הכרעת דין בתיק פל"א 383-06-13

הנאשם/הסנגור הודה בכל העובדות הנטענות בכתבי האישום.

לפיכך, אני מוצא את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום ומרשיע אותו בהתאם.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א חשון תשע"ד, 15/10/2013 במעמד הנוכחים.

גזר דין

גזר דין זה מתייחס לשני אישומים בתיק 383-6-13 נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף שפקע ב- 1990 ונהיגה ללא ביטוח ובתיק 2535-01-13 נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא ביטוח.

הצדדים הגיעו לידי הסדר מסגרת שלטעמי, הולם את העבירות החמורות ביותר שבהן הודה והורשע הנאשם.

אציין כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הינו מאסר בפועל שהינו במתחם שבין  10 חודשים ל - 16 חודשים, פסילה בפועל עד 10 שנות פסילה,  12 חודשי מאסר ע"ת ל-3 שנים, וענישה נילוות נוספת.

ההסדר עומד במתחם העונש ההולם את מעשה העבירה וזאת בהתאם לעיקרון ההלימה שלפיו יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

ובעניין זה אפנה להחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 6155/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לאבן שבו קבע בית המשפט העליון מפורשות את חומרת העבירה של נהיגה בפסילה וציין כי בבצוע מעשה זה מסכן הנהג שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו , את שלום הציבור, נהגים והולכי רגל כאחד והוא מוכיח כי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפני וכמצוות המחוקק יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, במקרה שלפני נסיבות העולות מטיעוני ב"כ הנאשם כפי שפורטו מעל.

לענין נסיבות אלה, אפנה תחילה להחלטתו של בימ"ש לתעבורה ב"ש מיום 26.10.10. ביהמ"ש קבע, כי עברו

התעבורתי של הנאשם אשר צבר לחובתו אז לכל הפחות 68 ה"ק ביניהן לפחות  30 פסילות ר"נ בפועל, מראה את אזלת היד של הממונים על אכיפת החוק "וזה כולל גם את בית המשפט מאחר וכל העונשים הקודמים לא הצליחו למנוע מהנאשם להמשיך ולנהוג".

בית המשפט המשיך וקבע דברים חמורים לגבי הנאשם ואולם בסופו של יום, לא גזר דינו במאסר בפועל אלא לעבודות שירות, מאסר על תנאי, ולא נותר לי אלא לומר כי הנאשם לא למד לקחו והנה כבר בפני לחובתו של הנאשם  76 ה"ק, הנאשם מצרף בפני 2 תיקים נוספים של נהיגה בזמן פסילה ואציין כי בעברו יש לכל הפחות עוד  2 תיקים כאלה.

אין ספק, כי נאשם שרשיון נהיגתו פקע לפני שנים כה רבות, מהווה סכנה ממשית לבטחון משתמשי הדרך ויש להציב בפניו גבול מוחשי וברור ע"מ שיבהיר לו חומרת מעשיו ואין ברירה אלא לעשות זאת באמצעות מאסר בפועל ולא לתקופה קצרה.

האזנתי לטיעוני בא כח הנאשם, אתחשב בנסיבותיו האישיות, האזנתי גם לדברי הנאשם שהסביר כיצד הוא מנסה לשקם את עצמו וגם לדברי אחיינו. אתחשב בכל הדברים אשר שמעתי ואולם אציין כי לאור חומרת העבירות שבהן הודה הנאשם וכמובן שאתחשב גם בהודייתו באשמה, ועברו המכביד אך התחשבות זו תהיה מתונה ביותר.

אציין את דברי בית המשפט העליון ברע"פ 2842/96 כחלון נ. מ"י, שהקטל הנוראי בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים, משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות.