיד, כי הייתה זו הפעם הראשונה שראה את הנאשם.
לדבריו, ברגע שנכנס לכניסה, הנאשם בעט בו בקרסול שמאל מאחור ("בא לי בחצי") וכתוצאה מהבעיטה נפל על הגב. כאשר שכב על הרצפה הנאשם לקח שולחן, שהיה מונח במקום, שגובהו מטר ולרגליו צורת קשתות, והצמידן לצידי גופו של המתלונן, באופן שלא איפשר לו לזוז. לגרסתו, הנאשם נשען בידו האחת על השולחן כשבידו השנייה הוא מכה אותו מכות קשות באגרופים בכל חלקי גופו. הוא ספג גם חבטה מהקיר, שפגעה ברקה ליד אוזן שמאל. המתלונן הוסיף והעיד, כי שאל את הנאשם, מדוע הוא מכה אותו והנאשם השיב לו, כי לפני שלוש שנים פרץ לחנות של אביו
"ואבא שלי חולה ועשית לו בלאגן. אמרתי לו אני ישבתי על זה חצי שנה ותוך כדי זה הוא ממשיך להרביץ ואומר לי שזה לא מספיק, כל פעם שאני אראה אותך אני אתעלל בך ואציק לך".
המתלונן העיד גם, כי ויטלי שמע אותו צועק ורץ יחד עם שריקי לעברם כדי לראות מה קרה. ויטלי ראה שהנאשם מניח עליו את השולחן ואז החזיר את שריקי לכניסה הראשונה ואמר לו
"אל תתערב זה משהו אישי". לאחר שהמכות הסתיימו, הנאשם סחב אותו אל הדשא הסמוך והמשיך לתת לו מכות ביד פתוחה ("כאפות") בכל חלקי גופו ובפניו. כמו כן והשפיל אותו בכך שאמר לו, כי לא יוכל לעשות כלום כי הוא שוטר. המתלונן, לגרסתו, לא הגיב . המתלונן העיד גם, כי הפליא אותו שהנאשם אף לא טרח לערוך עליו חיפוש וחזר על הדברים בעקביות במהלך החקירה הנגדית. כן העיד, כי היה חורף, הרחוב היה שומם, אנשים לא יצאו מהכניסה ואיש מהשכנים לא שמע אותו.
לדברי המתלונן, קופת החולים הייתה סגורה באותו לילה ולא היה לו כסף לנסוע לבית החולים. לכן למחרת הלך לרופא וקיבל תעודה רפואית - הפנייה לבדיקת אולטרסאונד, ת/2.
בתעודה הרפואית נכתב:
"לפי אנמנזה אתמול בערב קיבל מכות באיזור החזה גב וראש. לפי אנמנזה היו דם בשתן אתמול... באיזור הגב מצד השמאלית יש סימן של מכה בגודל 10.5*1.5 ס"מ באיזור הראש מצד השמאלי שריטות. רגישות באיזור הצלעות 8-10 דו צדדי. בטן רכה, רגישות מצד השמאלית מותן השמאלית רגישות."
בחקירה הנגדית הכחיש המתלונן שהחבלה בראשו נגרמה לו כתוצאה מפצע ירי והסביר שהיריה פגעה בו מתחת לאוזן שמאל ויש לו שני פצעי ירי בעורף. הוא עמד של דעתו שסיפר לרופא כי ספג מכות משוטר, אף שהדברים לא נרשמו בת/2.
בו ביום הלך המתלונן,לדבריו, לקצין יוסי כהן, המשרת בתחנת דימונה, "
וסיפרתי לו את הסיפור. הוא ראה אותי. לפי טביעת עין שלו שאני דובר אמת הוא הפנה אותי למח"ש... לא ידעתי שיש אופציה ללכת למח"ש. קצין התחנה אמר לי."
עדות שריקי
4. שריקי, אף הוא עבריין וחברו של המתלונן, העיד, כי הבלשים הכניסו אותם לכניסה הראשונה וויטלי החל לערוך עליו חיפוש. הוא הספיק להוציא מספר דברים מהכיסים ואז הנאשם פנה אל המתלונן ושאל אותו לשמו. לאחר שהמתלונן השיב לו, אמר לו הנאשם לבוא לכניסה השנייה. כעבור דקה שתיים החיפוש הסתיים ואז שמע צעקות. הוא יצא עם ויטלי לכניסה השנייה וראה את המתלונן יושב על הדשא כשהנאשם תופס אותו בצווארון מעילו מאחור, מרים ומפיל אותו על הדשא ואומר לו:
"זה לא מספיק ולא נגמר המכות שקיבלת והעונש שקיבלת בבית המשפט על זה שפרצת לאבא שלי את החנות ואתה תשלם על זה ביוקר ותסבול כל החיים." כן העיד שויטלי אמר לו שלא להתערב וחסם אותו:
"אני התכוונתי לראות מה קורה עם החבר שלי, לא התנגדנו לחיפוש, למה ידיים?" לדבריו, ויטלי אמר לו
"אל תתערב הם מסתדרים זה ביניהם" ולקח אותו לכניסה הראשונה. כשעומת בבית המשפט מול אמרתו במח"ש (נ/2) השיב, כי שמע רעש מהכניסה ולכן הניח שמדובר בבעיטות ובאגרופים, אך טען שלא אמר שם כי ראה זאת. העד הוסיף, כי לאחר האירוע ראה את השולחן השבור, אך לא הבחין שהנאשם הסתייע בו כדי להכות את המתלונן. עוד אמר, כי מאוחר יותר המתלונן בא איתו לביתו והראה לו סימנים על גופו. הוא שב והעיד בחקירתו הנגדית, כי שמע שהנאשם אומר למתלונן
"אחת הסיבות שקיבלת מכות שלא קיבלת מספיק עונש בבית משפט. אתה עוד תסבול ממני".
עדות הנאשם
5. הנאשם העיד, כי במהלך הסיור נתקל עם וויטלי בשני בדוקאים. בכיסו של שריקי הייתה בליטה, שהעלתה את החשד כי הוא מחזיק בפגיון. נגד המתלונן לא התעורר חשד ספציפי כלשהו, למעט הימצאותו בחברתו של שריקי. ויטלי הציע שיערכו עליהם חיפוש. על מנת לשמור על צנעתם, הופרדו זה מזה והנאשם לקח את המתלונן לכניסה השנייה. השיחה בינהם התנהלה באופן שהמתלונן העלה מיוזמתו את נושא הפריצה לחנות ושאל אותו מי הוא והאם הוא בנו של חנניה. לאחר שנענה בחיוב, המתלונן אמר שהוא מתנכל לו, משום שפרץ לחנות של אביו. על כך השיב למתלונן שאין קשר בין הדברים, כי ימשיך לבצע את עבודתו ואז המתלונן איים עליו שיעשה לו חיים קשים ושייגש למח"ש.
הנאשם טען, שלמתלונן היה מניע להפליל אותו, שכן רצה להניא אותו מלערוך עליו חיפושים בתדירות גבוהה ולעצור אותו,
"וגם אם יבצע עבירה כלשהי אז הוא יוכל להגיש עליי תלונה ולהגיד שזה בגלל הפריצה לחנות של אביו " (עמ' 19 ש' 14-15).
אף שהנאשם אישר את הימצאות השולחן השבור במקום האירוע, הכחיש מכל וכל את השימוש בו ואת האלימות המיוחסת לו. הוא טען שלא יתכן שהנאשם צעק מכאב, שכן חזקה עליו כי ויטלי והדיירים המתגוררים בבניין היו שומעים זאת. בהתייחסו לסימני החבלה על גופו של המתלונן, העיד, שלא הבחין בסימנים כלשהם והעלה את ההשערה, כי נגרמו במהלך סכסוכים עם עבריינים, שכללו ירי ודקירות בכל חלקי גופו.
עדות ויטלי
6. ויטלי אישר את עיקרי גרסת הנאשם והעיד על אירוע שנעדר דבר חריג. לדבריו, החיפוש על גופו של שריקי ארך שתי דקות וזמן קצר לאחר שהסתיים הנאשם יצא עם המתלונן מהכניסה השנייה. הוא הכחיש כי שמע צעקות וכי ראה סימנים על גופו של המתלונן, מה גם שלא התלונן בפניו. ואולם, בניגוד לטענת הנאשם בבית המשפט, כי, בהנחה שהיה צועק, ויטלי והשכנים היו אמורים לשמוע את המתלונן, העיד שמדובר בבניין הממוקם ליד הכביש הראשי של דימונה, העמוס בתנועה, ולכן לא ניתן לשמוע צעקות. ויטלי הכחיש שבמהלך החיפוש יצא עם שריקי לכניסה בה נמצאו הנאשם והמתלונן ושלא יתכן ששריקי, שהיה איתו כל הזמן, שמע את הצעקות. הוא עמד על דעתו, שהנסיבות חייבו את הפשטת הבדוקאים ולכן את הצורך להפריד ביניהם. לדבריו, לא ראה שולחן שבור, שכן לא נכנס לכניסה בה נערך החיפוש על המתלונן.