פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
1837-06
06/09/2006
|
בפני השופט:
רביד גיליה
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
כליף נסים
|
| הכרעת דין |
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נשיאת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בכך, שבתאריך 19.4.05 בשעה 17:00 לערך, ברחוב הגליל 1 בתל-אביב, החזיק ברשותו סכין מבלי שהוכיח שהיא נחוצה לו למטרה כשרה.
הסכין שהחזקתה מיוחסת לנאשם היא סכין חיתוך יפנית שאורך להבה (כאשר הסכין פתוחה עד למקסימום) הוא כ- 6 ס"מ (
ראה ת/1).
הנאשם הודה בהחזקת ת/1, כמפורט בעובדות כתב האישום, אך לטענתו, אין עסקינן ב"סכין" אלא מדובר ב"אולר" כהגדרתו בסעיף 184 לחוק העונשין.
מכאן המחלוקת שבין הצדדים וזוהי השאלה שיש להכריע בה בתיק זה .
טענות ההגנה:
לטענת ב"כ הנאשם, סכין חיתוך יפנית משמשת בעיקרה ככלי עבודה, כאשר בזכות העובדה שלהבה אינו עשוי מקשה אחת, אלא קטעים קטעים הנשברים על נקלה, לא מדובר במכשיר שפגיעתו קשה. זאת הסיבה, לטענת ב"כ הנאשם, שאין הגיון בהכללת סכין יפנית כחפץ שנשיאתו ברשות הרבים אסורה על פי החוק.
לעומת זאת, לדברי ב"כ הנאשם, סכין יפנית נכנסת להגדרת "אולר" שבסעיף 184 לחוק, בהיותה "סכין מתקפלת" שלא ניתן להפכה לסכין שלהבה קבוע. לדברי ב"כ הנאשם, המבחן לצורך הכרעה בשאלה האם ניתן להפוך להב מתקפל לקבוע, טמון במהירות ובקלות שבה פועל מנגנון הפתיחה. לטענתו, מאחר שכל אולר מתקפל ניתן בעצם לפתיחה וליישור, הרי שהוא ייהפך ל"סכין", רק אם פעולת הפתיחה היא מיידית, על דרך של שליפה אחת. על פי הנטען, במקרה של סכין יפנית, לא רק שפעולת פתיחת הלהב היא מסורבלת, אלא שגם לאחר שהלהב מקובע, הוא אינו יציב, אלא מתנדנד בשל דקותו.
דיון ומסקנות:
סעיף 184 לחוק העונשין
, מגדיר כדלקמן:
"סכין"-
כלי בעל להב, או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך.
"אולר" - סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע";
סעיף 186 לחוק העונשין קובע:
(א)
המחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה, דינו- מאסר חמש שנים.
(ב)
לעניין סעיף זה, חזקה היא שהחזקת אולר היא למטרה כשרה.
ככל שניתן לראות, הגדרת
"סכין" על פי החוק היא רחבה וכוללת לא רק כלי בעל להב, דוגמת הסכין המקובלת, אלא כל חפץ שהוכשר להיות מסוגל לדקור או לחתוך. ראוי להפנות בעניין זה אל דברי כב' השופט קדמי בספרו לפיהם, הכוונה מאחורי המונח "סוגל" שבסעיף 184 לחוק היא, לכלי אשר "
הותאם בידי האדם לדקור או לחתוך" (י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק שלישי, עמ' 1255).
בהתאם להגדרה זו, הפסיקה ראתה כ"סכין", דוקרנים, מספריים, חלקי מתכת שהושחזו וחודדו וכיוצא באלה כלים מאולתרים שהוכנו כדי להיות מסוגלים לדקור או לחתוך (ראה למשל, ת"פ
2494/02 דקל קריטי, ת"פ
3957/05 מ.י נגד משה שמעון).
על מנת שחפץ יוגדר כ-
"אולר" ובכך יוחרג מסעיף 186(א) לחוק, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: (1) היותו סכין מתקפלת ; (2) אורך להבו פחות מ- 10 סנטימטרים ; (3) הוא לא ניתן לקיבוע בעזרת קפיץ או אמצעי אחר.