השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, אשר מייחס לו ביצוע עבירות רצח, חבלה בכוונה מחמירה, שוד, נשיאת נשק ו-קשירת קשר לביצוע פשע.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 24/11/04, בשעות הצהריים או בסמוך לכך, קשר הנאשם קשר עם זוהיר בן-מחמוד אל-טרבין, המכונה "אלע'ול" (להלן: "אלע'ול" או "זוהיר") ו-סלימאן אל-טרבין (להלן: סלימאן") לשדוד בשגב שלום חנות מכולת, השייכת למשפחת אל-גרארה, ונמצאת בקומה הראשונה של הבית בו מתגוררת המשפחה הנ"ל.
במסגרת הקשר נפגשו הנאשם ואלע'ול בתאריך 24/11/04 בשעות הערב, כשהנאשם הביא עמו תמ"ק עוזי, אותו קיבל לרשותו במסגרת עבודתו בחברת שמירה, וכן 3 מחסניות ושש שקיות אשפה.
הנאשם ואלע'ול ערכו סיור במכוניתו של אלע'ול באזור החנויות שבשגב שלום, ולאחר זמן מה הצטרף אליהם סלימאן, ושלושתם נסעו לחפש כפפות לצורך ביצוע השוד.
הנאשם ושותפיו הצטיידו בכפפות גומי אותן הביא סלימאן מביתו. אלע'ול וסלימאן נשאו על גופם אקדחים והנאשם, כאמור, נשא על גופו "עוזי", והשלושה הסתתרו באוטובוס ישן ושרוף, והמתינו לשעת כושר לביצוע השוד.
סמוך לחצות (בתאריך 24/11/04), לאחר שהקושרים הבחינו שהרכב ובו קונה עזב את החנות, ולאחר שכיסו ראשיהם בכאפיות ואת נעליהם בשקיות הניילון שהביא הנאשם - הם נכנסו לחנות, כשהם חמושים, כאמור לעיל.
באותה עת היו בחנות יאסר אבו גרארה (מבעלי החנות), אחיו נ. (קטין, יליד 1988) ועובד החנות מוחמד אבו-עלאן, והם בדיוק עמדו לסגור את החנות. הנאשם כיוון לעבר הנוכחים בחנות את ה"עוזי" ודרש מהם כסף, והקושרים דרשו מהם לשכב על הרצפה, תוך שהם דוחפים אותם לרצפת החנות. השלושה נשכבו על בטנם על רצפת החנות ואלע'ול איים עליהם באקדח. סלימאן והנאשם נגשו לקופת החנות, אולם לא הצליחו להוציא ממנה כסף (באותה עת היו בקופה 100,000 ש"ח), ולכן נטלו 5,000 ש"ח שהיו במגרה בחנות. הנאשם אמר ליאסר אבו-גרארה, שיתקשר לאביו שיביא את כל הכסף, ונעמד בכניסה לחנות.
באותה עת שהה מוסא אבו-גרארה בחדרו שמעל החנות, ונוכח הרעש ששמע - יצא מביתו. מוסא הבחין בנאשם, שעמד בפתח החנות, והחל משליך לעברו אבנים, כשהוא צועק בערבית "גנבים, גנבים".
מהרעש התעוררו אחדים מבני משפחת אבו-גרארה: האב מוחמד והאחים האני ויוסרי, ואף הם יצאו מהבית וניגשו לחנות.
בשלב זה הצטרף סלימאן אל הנאשם, שכאמור, עמד מחוץ לחנות, והשניים ירו לעבר מוסא, מוחמד ויוסרי, ומוסא נפגע מהירי. הנאשם וסלימאן החלו להמלט, ומוחמד ויוסרי רדפו אחריהם. תוך כדי הבריחה ירו הנאשם וסלימאן לעבר רודפיהם.
אלע'ול נותר באותה עת בחנות, כשהוא מאיים עם אקדחו על השלושה שהיו בחנות. אלע'ול ניגש ל-נ', הצמיד אקדח לראשו ואילץ אותו ללכת איתו לכיוון דלת החנות, כשהוא מזהיר את האחרים שלא יזוזו. אלע'ול יצא מהחנות והחל לירות לעבר האני, שהיה מחוץ לחנות.
מהיריות שירו הקושרים לעבר בני משפחת אבו-גרארה נפגעו האני ומוסא, כאשר מוסא נפגע מכדור שחדר לעכוזו והוצא מגופו, וכן נגרם לו פצע קטן בירכו, והוא אושפז ליום אחד בבית חולים. האני נפגע מכדור בגבו - כאשר הקליע עבר דרך ליבו וריאתו השמאלית וגרם נזקים חמורים ללב ולריאה ולאיבוד דם, שהביא למותו של האני.
נטען, כי הקושרים ירו בבני משפחת אבו-גרארה בכוונה להטיל בהם נכות ומום וכדי להבטיח לעצמם ולחברים שהשתתפו עמם בביצוע העבירה, בריחה או המלטות מעונש, וגרמו במזיד למותו של האני כתוצאה מהירי הנ"ל. לפיכך, יוחסו לנאשם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירות בנשק - נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(3) ו-300(א)(4) לחוק העונשין; ו-חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין.
2. הנאשם, בתגובה המפורטת לכתב האישום, שנמסרה על ידי בא כוחו, טען, כי שני אנשים פנו אליו בתאריך 24/11/04, בשעות הצהריים, וביקשו ממנו שיצטרף אליהם בכדי לשדוד חנות מכולת בשגב-שלום, השייכת למשפחת אבו גרארה. הנאשם הודה, כי נפגש עם השניים הנ"ל וכי יצא עמם לביצוע השוד, כשהוא חמוש בתמ"ק "עוזי", כנטען בסעיף 2 לכתב האישום, אך כפר בכך, שהמדובר באלע'ול ובסלימאן.
הנאשם גם הודה שהם נטלו עמם כפפות, כשבאו לבצע את השוד וכי שני שותפיו - שלא היו, לטענתו, אלע'ול וסלימאן - היו חמושים באקדחים. לדבריו, אכן המתינו בטרם השוד באוטובוס הישן, ובסביבות השעה 24:00 כיסו ראשיהם בכאפיות, שמו שקיות ניילון, אותם הביא הנאשם, על נעליהם, ונכנסו לחנות, כשהנאשם חמוש ב"עוזי" ושותפיו באקדחים.
לגירסת הנאשם הוא נכנס עם שני שותפיו לחנות, כשהשניים האחרים צעקו לעבר הנוכחים בחנות לשכב על הרצפה, והם אכן עשו כן. הנאשם עצמו ניגש לקופה הרושמת שבחנות, אולם באותו רגע התחרט והחליט לברוח מהמקום, תוך שהוא אומר לאחרים לברוח גם כן, ובכך קיווה לסכל את השוד. הנאשם יצא מהחנות והשאיר אחריו את חבריו, מבלי שלקח כסף כלשהו, והתחיל במנוסה מהחנות. אדם, שהיה בחוץ, זרק לעבר הנאשם אבנים, וכדי למנוע פגיעת אבן בו - ירה הנאשם יריית אזהרה באויר והמשיך במנוסתו.
בכל יתר עובדות כתב האישום - כפר ב"כ הנאשם "מחוסר ידיעה", אך הוסיף "לחילופין", כי לנוכח התנהגות הנאשם וחרטתו - הוא ניתק עצמו מהאחרים עובדתית ומשפטית, ולכן אין לראות בו שותף לירי, שבוצע על ידי חבריו, אם בכלל בוצע ירי שכזה, ולהשלכותיו המשפטיות.
יש לציין, כי הנאשם לא העלה כל טענה מקדמית שהיא, גם לא טענה כנגד קבילות האימרות שמסר במשטרה (כשבחלקן הודה והפליל את סלימאן ואלע'ול), ומרבית המוצגים שבתיק החקירה הוגשו בהסכמה, ומבלי להעיד את עורכיהם.
ראיות התביעה