כתב האישום:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.
באישום הראשוןנטען כי וועדת המשנה לתכנון ובניה אילת אישרה לנאשם שימוש חורג בקרקע, משטח ציבורי פתוח (להלן: "שצ"פ") לאטרקציה תיירותית (בידור), במת בידור, איזור ישיבה, בר משקאות ומחסן, זאת למשך 5 שנים. נטען כי אישור וועדת המשנה ניתן שלא כדין ובניגוד לסעיף 151 לחוק התכנון והבניה , התשכ"א - 1965 (להלן: "החוק"), היות ואפשר שימוש חורג תוך סטייה ניכרת מתוכנית המתאר המקומית (להלן: "התוכנית המקומית") החלה על הקרקע.
עוד נרשם כי הנאשם הגיש בקשה להיתר בניה להקמת מועדון זמר בשטח כולל של 358 מ"ר והוועדה המקומית נתנה היתר לשימוש חורג להקמת מועדון זמר, תוך ציון כי הבקשה אושרה על ידי וועדת המשנה (להלן: "היתר הבניה"). ניטען כי היתר הבניה לא מתאים לתוכנית המפורטת שחלה על הקרקע (להלן: "התוכנית המפורטת"), בהיות הקרקע שצ"פ שנאסרה הקמת מבנים עליו. נרשם כי היתר הבניה לא תואם את ההיתר לשימוש חורג ואת התוכנית המפורטת.
לכן, נטען, ההיתר ניתן שלא כדין והוא בטל מעיקרו. נרשם בכתב האישום כי הנאשם בנה, בלי היתר בתוקף, מבנה בשטח של כ-358 מ"ר.
האישום השנימייחס לנאשם שימוש במבנה לניהול מועדון, המהווה שימוש חורג, מבלי שהיה לנאשם היתר לשימוש מסחרי.
טענות הנאשם:
להלן תמצית טענות הנאשם, הן לעניין טענת הגנה מן הצדק, טענה אשר לגביה נקבע כי תידון ותוכרע במסגרת הכרעת הדין, והן לעניין ההרשעה:
א. התוכנית המקומית התירה, בין היתר, בפרק התכליות והשימושים, שימוש בשצ"פ לצורך מתקני בידור, בתי קפה, ומסעדות דרכים. לכן, הותר לנאשם על ידי וועדת המשנה שימוש חורג ל"אטרקציה תיירותית (בידור) בשטח של כ-360 מ"ר (במת הופעות, אזור ישיבה, בר משקאות, מחסן (מטבח) )" למשך 5 שנים. בישיבה נכחה גם נציגת הוועדה המחוזית מטעם משרד הפנים, גב' קורץ.
ב. בעקבות כך, נתנה וועדת המשנה היתר בניה לנאשם. הנאשם הסתמך על ההיתרים ובנה את מועדון הזמר. הנאשם קיבל את כל האישורים מהגופים השונים (מנהל מקרקעי ישראל, משרד התיירות וכיוצ"ב).
ג. עד הגשת כתב האישום, לא קיבל הנאשם כל פניה מרשות כלשהי בדרישה לחדול מפעילותו, אם כי הוא נחקר בשנת 2001.
ד. כתב האישום הוגש שלוש שנים לאחר מכתב הממונה על המחוז לראש עיירית אילת, בבקשה לברר פרטים בדבר האישורים להקמת המועדון.
ה. לאור דרישת הוועדה המחוזית, הגיש הנאשם בקשה לשינוי תוכנית מפורטת, זאת כשנה ושלושה חודשים לפני הגשת כתב האישום.
ו. בנסיבות המתוארות לעיל, המדובר באזרח שומר חוק והגשת כתב האישום בנסיבות אלה, מהווה חוסר צדק משווע. כל הרשויות אישרו את פעילותו של הנאשם. במקרה אחר אישרה הוועדה המחוזית שימוש חורג בשטח אחר באילת, למרות שהמדובר היה בשטח בהקפאה. קיים אינטרס ציבורי שהאזרח לא יובל שולל על ידי הרשויות. הנאשם השקיע כ-250,000 $ בפרוייקט, זאת בהסתמך על אישורים שניתנו לו.
ז. לאור הדברים האלה, טוען הנאשם, קמה לו הגנה מן הצדק ויש להורות על ביטול כתב האישום. הגנה זו הורחבה עם הוספת סעיף קטן (10) לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982.
ח. גם אם נעברה עבירה, הרי הדבר נעשה ללא ידיעת הנאשם ולאחר שזה נקט בכל האמצעים לקיום הוראות החוק. לכן, קמה לנאשם הגנה לפי סעיךף 208 (ב) לחוק.
ט. על פי סעיף 129 לחוק, "תוכנית מתאר מקומית - כוחה יפה מתוכנית מתאר מפורטת, אם לא נאמר אחרת בתוכנית המתאר". לכן, טוען הסניגור המלומד, בחינת כשרות ההיתרים תעשה ביחס לתוכנית המקומית העדיפה ולא ביחס לתוכנית המפורטת הנחותה.
י. על פי התוכנית המקומית, ניתן להקים בשצ"פ מתקני בידור ובתי קפה, ואילו בתוכנית המפורטת אין היתר מפורש לכך. מכאן, כי לא נדרש היתר לשימוש חורג מהתוכנית המקומית, נדרש היתר לשימוש חורג לפי התוכנית המפורטת, אך אין המדובר הוא בסטייה ניכרית מהתוכנית המפורטת, שכן התוכנית המקומית מתירה שימוש כאמור בשצ"פ.
יא. מפנה להגדרת "סטייה ניכרת" על פי סעיף 151 לחוק ומציין, כי על מנת שתהא זו סטייה ניכרת, יש צורך כי יהיה זה "שימוש שיש בו שינוי מהשימוש שנקבע בתוכנית והוא משנה את אופיה של הסביבה הקרובה", או כי תהא זו "בניה בשינוי מהוראות הבניה הקבועות בתוכנית המשנה את אופיה של הסביבה הקרובה". לאור זאת, גם אם חרגו השימושים והבניה מהתוכנית המפורטת, הרי אין המדובר הוא בסטייה ניכרת, שכן הם לא שינו את אופיה של הסביבה הקרובה, באשר התוכנית המקומית מתירה את השימושים הנידונים.
יב. יש לדחות את עמדת המאשימה, לפיה לא ניתן לבנות מבנה במסגרת שימוש חורג, שכן במקרה הזה, התוכנית המקומית מתירה את השימוש הנדון.