המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשם המייחס לו עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין- עבירה לפי סעיף 2(א) (1) ו-(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א- 1991 (להלן:
"חוק עובדים זרים").
הנאשם הינו בעליו של נכס ברח' נווה ציון 24 בראשון לציון (להלן:
"הנכס").
בכתב האישום נטען כי בתאריך 8.5.05 בשעה 12:00 או בסמוך לכך במסגרת ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת בנכס, נמצא עובד זר בעת שעסק בפירוק פלטות עץ על חומת הבית. העובד לא היה אזרח ישראל או תושבה, ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשם, והוא העסיקו שלא כדין.
ביום 9.9.12 התקיימה ישיבת הקראה, שבה כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
אקדים אחרית דבר לראשית וכנדרש על פי הוראת סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, אומר כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מחמת הספק.
בישיבת הוכחות מיום 15.1.13 נשמעה עדותו של מר מרדכי צמרינסקי (להלן:
"מר צמרינסקי"), אך בעדותו לא היה ממש כדי לשפוך אור על נסיבות ביצוע העבירה ועל העובדות המפורטות בכתב האישום. מר צמרינסקי העיד כי הינו בעל נכס ברח' נווה ציון 24 בראשון לציון וכי מדובר ביחידת דיור בבית דו משפחתי בעל קיר משותף. עוד הוסיף כי רכש את הנכס מקבלן בשם זבולון כהן (להלן:
"הקבלן"), כאשר על פי ההסכם התחייב הקבלן לבנות את הבית שייבנה על הקרקע והבית הועבר לחזקתו רק בחודש 8/05, לאחר השלמת הבנייה. כלומר,
במועד הנטען לביצוע העבירה, ביתו היה בשלבי בנייה ע"י הקבלן וטרם הועבר לחזקתו (ר' עמ' 4 שורות 8-12, ת/3). לתיק בית הדין הוצגו קבלות שהנפיק הקבלן כנגד תשלומים ששולמו ע"י מר צמרינסקי (ת/1). לתיק בית הדין הוצג צילום של העובד הזר שנתפס במועד הביקורת, כשהוא עוסק בעבודות בניה על קיר הפרדה (נ/5).
עפ"י עדותו של מר צמרינסקי, המדובר בחומה המפרידה בין הנכס שלו לנכס של בית השכן, מר יוסי כהן (להלן: "יוסי"), כאשר העובד נמצא בשטח של יוסי (עמ' 5 שורות 15-18).
ביום 7.3.13 העיד מפקח המאשימה, מר אילן לביא (להלן: "מר לביא"), אשר ערך את הביקורת באתר ביום 8.5.05. מר לביא ערך ורשם את תיאור המקרה ואף צילם את העובד , כשהוא נצפה מפרק פלטות עץ על חומה מפרידה בבית דו משפחתי (עמ' 8 שורות 8-11, 22-23 ת/5, נ/5). העובד זוהה ונבדק באמצעות דרכון ות.ז ירדניים (נ/6 ת/5).
במסגרת תיאור המקרה (ת/5), נכתב כי במעמד הביקורת הגיע למקום יוסי ומסר גרסה לפיה הוא והנאשם סיכמו ביניהם על הקמת חומה, כאשר כל אחד מביניהם אחראי על ביצוע מחצית העבודה. לגרסתו של יוסי, הוא סיים לבצע את חלקו והעובד הזר הובא ע"י הנאשם, על מנת להמשיך את ביצוע העבודה.
בחקירתו בבית הדין העיד מר לביא, כי חקר הן את הנאשם (ת/7) והן את יוסי (ת/6) וערך ביניהם עימות לאור העובדה כי מסרו גרסאות סותרות וניסו להטיל האחריות זה על זה (עמ' 8 שורות 12-17, עמ' 9 שורות 14-19).
מר לביא העיד, כי הן הנאשם והן יוסי לא הצביעו על הקבלן כאחראי לביצוע העבודה ועל כן לא מצאו לנכון לחקור את הקבלן (עמ' 10 שורות 1-3). כך טען, כי גם לא הוכח כל קשר בין העובד לבין קבלן בשם "אדרי" ולכן לא הוסיפו לחקור בעניין (עמ' 9 שורות 28-31).
עד התביעה המרכזי, יוסי, נחקר כאמור במועד הביקורת (ת/5, ת/6) ובחקירתו טען כי בינו לבין הנאשם הוסכם בע"פ שהנאשם יישא באחריות לביצוע הקונסטרוקציה לפחי הזבל המשותפים, וכי הנאשם הוא שהביא את העובד הזר והיה אחראי עליו. מכיוון שלעובד לא סופקו כלים וחומרים, איפשר לעובד להשתמש בפלטות עץ שהיו בשטחו, ע"מ לבנות את הקונסטרוקציה ליציקת החומה.
בעימות שנערך בין יוסי לנאשם (ת/8), שב יוסי וחזר על גרסתו הנ"ל.
גם במסגרת חקירתו בבית הדין העיד יוסי כי בינו לבין הנאשם סוכם על חלוקת האחריות בקשר לביצוע הגדר המשותפת, כאשר הוא סיים לבצע את חלקו והנאשם הביא קבלן מטעמו לבצע את קטע הגדר המשותפת המאכלס את בלוני הגז ופחי הזבל (להלן: "הפילרים"). לשם ביצוע העבודה נזקק העובד לקרשים ועל כן הוא (יוסי) הפנה את העובד לפרק קרשים המצויים בשטחו (עמ' 11 שורות 2-11, 30, עמ' 12 ש' 12, 15-16). יוסי העיד כי בתצלום נ/5 נצפה העובד בסמוך לחומה שמפרידה בין השטח שלו לשטח של הנאשם (עמ' 12 ש' 3-4). יוסי העיד כי את ביתו של מר צמרינסקי בנה אביו, הקבלן זבולון כהן, כאשר את היחידה שלו עצמו בנה קבלן בשם יהודה אלגרבי (עמ' 12 ש' 17-18). יוסי נשאל האם הפועל שנמצא במועד הביקורת היה שייך לאביו או למר צמרינסקי והשיב:
"לא יכול להיות כי תפסו את הפועל והוא אמר לי (הנאשם), שאין לי מה לדאוג כי יש לו חוזה עם הקבלן המבצע את הפרוייקט והוא יטפל בשוטרי התמ"ת" (עמ' 12 ש' 21-23).
עוד הוסיף:
"כדי להשלים את עבודות הבנייה על הגדר... סיימנו את כל יציקת הבטון של הגדר המשותפת גם של צמרינסקי ומה שנשאר זה היה החלק של הנאשם שלא היה יצוק וזה מה שראה המפקח" (עמ' 12 ש' 28-30).
גרסת הנאשם:
הנאשם נחקר ביום 6.6.06 (ת/7). במסגרת חקירתו הנ"ל אישר הנאשם כי בינו לבין יוסי נערך הסכם בע"פ בקשר להשלמת בניית החומה המשותפת. הנאשם טען כי מי שהיה אמור לבצע את העבודות הוא קבלן שהעסיק קבלן משנה בשם "טארק", והוא שהיה אחראי על הבאת העובד הזר. בינו לבין "טארק" נערכה טיוטת חוזה, הכולל סוגיית העסקת העובד הזר, אלא שבסופו של יום החוזה לא נחתם. לאחר מכן הוסיף ותיקן הנאשם כי החוזה היה אמור להיחתם עם אותו קבלן מטעמו עבד "טארק" כקבלן משנה. עם זאת הודה הנאשם כי אותו קבלן הפסיק לעבוד עמו בסוף חודש 3/05, קרי, טרם מועד הביקורת.
במסגרת העימות (ת/8) לא מתכחש הנאשם באשר לסיכום בינו לבין יוסי, אלא טען כי
"הסיכומים שלנו לא רלוונטיים. בשעת מתן עדותי הראשונית, הייתי בטוח שהעובד נמצא בחלק של הבניין שלי. בדיעבד התברר כי הוא לא נמצא כלל בשטח שלי ואין לי מושג על מה מדובר כלל".
בהמשך הוסיף:
"היה לי קבלן בשם אדרי,... בסמוך לזמן הביקורת אדרי עדיין עבד באתר באמצעות קבלן משנה בשם טארק" . עם זאת, לתיק בית הדין הוצגו העתקי המחאות ששולמו ע"י הנאשם לפקודת "אחים אדרי קבלני בנין והשקעות בע"מ" וחשבונית שהונפקה ע"י אותו קבלן (ת/9) , אך מדובר באסמכתאות מחודשים 12/04 ו- 1/05, קרי, מספר חודשים טרם מועד הביקורת ואין בהן כדי ללמד דבר על מועד ביצוע העבירה. מה גם שהנאשם אישר כי במועד ביצוע העבירה, אותו קבלן בשם "אדרי" כבר לא ביצע עבודות במקום.
גם ההסכם בין הנאשם לבין אדרי (ת/12) הוא מתאריך 11.4.04, ואינו יכול לשפוך אור על שאלת האחריות במועד ביצוע העבירה.