הכרזה על קטין בן שנתיים כבר אימוץ

הקדמה

1.         בפני מונחת בקשה להכריז על הקטין אלמוני, יליד שנת 2005 (להלן: "הקטין"), כבר אימוץ מן הטעם שמתקיימים בהוריו, המשיבים, תנאי סעיף 13(א)(7) ל חוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), וטובתו המחייבת שיוכרז כבר אימוץ ללא צמצום תוצאות האימוץ, דהיינו אימוץ סגור.

2.         בבקשה שהוגשה נטענה הטענה, כי המשיבים אינם מסוגלים לדאוג כראוי לקטין כאשר לפי סעיף 13(א)(7) ל חוק הקובע בזו הלשון:

"אין סיכוי שהתנהגותם או מצבם זה ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו".

בתוך כך, נטען, כי חוסר מסוגלות המשיבים מוביל למסקנה ברורה וחד משמעית, לפיה טובתו של הקטין טומנת בחובה את הצורך בהכרזתו כבר אימוץ באימוץ סגור.

3.         במקרה דנן וכפי שיפורט בהמשך, המשיבים גוררים עמם מציאות חיים קשה כואבת. במאי 2005 בתם הקטינה הוכרזה כברת אימוץ במסגרת תיק אימוץ 7/04, כפי שיפורט בהמשך. המקרה הנדון בפני, מהווה עבור הצדדים מעין גלגול שני בו נאלצים להתמודד עם תוצאות ההליכים ההם בעניין הקטינה, לצורך הוכחת טענותיהם כנגד הבקשה שבפני.

הליכים משפטיים קודמים

4.         בשנת 1996 הכירו המשיב 1 (להלן: "האב") והמשיבה 2 (להלן: "האם"), ביניהם נרקמה מערכת יחסים של בני זוג, אשר כתוצאה ממנה נולדו להם:

פלונית, ילידת 2003, קטינה.

                        אלמוני, יליד 2005, קטין.

5.         בתם של המשיבים, נשוא תיק אימוץ 7/04 הוכרזה כבת אימוץ באימוץ סגור בפסק-דין שניתן ביום 13.2.05 (להלן: "פסק-הדין") על ידי כבוד השופטת רוטשילד בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב.

6.         על פסק-הדין הוגשו ערעורים נפרדים מטעם המשיבים לבית המשפט המחוזי. הערעורים שנדונו בפני הרכב ושנכתבו על ידי כבוד השופט שנלר, במסגרת ע"מ 6/05 ו-ע"מ 7/05, נדחו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור, אשר נדונה בפני הרכב כערעור לגופו של עניין שנכתב על ידי כבוד השופט רובינשטיין, במסגרת בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 9.2.06 ופורסם במאגר נבו) (להלן: "בע"מ 10791/05"). תוצאת הערכאה דלמטה אושרה בשנית.

נפקותו של פסק-הדין לעניין הקטין

7.         כפי שפורט, המשיבים אשר עברו במסגרת ההליך הקודם את כל הערכאות המשפטיות אשר בסופו של יום קיבלו בכאב רב את תוצאת פסק-הדין, נדרשים עתה לעמוד בפני מצב דומה. אי לכך, לא ניתן להתעלם ולהתנתק לחלוטין מתוצאת פסק-הדין, למרות החובה לדון בבקשה הנוגעת לקטין כבקשה נפרדת וחדשה, וכן יש ליתן משקל ראוי למסקנות שהוסקו ב פסק-הדין, המהוות חיזוקים לראיות בפני.

8.         לכן, אבקש תחילה להדגיש את הזיקה בין שני המקרים. תיאור העובדות והמחשתן מעורר את השאלה בענייננו הנוגעת הן למסוגלותם ההורית של המשיבים והן לטובתו של הקטין. נוכח פער הגילאים הקטן הקיים בין שני הקטינים ובשים לב לכך שבעת מתן פסק-הדין, שהה הקטין בחזקתם של המשיבים, ניתן לכאורה לתהות מה נפקותו של פסק-הדין ומהן השלכותיו על הקטין, מה להחלטות בתי המשפט בעניין אימוץ הקטינה במסגרת תיק אימוץ 7/04 מזה, ומה בעניין טובת הקטין אשר נתון בחזקת הוריו מזה?

            על אף האמור וכפי שיובהר בהמשך, עיון ב פסק-הדין נעשה בשלב מאוחר בבואו של מותב זה להכריע, לאחר ששמע את העדויות, עיין בחוות הדעת מטעם 'מכון שלם' ולאחר הסקת המסקנות.

9.         בתחילת סיכומיה הפנתה ב"כ המבקש את מותב זה לפן המשפטי בעקבות תוצאות פסק-הדין, בבחינת העובדות, הנסיבות, חוות הדעת והעדויות. לא ניתן להתעלם בעצם ההכרה בקטינה כבת אימוץ, בעקבות הקביעה, לפיה אין המשיבים ביחד או לחוד מסוגלים לגדלה.

            לעומת זאת, בע"א 627/96 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט (5) 428, 433 (להלן: "ע"א 627/96"), קבעה כבוד השופטת בייניש, כתוארה אז, כי:

"... המסוגלות ההורית נבחנת כלפי כל ילד בנפרד;