כתב האישום
1. כתב האישום נגד הנאשמים, מרק שפירו ודמיטרי סטופק (להלן - שפירוו-סטופקאו הנאשמים), מייחס להם ביצוע בצוותא של עבירת שוד בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 402(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק). כמו-כן מיוחסת לשניים עבירה של השמדת ראיה בניגוד לסעיף 242 לחוק. בנוסף, שפירו מואשם בהחזקת סם לשימוש עצמי בניגוד לסעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג - 1973 (להלן - פקודת הסמים המסוכנים), ואילו סטופק מואשם בהתחזות לאחר בניגוד לסעיף 441 רישא לחוק ובהפרעה לשוטר בניגוד לסעיף 275 רישא לחוק.
2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בלילה שבין יום 13.12.05 ליום 14.12.05, נכחו הנאשמים יחד עם אדם בשם מנחם גרינברג (להלן - גרינברג) במקלט סמוך לרחוב אליעזר בן שבתאי בירושלים, ותכננו לבצע שוד. באותו מעמד הראה סטופק לגרינברג חרב שאורכה כחצי מטר (להלן - החרב), באמצעותה תכננו הנאשמים לבצע את השוד.
וכך, ביום 14.12.05 בשעה 10:15 לערך, הגיעו הנאשמים יחד עם גרינברג אל פתח ביתה של כ' צ' ילידת 1963 (להלן - המתלוננת), הנמצא ברחוב אריה בן אליעזר 47/2 בירושלים. פניו של שפירו היו מוסתרות באמצעות בנדנה, ואילו פניו של סטופק היו מוסתרות באמצעות כובע גרב. פניו של גרינברג היו גלויות. סטופק דפק על דלת הבית וזו נפתחה על-ידי המתלוננת, או אז צעק אחד הנאשמים "זה שוד" והשלושה נכנסו אל תוך הבית והכניסו את המתלוננת אל אחד מחדריו. גרינברג שמר על המתלוננת ודאג שתישאר ישובה בכסא, שעה שהנאשמים ערכו חיפוש בתוך הבית וגנבו 3,800 $, 2,500 ש"ח, שלושה פנקסי המחאות, שעון יד TITANותכשיטים רבים השייכים למתלוננת.
בשלב מסוים במהלך השוד אפשר גרינברג למתלוננת לצאת אל סלון ביתה, שם פנה אליה שפירו, שהוא מצמיד את החרב אל גרונה, ושאל אותה היכן הכסף. המתלוננת ענתה כי אין לה כסף, ובתגובה אחז שפירו בשערה של המתלוננת וגרם לה לחתך קל בצווארה באמצעות החרב תוך שהוא אומר לה "עוד מלה אחת אני שוחט אותך".
לאחר שעזבו השלושה את ביתה של המתלוננת, הוביל גרינברג את הנאשמים אל בית הקברות הנוצרי שליד קבר דוד, שם השליכו השלושה את החרב אל תוך מדורה במטרה להשמיד את טביעות האצבעות שעליה. לאחר מכן הוביל גרינברג את הנאשמים אל ישיבת התפוצות, שם החליפו השלושה את בגדיהם.
3. בעת ששפירו נעצר, נתפס עליו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 12.1 גרם ברוטו. בעת מעצרו של סטופק הוא הזדהה בפני השוטרים כאליהו משה תוך שהוא מוסר את מספר תעודת הזהות של אליהו משה. סטופק חזר והציג עצמו בשם זה בפני חוקר המשטרה, גם בעת מילוי דו"ח קצין ממונה.
תשובת הנאשמים וגדר המחלוקת
4. בתשובתו כפר נאשם 1, שפירו, בעובדות כתב האישום. לטענתו הוא לא נכח במקום האירוע, אך לא סיפק אליבי. שפירו הודה בהחזקת סם, אך לא בכמות המצוינת בכתב האישום (עמ' 8 לפרוטוקול). אעיר, כי כמות הסם המצוינת בכתב האישום מבוססת על דו"ח המעצר של שפירו (ת/14). נאשם 2, סטופק, גם הוא כפר בעובדות המייחסות לו ביצוע שוד בנסיבות מחמירות והשמדת ראיה. לטענתו הוא לא נכח כלל במקום האירוע, ואף הוא לא סיפק אליבי כלשהו. סטופק הודה בעבירות של ההתחזות לאחר והפרעה לשוטר (עמ' 11 לפרוטוקול).
5. לנוכח תשובת הנאשמים, גדר המחלוקת מצטמצם אפוא לשאלת מעורבותם באירוע השוד בביתה של המתלוננת ולאישומם בעבירה של השמדת ראיה.
הראיות והערכתן
6. הראיה המרכזית אותה הציגה המאשימה להוכחת האישומים המיוחסים לנאשמים, היא גרסתו של גרינברג במשטרה, בה הפליל את הנאשמים בשוד ובהשמדת החרב. בעדותו בבית-המשפט חזר בו גרינברג מהודעתו, וטען כי הנאשמים לא היו שותפים לשוד ביתה של המתלוננת. גרינברג הוכרז כעד עוין, והודעותיו במשטרה הוגשו (עמ' 54 לפרוטוקול).
7. בהודעותיו במשטרה (הודעות מימים 15.12.05, 18.12.05 ו-27.12.05 - סומנו ת/17א'-ג' בהתאמה) מסר גרינברג, כי ביום 13.12.05, בין שעה 18:30 לשעה 19:00, פגש במרכז העיר את שפירו, חבר אותו הוא מכיר מספר שנים ואשר היה בחופשה מבית הסוהר. לדבריו, באותו ערב פגש גם את סטופק (דימה) יחד עם שפירו במקלט בשכונת גילה, בקרבת זירת השוד, שם שתו, עישנו סמים ותכננו את ביצוע השוד. גרינברג זיהה את סטופק על-פי תמונה שהוצגה לו (מזכר מיום 15.12.05 מאת השוטר אלון קסוס - עדותו בעמ' 36-39 לפרוטוקול). לדברי גרינברג, סטופק אף הראה את החרב באמצעותה תכננו לבצע את השוד. גרינברג מסר גם, כי שפירו אמר לו שלסטופק יש מידע מדויק על הבית והרכוש שבו, לרבות הימצאותה של כספת. אמירה אחרונה זו הנה בבחינת עדות שמועה, ואין היא מהווה ראיה לאמיתות תוכנה.
ביום 14.12.05 בבוקר, לאחר שאכלו ארוחת בוקר, צעדו השלושה לכיוון הבית. שפירו הכין בנדנה לכסות בה את פניו, ואילו סטופק הכין גרב לשם כך. סטופק דפק על דלת ביתה של המתלוננת, ולאחר שזו נפתחה נכנס שפירו לדירה ואחד מהם צעק "זה שוד". לדברי גרינברג, המתלוננת נאבקה בשפירו ובסטופק, ואז הוכנסה לאחד החדרים, שם הוא, גרינברג, שמר עליה. גרינברג ציין, כי הוא והנאשמים עשו שימוש מהלך האירוע בשמות כינוי. לדברי גרינברג, שפירו הביא לו גרביים שמצא בדירה וביקש כי יעשה בהן שימוש כבכפפות.
גרינברג המשיך וסיפר, כי המתלוננת החלה להשתולל ולצעוק, והוא בתגובה אפשר לה לצאת אל הסלון, לשתות אלכוהול וכן הצית לה סיגריה. כל אותה עת שפירו וסטופק היו עסוקים באיסוף חפצי הערך. השניים חיפשו מפתחות של כספת ולא מצאו. שפירו התעצבן על המתלוננת, איים עליה, הכה אותה ואף הצמיד את החרב לצווארה וגרם לה חתך. גרינברג אישר כי החרב שנמצאה (צילומה סומן ת/19), היא החרב אותה הצמיד שפירו לגרונה של המתלוננת. שפירו וסטופק הכו יחדיו את המתלוננת, אשר הצליחה להרים את הבנדנה מעל פניו של שפירו, ואמרה לו "אני יודעת מי אתה". המתלוננת נשכה את סטופק בידו, והותירה בו סימן נשיכה.
לאחר שיצאו מביתה של המתלוננת, נסעו השלושה במונית לישיבת התפוצות, אשר נמצאת ליד קבר דוד, ומשם המשיכו לבית הקברות הנוצרי, שם שרפו את החרב. בישיבה החליפו בגדים.
8. במהלך חקירתו של גרינברג, נערך עימות בינו ובין שפירו (עימות מיום 18.12.05 - תמלול העימות סומן ת/5, ת/18; צילומו סומן ת/16ג'). השוטר אלון קסוס, אשר ערך עימות זה העיד בבית המשפט (עמ' 36-39 לפרוטוקול). במהלך העימות הטיח גרינברג בשפירו, כי הוא נטל חלק בשוד, יחד עם דימה (סטופק), וכי גרם לחתך בגרונה של המתלוננת באמצעות החרב ובעט בה. שפירו לא הגיב לדבריו של גרינברג.
יצוין עוד, כי גרינברג הוביל את חוקריו במסלול השוד ושחזר את האירוע עליו סיפר בחקירתו (ת/10א'; עותקו המודפס סומן ת/10ב'; צילומו ת/16א' - ראו עדות השוטר חבר בעמ' 39-40 לפרוטוקול). במהלך השחזור נתפסו מספר ראיות, אותן אפרט בהמשך.
9. בניגוד לגרסתו המשטרה, בעדותו בבית-המשפט הודה אמנם גרינברג כי נטל חלק בשוד ביתה של המתלוננת, אך לא קשר את הנאשמים לאירוע. עם זאת, גרינברג מסר, כי בערב שלפני האירוע פגש בנאשמים בגילה (עמ' 56 לפרוטוקול). לטענת גרינברג, בשוד השתתפו שני בחורים נוספים, אותם הוא לא זוכר. עוד הוא טען, כי במהלך חקירתו הוצגו לו תמונות קלסתרון, והוא, תחת לחץ החקירה קשר את סטופק לאירוע כיוון שהוא, גרינברג, חייב לו 2,000 דולרים, ואילו את שפירו הוא הפליל כיוון שפגש אותו יום קודם לכן בכיכר ציון. לדברי גרינברג, הוא שב והפליל את הנאשמים גם בהודעתו מיום 27.12.05, כיוון שהובטחה לו הקלה בעונש במסגרת עסקת טיעון (עמ' 51-53, 55, 58-59 לפרוטוקול).