1. מבוא
בתאריך 06/03/06 הוגש כנגד שני הנאשמים כתב אישום. נאשם מספר 1 הואשם בעבירה של אינוס, עבירה של מעשה סדום ועבירה של אלימות כלפי ממלא תפקיד. נאשם מספר 2 הואשם בעבירה של סיוע לאינוס והפרת הוראה חוקית.
פתיחת המשפט התעכבה בחמישה חודשים עקב מצבה הבריאותי של המתלוננת. בהמשך, חלו עיכובים נוספים בהליכים המשפטיים, בין היתר בעקבות חופשות לידה אליהן יצאו, במועדים שונים, החוקרת האחראית בתיק, הסנגורית והתובעת המטפלת. דחייה ממושכת נוספת נגרמה לבקשת הסנגורים, אשר ביקשו להצטייד בחוות דעת של מומחים מטעם ההגנה. בסופו של הליך ממושך ומורכב, הגישה התביעה את סיכומיה בתאריך 30/07/08. ההגנה הגישה סיכומיה בתאריך 20/08/08 וכעת, באים אנו לפרוס את הכרעת הדין, על נימוקיה.
בפתח הדברים, מצאנו להודיע על זיכויים של הנאשמים מעבירות של אינוס, מעשה סדום וסיוע לאינוס - מחמת הספק. שלושה נדבכים מצטברים הובילו אותנו למסקנה, כי לא ניתן לקבוע שאשמתם של הנאשמים הוכחה במידת הוודאות הדרושה בפלילים. ההתפתחות והסתירות בין הגרסאות השונות שמסרה המתלוננת, השפעת האלכוהול על התנהגותם של השלושה במהלך האירוע נשוא כתב האישום ועל יכולתם לזכור את פרטי האירוע, והמצג שיצרה המתלוננת במהלך האירוע כלפי הנאשמים, כל אלה, במצטבר - הובילו אותנו להורות על זיכויים של הנאשמים מהאשמות שעניינן עבירות מין, מחמת הספק.
להלן, נפרוס נימוקינו להכרעת הדין. תחילה נסקור בתמצית את עיקרי העדויות ואת ממצאי המהימנות ביחס אליהן, תוך בחינת המוצגים הרלוונטיים. בהמשך, על בסיס ממצאי המהימנות נציג את הממצאים העובדתיים השונים ונבחן ממצאים אלה, ביחס ליסודות העבירות המנויות בכתב האישום.
2. מהלך האירוע - עובדות מוסכמות לעומת גדר הכפירה
בראשית חודש פברואר 2006, שהתה החיילת, טור' מ"מ (להלן: "המתלוננת"), בבסיס הדרכה XX (להלן: "בה"ד XX"), במסגרת טירונות. המתלוננת שהתגייסה ימים ספורים קודם לכן (חמישה ימים), חשה בודדה ומצב רוחה היה ירוד. היא לא התחברה עם חברותיה לטירונות ואף בינה לבין המפקדות אירעו מספר עימותים. המתלוננת גם הלינה על מחסור בשעות שינה ובאוכל עובר ליום האירוע.
שני הנאשמים, טוראי אבי סולוצ'נקו וטוראי דניאל להב (להלן: "אבי" ו"דניאל"), שהו אף הם בבה"ד XX, במסגרת הכשרה של קורס מסגרות.
ביום חמישי 02/02/06, בשעות אחר הצהריים, פגשה המתלוננת את נאשם מספר 2, דניאל. לאחר שיחה קצרה, לבקשתו של נאשם מספר 2, מסרה המתלוננת בידיו את מספר הטלפון הנייד שלה. בהמשך, בשעות הערב, שבו השניים ונפגשו (על אף שאסור היה למתלוננת לשוחח עם חיילים בבה"ד). השניים ישבו בחדר במגורי הבנים ושוחחו ביניהם במשך כמחצית השעה (על אף שאסור היה למתלוננת לשהות במגורי בנים). לאחר מכן, שבה המתלוננת למגורי הבנות.
למחרת היום, יום שישי 03/02/06, התקשר נאשם מספר 2 אל המתלוננת וביקש להיפגש עמה. המתלוננת מסרה לו היכן היא נמצאת אך הוסיפה כי אין לה פנאי להיפגש עמו. הנאשם הגיע בכל זאת למקום והמתלוננת יצאה לעברו. לאחר שישבו ושוחחו במשך מספר דקות, החליטו השניים לגשת אל חדר המגורים של נאשם מספר 2, וזאת, על מנת לשתות ממשקאות האלכוהול שנאשם מספר 2 סיפר למתלוננת כי מצויים בחדר.
בהגיעם לחדרו של נאשם מספר 2, קיבלו מידי נאשם מספר 1 את המפתח לחדר סמוך בו הוטמנו המשקאות. את המשקאות רכש נאשם מספר 1 ערב קודם. נאשם מספר 1 נטל עמו כוס משקה ויצא מן החדר. המתלוננת ונאשם 2 החלו לשוחח ולשתות מן האלכוהול (בירה ומשקה וודקה שעורבב עם משקה "רד בול"). במהלך הדברים, החלו מתגפפים ומתנשקים. המתלוננת החלה לבצע בנאשם מספר 2 מין אוראלי, אך חדלה מכך, תוך שהיא מציינת כי יש לה חבר, אשר עתיד לעזוב את הארץ בקרוב. המתלוננת הוסיפה כי היא מעדיפה להמתין עד שהחבר יעזוב את הארץ.
לאחר מכן נכנס נאשם מספר 1 לחדר. לאחר דברי היכרות קצרים, נשקה המתלוננת לנאשם מספר 1 "נשיקה צרפתית", ואז החלה מסכת של מגעים אינטימיים ביניהם. המגעים כללו נשיקות, ליטופים, מין אוראלי שביצעה המתלוננת בנאשם מספר 1 תוך שנאשם מספר 2 מנסה להחדיר לה אצבעות (לא ברור אם לאיבר מינה או לפי הטבעת), ועוד. במהלך האירוע בעל נאשם מספר 1 את המתלוננת. המתלוננת אישרה בעדותה בבית הדין את מהלך הדברים, אך המחלוקת בין הצדדים ניטשה בשאלה האם הבעילה שבעל נאשם מספר 1 את המתלוננת, במהלך האירוע - נעשתה בניגוד לרצונה, תוך שהנאשמים מודעים לאי הסכמתה, ובסיועו של נאשם מספר 2.
בתחילה, כמפורט בפרט האישום השני, נטען, כי לאחר הבעילה, כפה נאשם מספר 1 על המתלוננת לבצע בו מין אוראלי בניגוד לרצונה ותוך שהוא מודע לאי הסכמתה בעניין. בהמשך, כפי שנראה להלן, שבה בה המתלוננת מטענתה בעניין. בעדותה בבית הדין מסרה כי לא הביעה התנגדות למין האוראלי, שביצעה בנאשם 1, לאחר הבעילה (הנאשמים טוענים כי לאחר הבעילה, כלל לא בוצע מין אוראלי בחדר).
מכאן, שהמחלוקת העיקרית עניינה בשאלה האם, במהלך האירוע שכלל מגעים אינטימיים רבים בהסכמה, בין נאשם מספר 1 למתלוננת, בנוכחות נאשם מספר 2, ואף בין נאשם מספר 2 למתלוננת, בעל נאשם מספר 1 את המתלוננת בניגוד לרצונה, בסיועו של נאשם 2 ותוך שהשניים מודעים להתנגדותה של המתלוננת.
3. תמצית הראיות
3.1 גרסתה של המתלוננת
באירוע נשוא כתב האישום נכחו שני הנאשמים והמתלוננת. אין עד ראייה אחר למה שארע בחדר. עדי התביעה האחרים הם חוקרים שעסקו במלאכת גביית האמרות, שחזורים ועימותים, גורמים אחרים ששמעו את גרסת המתלוננת בסמוך לאירוע, חיילים ששהו מחוץ לחדר והמפקדים שהגיעו לחדר והורו לשלושה לצאת ממנו. מכאן, שהעדה המרכזית מטעם התביעה, היא המתלוננת.
המתלוננת מסרה שלוש אמרות. בנוסף, הוגשו לנו סיכום השיחה בינה לבין התובעות, קלטת השחזור וקלטות העימותים שנערכו בינה לבין הנאשמים. לאלה מתווספות עדותה הארוכה בבית הדין ועדויות גורמים אחרים ששמעו את גרסתה מפיה. מפאת חשיבותה של העדות, מצאנו לצטט בהרחבה מתוך אמרותיה של המתלוננת, עדותה בבית הדין וגרסתה לאירוע, כפי שנמסרה לגורמים האחרים, לאחר האירוע.
3.1.1 גרסתה של המתלוננת כפי שמסרה לאנשים שונים, עובר לחקירתה במצ"ח