כ ל ל י
את כתב האישום שבפני הגיש עו"ד בדנר (להלן:
"התובע"), בשם מדינת ישראל-המשרד לאיכות הסביבה (להלן:
"המשרד"), נגד חברת צידון שירותי הסקה ומערכות סולריות בע"מ (להלן: "
החברה" ו/או "
הנאשמת"), נגד מנהלה ובעל מניותיה ניסים צידון (להלן: "
צידון" או "
נאשם 2") ונגד עובד החברה אורי חיון (להלן: "
חיון" או "
נאשם 3"). כתב האישום מייחס לשלושת הנאשמים ניהול עסק ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4, 14, 15 ו-16 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1965 (להלן:
"חוק רישוי עסקים") ביחד עם פריט 2.1 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 (להלן:
"צו רישוי עסקים"). בנוסף- מייחס כתב האישום לנאשמים זיהום מים בניגוד לסעיפים 20ב, 20כא ו-20כב לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן:
"חוק המים"), תקנות 2,3,8,11,13 ו-17 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (תחנות דלק), התשנ"ז-1997 (להלן:
"תקנות המים"), ולכלוך רשות הרבים, בניגוד לסעיפים 2,13 ו-15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן:
"חוק הניקיון").
על פי כתב האישום, משנת 2000 ניהלו הנאשמים תחנת דלק פירטית ברחוב הפרחים 43 -45 ברמת השרון (להלן:
"המגרש" ו/או
"תחנת הדלק"), ללא רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים. בתחנת הדלק אוחסנו דלקים ונעשו פעולות תדלוק באמצעות מיכלית כביש (להלן:
"המיכלית"), שהציב במקום נאשם 3, מבלי להתקין אמצעים למניעת דליפות דלק. למרות שכתוצאה מדליפת דלק, הזדהמה קרקע המגרש בדלקים בשיעורים גבוהים, העולים בהרבה על ערכי הסף המגדירים קרקע כמזוהמת, הנאשמים לא דאגו לנקותה.
בישיבת ההקראה הודו הנאשמים באמצעות סנגורם דאז, עו"ד סלוביק, שבתקופה הרלבנטית נאשם 2 היה מנהל החברה, נאשם 3 עבד בה והשתמש במיכלית שהחנה במגרש. כמו כן הודו הנאשמים בשימוש שעשו במיכלית במגרש. פרט לכך הם כפרו בכל העובדות המבססות עבירה.
טענות מקדמיות שהעלה עו"ד סלוביק, נדחו בהחלטה מיום 8.09.04 (עמ' 13 ואילך לפרוטוקול). בשלב שמיעת הראיות קיבל על עצמו עו"ד אבי-גיא את ייצוג הנאשמים (להלן:
"הסנגור"). הוא הרחיב את יריעת המחלוקת וכפר בכל העובדות שבכתב האישום, להוציא תפקידיהם של נאשמים 2 ו - 3 בחברה.
לביסוס אשמת הנאשמים העידה התביעה חמישה עדים. שניים מהם עובדי המשרד - אמיר אשד, סגן מנהל מחוז תל-אביב, וזיו שחר- מפקח חוקר. העדים הנוספים: יוסף שי, הנדסאי נוטל דגימות עובד חברת בקטוכם, ד"ר יוספה בן-אשר מנהלת מעבדה שבמכון הישראלי לנפט ואנרגיה, וד"ר אמיר אידלמן גיאולוג יועץ.
הנאשמים היו העדים היחידים להגנה ומטעמם הוצג המוצג נ/1 א'+ב'.
ה ע ו ב ד ו ת ש א י נ ן ב מ ח ל ו ק ת
מרוחב הכפירה נגזרת יריעת מחלוקת רחבה מאוד. אף על פי כן, הראיות שבפני מעלות, שמספר רב של עובדות מהותיות אינן במחלוקת:
1.
החברה - נוסדה ב- 1967 ומשרדה ברח' הלח"י בני ברק. החברה עוסקת במתן שירותי אספקת סולר (נאשם 2, ת/1 עמ' 1 ש' 13). בבעלות החברה מיכלית שצבעה אפור (להלן:
"המיכלית"). לחברה, חברה אחות "צ.ה.שירותי הסקה וקירור" (להלן: "
חברת צ.ה.") בבעלות חברת צ.ה. משאית-מיכלית מדגם וולוו מ.ר. 4814900 (להלן:
"המשאית") שצבעה צהוב. המשאית הועמדה לרשות החברה הנאשמת ושימשה אותה לחלוקת דלק (נאשם 2 עמ' 47 ש' 14-11, נאשם 3, ת/2 עמ' 1 ש' 9-3).
2.
נאשם 2 - הוא הבעלים והמנהל של שתי החברות (ת/1 עמ' 1 ש' 2, עמ' 3 ש' 14).
3.
נאשם 3 - קשור לחברות ולמנהלן נאשם 2, בקשרי עבודה שנים רבות. הוא יד ימינו ואיש אמונו של נאשם 2, מנהל עבודה ואחראי לנושא הדלק (נאשם 2 עמ' 43 ש' 22, עמ' 44 ש' 2, עמ' 46 ש' 16; נאשם 3 עמ' 48 ש' 22-24). בתקופה הרלבנטית עבד נאשם 2 כנהג המשאית. בשנת 2000 הוא איתר עבור החברה את המגרש, והציב בו את המיכלית (נאשם 2 עמ' 44 ש' 44 ש' 4-6; נאשם 3 עמ' 49 ש' 5-8).
4. המגרש -
א) זהותו של בעל המגרש וטיב יחסיו עם מי מהנאשמים לא הובהרו. טענת הנאשמים, שקיבלו רשות להשתמש במגרש ללא תמורה, לא נסתרה.
ב) אין הסכמה בין הצדדים לאיזה צורך הוצבה המיכלית במגרש, ואיזה שימוש
עשו בה הנאשמים. התובע טוען, כאמור בכתב האישום, שבאמצעות המיכלית ניהלו הנאשמים במגרש את התחנה. הסנגור טוען, שהמיכלית שימשה לאחסון זמני של דלק, שנפרק מהמשאית (עמ' 2 לסיכומיו).
ג) הנאשמים לא היו היחידים שהשתמשו במגרש בתקופה הרלבנטית (שחר עמ' 24 ש' 10-13; נאשם 3 ת/2 עמ' 2 ש' 6-8; אשד עמ' 32 ש' 4). חברת גרוס ומנהלה זאב גרוס (להלן:
"גרוס" ו/או "אחרים"), ותחנת הדלק הפירטית שניהלו במגרש היו נושא פס"ד שיצא מלפני בת.פ. 1688/03 ביום 7.11.2005.
ד) בתאריך כלשהו בין 18.2.2002 ל- 6.3.2002 סילקו הנאשמים את המשאית מהמגרש (הדו"ח ת/6, נאשם 1, עמ' 44 ש' 13-11).
5. הביקורות - המפקח ערך במגרש מספר ביקורות. הראשונה ב- 10.1.2002, אז ראה שהמכלית עומדת בשלולית, והקרקע שלידה מוכתמת (ת/3, תמונה ת/3 ב' שנאשם 2 זיהה בחקירה, ת/1 עמ' 3 ש' 10-6). הצדדים חלוקים מה מהות הכתמים. לטענת המפקח אלו כתמי דלק (עמ' 21 ש' 18-17). לטענת הנאשמים אלו כתמי ביוב (ת/2 עמ' 3 ש' 7).