הכרעת דין בתיק פ 11117/03

1.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפת עובד ציבור, בכך שתקף את הפקח יוסי ליאון באגרופים וסטר לו. כתוצאה מהתקיפה, נגרמה למתלונן שריטה מדממת בלחי שמאל.

2.      הפקח יוסי ליאון העיד בפני כי ראה את הנאשם מחנה את רכבו על המדרכה, הוא ביקש מהנאשם להזיז את הרכב וזה בתגובה טען, שיש לו תעודת נכה. הפקח הסביר שלא די בתעודת נכה ויש צורך בתו. כשאמר הפקח לנאשם שיאלץ לגרור את רכבו, נתן לו הנאשם אגרוף בצד שמאל של פניו ובהמשך, לאחר שהפקח הדף את הנאשם, סטר בלחיו הימנית. הפקח הכחיש את טענת הנאשם שזה פנה אליו מיוזמתו כדי שלא יגרור את הרכב, כמו גם את טענת הנאשם כי האירוע כלל לא התרחש ליד הרכב אלא במרחק משם.

3.      עדותו של הפקח הייתה אמינה וסבירה. מלי אהרונוביץ, השוטרת אשר גבתה את ההודעה מהפקח, ציינה כי הבחינה בעת גביית ההודעה ביום האירוע, בשריטה בלחי שמאל בגודל חצי ס"מ ועליה דם שנקרש וכן באודם בצוואר מימין. הפקח זכר כי פניו כאבו כיום יומיים ובתשובה לשאלה ישירה, טען שהייתה לו שריטה בצד שמאל של הפנים (עמ' 3 לפרוטוקול).

4.      בתמיכה לגרסת הפקח, העיד בפני מר שלום מלכה, נהג הגרר שהתלווה לפקח.  הגם שאינני סבור שנהג רכב הגרר לא אמר אמת בעדותו, קשה להסתמך על דבריו לגבי הפרטים שמסר וזאת הן משום שטען כי מסר הודעתו במשטרה ביום האירוע בעוד שבפועל מסר את הודעתו למעלה משבועיים לאחר האירוע (ביום 30.6.03), הן משום שנכח באולם הדיונים ברוב עדותו של הפקח והן משום שלבד מהאגרוף לא זכר פרטים מדויקים. בנסיבות אלו ולאור המקום בו עמד רכב הגרר, אמנע מלהסתמך על עדותו של נהג הגרר ואסתפק בעדותו של הפקח.

5.      הנאשם טען כי הוא זה שהותקף על ידי הפקח. בתשובתו לאישום טען, כי לאחר שחנה את רכבו על המדרכה, ניגש לפקח מיוזמתו, אמר לו שהוא נכה והראה תו נכה. בעדותו בפני טען הנאשם כי כאשר חנה את רכבו, השאיר פתק בו כתוב כי הרכב אינו תקין ועל הפתק הניח את תו הנכה. הנאשם טען שהפקח שלח יד לצווארו, העיף אותו לאחור ומשקפיו נפלו והכל משום שכעס על עיקשותו של הנאשם לבוא ולראות את תו הנכה. הוסיף הנאשם וטען, כי כתוצאה מהאירוע נגרמו לו חבלות, חבלות שלא בא זכרן לא בהודעתו במשטרה, לא בתעודה הרפואית של בית החולים (נ/1) ולא במכתבו למשטרה חודשים מספר לאחר האירוע (ת/3).

6.      הנאשם העיד ברהיטות רבה, אולם לא אוכל לומר כי גרסתו הותירה בי רושם אמין. מעבר לכך שהסבירות שהפקח יתקוף את הנאשם סתם כך, קלושה בעוד שהסבירות שהנאשם רגז לאחר שהפקח סירב לתת משקל לנכותו, רבה יותר, הרי גרסאות הנאשם בתשובתו לאישום, במכתבו למשטרה ובעדותו בפני, שונות, הן לגבי סיבת החניה על המדרכה (תקלה ברכב או היותו נכה) והן לגבי החבלות שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע.

7.      הנאשם טען כי שומר בחניון היה עד לאירועים. חרף הזדמנות שניתנה לנאשם, העד לא הובא וגם כשהצעתי לו להביא את העד, לאחר תום עדותו, בחר לסיים הדיון ולא לדחות למועד נוסף, כדי לאתר את העד ולזמנו.

8.      לעומת זאת, הפקח עשה רושם אמין וסביר ועל כן, גם כשבחרתי להתעלם כמעט לחלוטין מהודעתו של נהג הגרר, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי גרסת הפקח אמת היא. יחד עם זאת, לגבי השריטה בלחי, לא אוכל לומר בוודאות כי היא נגרמה כתוצאה ממעשה הנאשם וזאת הן משום שהפקח לא הבהיר במפורש כתוצאה ממה נגרמה והן משום שקשה לראות כיצד קיבל שריטה ממכת אגרוף או מסטירה.

9.      לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין.

ניתנה היום 17 בפברואר 2005 במעמד הצדדים

      אורית

טיעונים לעונש

התובע:

הנאשם יליד 1950, ללא הרשעות קודמות, הורשע לאחר ניהול הוכחות בכך שביוני 2003, תקף את פקח העירייה, יוסי ליאון, וכתוצאה מהתקיפה נגרמה לו שריטה מדממת בגודל חצי ס"מ בלחי שמאל. עבירות אלימות זו תופעה שחייבים לשרש. יש לשמור על גופם של אזרחים והתנהגות אלימה בכל דרך, היא נורמה אסורה ויש להגן על החברה ויש להעביר מסר ברור לכל וכל. חמורות שבעתיים העבירות בהן הורשע הנאשם, עבירות אלימות כלפי עובדי ציבור שיש בהן משום פגיעה ביסודותיה של חברה מתוקנת. תקיפת פקחים ופגיעה בגופם בשעה שהם ממלאים את תפקידם כחוק כנציגי ושליחי החברה.  אלימות פוגעת בסדרי השלטון ובסדר החברתי.

על בית משפט להטיל עונשים מרתיעים כלפי עבריינים אלימים.

התביעה תעתור במקרה הזה לעונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות וכן קנס כספי ופיצוי למתלונן.

הנאשם:

אין לי עבירות אלימות קודמות. אני לא אדם אלים. אני בגיל 54 , איש חיובי בחברה ואדם ששומר חוק.