עובדות כתב האישום וקווי המתאר של גדר המחלוקת
כתב האישום המתוקן, נושא הכרעת דין זו, מגולל מסכת אובססיבית של הטרדות מלווה באיומים והסגת גבול, אשר הופנתה על ידי הנאשם כלפי מירב מור (להלן:"המתלוננת"), כשבאחת הפעמים החריפה לכדי תקיפה פיזית ממש, והכול על רקע אי השלמתו עם פרידתה ממנו כחודשיים וחצי עובר ליום 29/8/03 (להלן:"מועד הפרידה").
השאלה העומדת במרכזו של הדיון סביב הפרשה המתוארת בכתב האישום הינה, האם מעשיו של הנאשם מהווים התנהגות אנושית, תמימה ולגיטימית, ביטוי חיצוני לסערת רוחו ואכזבתו בעקבות הפרידה, כעמדת ההגנה, או שמא נגועה ופסולה היא ונתקבצו בה כול היסודות המתגבשים לכלל עבירה פלילית.
הפרשה מתחלקת למספר פרקים או אפיזודות, הממחישים, אליבא גרסת התביעה, את אופייה של ההטרדה האינטנסיבית, המאיימת והמתמשכת, ומהותה.
הפרק הראשון מתאר את תגובתו האלימה של הנאשם להודעתה של המתלוננת על רצונה להיפרד ממנו, עת, על פי הנטען באישום הראשון, תקף אותה בכך שדחפה, מעשה שבגינו מיוחסת לו עבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379+382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין").
הפרק השני עוסק בשניים מתוך מגוון אופני של פעילות ההטרדה שכפה הנאשם על המתלוננת. כעולה מעובדות באישום השני, במהלך חודשיים וחצי החל ממועד הפרידה, במספר הזדמנויות, פגע הנאשם בפרטיותה בכך, שעקב אחריה ברחובות תל אביב, ואף הגיע למקום עבודתה כמאבטחת בתיאטרון הקאמרי שברח' שדרות שאול המלך 21 בתל אביב, ולא מש מהמקום. הוא לא הסתפק בכך, ובמהלך תקופה זו, נהג להתקשר פעמים רבות למכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, ולהטרידה בניגוד לרצונה, מעשים בגינם מיוחסות לו עבירות של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף
30 ל
חוק הבזקחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב- 1982.
האפיזודה השלישית התרחשה, על פי הנטען, כחודשיים לאחר יום הפרידה, במהלך שלושה ימים רצופים, בדירתה של המתלוננת ברח' אוהלי יעקב 1 בשכונת תל כביר בת"א (להלן:"הדירה"). כעולה מעובדות האישום השלישי, הגיע הנאשם לדירה בה התגוררה המתלוננת וחבט על דלתה במשך כארבע שעות, ולא חדל גם אל מול הפצרותיה שיעזוב את המקום. במהלך תקרית זו, שתידון תחת הכותרת: "אירוע חדר המדרגות 1", הנאשם גם השתולל ובעט במעקה של חדר המדרגות. בגין מעשים אלו מיוחסת לו עבירה של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין (להלן:"הסגת גבול").
האירוע הרביעי אירע בקרבת הדירה ביום 29/8/03, שעה 22:30, מועד בו עמדה המתלוננת להיפגש עם אחר שהגיע למקום במכוניתו. כעולה מעובדות האישום הרביעי, באותו מעמד איים הנאשם על המתלוננת, במטרה להפחידה, באלה המילים:
"את לא נכנסת לאוטו", (להלן:"אירוע הרכב"). בנוסף, סמוך למועד הנ"ל, איים עליה שיתאבד וכי אינו יכול להמשיך בחייו. בגין מעשים אלה מייחסת לו התביעה עבירה של איומים, לפי סעיף
192 ל
חוק העונשין (להלן:"איומים").
הפרק האחרון בשרשרת מעשי ההטרדה ארע בשעת ערב מאוחרת ביום 15/3/05. כעולה מעובדות האישום החמישי, ביקר מאיר סבן-הבט, חברה של המתלוננת בעת הרלוונטית, בדירתה שברח' צונץ 28 ביפו. הנאשם הגיע למקום בסביבות השעה 21:40, ועל פי הנטען, החל לדפוק ולבעוט בחוזקה בדלת. באותן נסיבות, התפתחה הסגת הגבול לכדי איומים בכך שהנאשם הטיח במאיר את הדברים הבאים:
"אם אתה גבר צא החוצה, אני אקרע אותך, אני אזיין אותך ואני אהרוג אותך" (להלן יכונה המקרה:" אירוע חדר המדרגות 2"). בגין מעשיו אלו מיוחסות לנאשם העבירות של הסגת גבול ואיומים.
עובר לכך, במספר הזדמנויות, לגרסת התביעה, נהג הנאשם להתקשר למתלוננת, לרבות בשעות הלילה, ולהטרידה. בנוסף, בתקופה זו, במספר הזדמנויות, הנאשם בלש והתחקה אחרי המתלוננת בכך שהלך בעקבותיה והמתין לה בתחנת האוטובוס ובחדר מדרגות ביתה באופן שיש בו כדי להטרידה ולפגוע בפרטיותה. כתב האישום אינו מפרט מהן העבירות המיוחסות לנאשם בגין מעשים אלה.חוק העונשין..ץ.ץ.
.ץץ.נחיח
גרסתו של הנאשם, שכפר באשמה, לגבי נסיבות האירועים המתוארים בכתב האישום, לא הייתה בבחינת הכחשה גורפת של כל העובדות, אלא העמדת גרסה אחרת למהלך הדברים והצגתם באור שונה, תוך ניסיון לתת משמעות השוללת מהתנהגותו את האספקטים הפליליים שמייחסת לו התביעה בכך שטען, כי באותם מקרים בהם אומנם יצר קשר עם המתלוננת, הדבר נעשה בהסכמתה, ובהתייחס לאישום החמישי, אפילו ביוזמתה.
ברובד המשפטי הייתה יריעת המחלוקת רחבה וגורפת והתפרסה לעבר כול רכיבי העבירות. הקו המשפטי שהובילה ההגנה התבסס על הטיעון, ולפיו כתב האישום אינו אלא סילוף המציאות- יציר דמיונה ופרי תעתועיה של המתלוננת. כול כולו תולדה של סכסוך אוהבים רגיל ושגרתי, לא שונה מדומים לו, במסגרתו אירעו ביניהם מספר היתקלויות לא נעימות, לעיתים אפילו צורמות, שמעולם לא חרגו מעבר לויכוחים או חילופי דברים לגיטימיים, שפרשנותם המעוותת והמגמתית על ידי המתלוננת - פרשנות סובייקטיבית וזרה לאמת, הפכום ללא כול הצדקה למעשים פלילים הנדרשים עתה להכרעתו של בית המשפט.
מסגרת התשתית הראייתית
עדותה של המתלוננת מהווה, כדבר מובן מאליו, את המסד עליו הציבה התביעה את מערך ראיותיה להוכחת אשמת הנאשם. לעומתה, עומדת עדותו של הנאשם, המציע פרשנות שונה לכול האירועים - חפה מכול כוונה פלילית, ועליה מיוסדת גרסת ההגנה. כך, בסופו של יום, נוצרה סיטואציה ראייתית שעיקרה, להוציא אירוע חדר המדרגות 2, בבחינת גרסה מול גרסה, שההכרעה ביניהן הינה פונקציה של מידת האימון שרוחש להן בית המשפט לאחר שהעמידם במבחנים של אמינות, סבירות ושכל ישר.
גרסת התביעה ובמרכזה עדות המתלוננת
כפי שנכתב, בבסיס התשתית הראייתית של התביעה, להוציא מקרה אחד, עומדת עדותה היחידה של המתלוננת, על אדניה מבקשת התביעה לבסס הרשעת הנאשם בדין, בגורסה כי בעדה מהימנה עסקינן שראוי להעניק לה מלוא האמון והמשקל הראייתי.
נפתח בניתוח עדותה של המתלוננת מן ההיבט העובדתי.
על משקל עדותה של המתלוננת וכוחה הראייתי לביסוס הרשעת הנאשם נעמוד בהמשך הדרך. תחילה יבחן הפאן העובדתי, העולה מדבריה על נסיבות היקלעותה לפרשת הטרדה ארוכה ומתמשכת זו, התפתחותה, פרטיה ופיתוליה, האירועים השונים שקרו במסגרתה, והתפקיד שמילא בה הנאשם ומיקומו בתוכה.