1. לנאשמת 1 יוחסה עבירה על
סעיף 2 (א)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן:"
חוק עובדים זרים" או
"החוק"), ולנאשם 2, מנהל החברה (ובעל המניות בה), יוחסה עבירה על הוראות
סעיפים 5 ו
- 2(א)(1) לחוק.
2.
על פי כתב האישום, ביום 28.7.02 , במסגרת ביקורת של משטרת ישראל באיזור פרדסי בית חנן נמצאו 2 עובדים פלשתינאים, כאשר אחד מהם ישן בחממה, והשני אוסף ענפים.
העובדים לא היו במועד זה אזרחי ישראל או תושביה, ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת 1. הנאשם 2 מנהל החברה, הפר את חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירה שביצעה נאשמת 1.
3. הנאשמים כפרו באישום, ועל כן התקיימה מסכת ראיות בתיק. לאחר סיום מסכת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב לפי בקשתם.
4. מטעם המאשימה העידו רס"ר ברק וינר- אשר שירת כשוטר ביחידת ראשון לציון בתקופה הרלוונטית, ואשר ערך את דו"ח הפעולה
(מא/1). כמו כן, העיד מר רנטו סבן- אשר שימש כמפקח במאשימה בשנת 2002, גבה את העדות מהנאשם, וערך את רשימת העובדים נשוא כתב האישום.
מנגד, מטעם ההגנה העידו הנאשם 2 ומר יוסי דמתי- אשר נחקר על חוות הדעת הגרפולוגית אותה ערך בעניינו של הנאשם 2, ביחס לסוגייה האם חתם על ההודעה אשר הוגשה על ידי המאשימה
(מא/3).
5. להלן נפרט את תוכן העדויות שנשמעו, תוך התייחסות להתרשמות בית הדין מן העדויות, והכל על רקע המסמכים והמוצגים שהוגשו.
בתחילה נתייחס לעד התביעה, ולאחר מכן נפרט ביחס לעד ההגנה.
6. במסגרת עדותו של
רס"ר ברק וינר אשר ערך את דו"ח הפעולה
(מא/1) ביום 28.7.02, תיאר הוא את הפעילות אותה ביצע, שעניינה איתור שבחי"ם בעקבות מידע מודיעיני שהגיע אליו, וכך למעשה תפס את שני העובדים נשוא כתב האישום באיזור פרדס בית חנן, ולקח אותם לתחנת המשטרה בראשון לציון. במסגרת דו"ח הפעולה שנערך על ידו צויין, כי העובדים נשוא כתב האישום מסרו כי הנאשם 2 הוא מעסיקם.
עד זה תיאר בדו"ח הפעולה
(מא/1) את השתלשלות האירועים מיום 28.7.02, וחזר על האמור בו הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית; תוך שהוא הודה ברוב הגינותו כי לא ראה את נאשם 2 במועד הרלוונטי בשום שלב, וכן שהוא לא זוכר את האירוע, אלא רק מתבסס על הדו"ח הכתוב. לעניין זה, קרי כלל הקפאת הזכירה, יפים לענייננו הדברים הבאים כפי שהובאו על ידי כבוד השופט אליקים רובינשטיין:
"...; כפי שציין בית המשפט קמא (והשופט היה תובע משטרתי בכיר בעברו) בקשר לעדות השוטר המרכזי בתיק שנטען כלפיה שבשל חוסר זכרונו העיד רק לפי דו"ח פעולה, כי "ממילא הניסיון השיפוטי מורה כי גם שוטרים המשרתים במשטרה אינם זוכרים, נוכח היקף האירועים שהם מטפלים בהם, דבר וחצי דבר על ההתרחשויות שהיו עדים להם גם זמן קצר הרבה יותר מזה שחלף בענייננו ואין בעובדה זו עדי להפחית ממשקל עדותם. כלל הקפאת הזכירה בעבר חל ביתר שאת כל אימת שמדובר בשוטרים, וכמעט תמיד יעדיף בית המשפט, למעט מקרים חריגים, את הדברים שנרשמו בסמוך לאירוע כראיה אותנטית יותר". דברים אלה, כמובן בכפוף לבדיקת כל מקרה לגופו היטב, מתישבים עם השכל הישר ונסיון החיים. לא הוסיפו נחת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הדחיות בעדותו של השוטר שהיה במקום (שלא הגיע פעם אחר פעם - וכמסתבר כבר אינו במשטרה). ואולם, בכל מקרה אין מנוס, במיוחד לגבי שוטרים הרושמים דו"חות באירועים פליליים, מייחוס משמעות לתיעוד המיידי האותנטי. אמנם, יש בעלי זיכרון טוב יותר, ובמיוחד הנוכחים באירועים פליליים "דרמטיים", שיעידו ביתר פירוט, אך אין מקום לוותר בקלות על כלל שאין מנוס הימנו בגדרי ההיגיון. בית המשפט המחוזי נדרש לע"פ 7955/10 ולאסמכתאות שבו, ואחזור על הדברים שציטט:
"מאחר שמדובר בדו"חות הנערכים על-ידי שוטרים כחלק מפעילותם השוטפת ואשר הם נדרשים להעיד עליהם בדרך כלל זמן רב לאחר עריכתם, הרי שעצם הצגת המסמך בפניהם, אין בה בדרך כלל כדי לרענן את זכרונם ועדותם מתמצית לאישור טיבו של המסמך ודרך עריכתו. לפיכך, עדותם נופלת, על-פי רוב, אל בין גדריו של כלל הקפאת הזכירה שבעבר. למעלה מן הצורך נוסיף, כי העותרים טוענים לפגיעה בזכויותיהם כנאשמים, ואולם נראה לכאורה שאין ממש בטענה זו. השוטרים שזומנו להעיד ושמסמכים שערכו הוגשו כמסמכים בתיק עומדים לחקירה נגדית. במסגרת חקירתם הנגדית, בידו של בית המשפט להתרשם מהם ובאפשרותם של הסניגורים לחקרם בכל ענין שהם סבורים כי יש לו חשיבות ונגיעה לעניינם של הנאשמים" (ע"פ 7955/10 חאלדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) [פורסם בנבו] , פסקה 16 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; ראו גם בג"צ 3209/06 שורפי נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (לא פורסם) [פורסם בנבו] )..."
ראה:
רע"פ 9298/11
כהן- מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 20/12/11).
הנני מקבל את עדותו של רס"ר וינר כמהימנה; עד זה העיד עדות אמיתית וכנה, והשיב על כל שנשאל באופן ישיר וברור, והשתכנעתי כי עד זה תיאר דברים כהווייתם.
גם המפקח סבן העיד על השתלשלות העניינים ביום הביקורת, תוך שהוא מתאר כי הוזמן למשטרה לגבות עדות מהמעסיק של העובדים נשוא כתב האישום, ורשם את פרטי העובדים שנתפסו, תוך שהודה בהגינותו כי לא גבה מהם הודעות.
התרשמתי כי גם עדותו של עד זה היתה כנה ואמיתית, והוא העיד דברים כהווייתם. מעדותו בבית הדין, כמו גם מהמסמכים אותם מילא, עולה כי לא נפל פגם כזה או אחר בפעולות החקירה אותן ביצע.
יודגש כי עד זה זיהה היטב את הנאשם 2 באולם בית הדין כזה ממנו גבה עדות במועד הביקורת בתחנת המשטרה בראשון לציון, והעיד כי הוא עצמו זה שחתום על ההודעה כמו גם הנאשם 2 שחתם בפניו.
כמו כן, הוגשו תעודות עובד ציבור משנת 2009 ביחס למעמדם של שני העובדים נשוא כתב אישום, מהן עולה כי לא היה להם רשיון עבודה בתוקף במועד הרלוונטי
(מא/4, מא/5).