הכרזה כי אב שביצע מעשים מגונים בבתו בצרפת, הינו בר הסגרה

 1.        בפניי עתירה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה (להלן - העותר) להכריז, כי המשיב הוא בר-הסגרה לצרפת לצורך העמדתו לדין שם, בגין ביצוע עבירות פליליות בהן הורשע בהעדרו בצרפת, לאחר שנמלט ממנה.

  רקע

2.         ביום 10.11.06 הורה השופט החוקר Patrick Andre מבית המשפט הגבוה של מרסיי, צרפת, על הגשת כתב אישום נגד המשיב. כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות של קטינה מתחת לגיל 15, עבירה לפי סעיפים 22-222, 23-222, 24-222, 44-222, 45-222, 47-222 ו- 1-48-222 לקוד הפלילי הצרפתי; וכן מעשה מגונה בנסיבות מחמירות של קטינה מתחת לגיל 15 תוך ניצול יחסי מרות והשגחה, עבירה לפי סעיפים 22-222, 27-222, 28-222, 29-222, 30-222, 44-222, 45-222, 47-222 ו- 1-48-222 לקוד הפלילי הצרפתי.

 על פי כתב האישום, החל מקיץ 2003 ועד לחודש יולי 2005, ביצע המשיב מעשים מגונים בבתו החורגת (להלן - הקטינה), ילידת שנת 1991, בהיותה מתחת לגיל 15. המעשים כללו מסכת של מעשים מגונים וביניהם ביצוע מין אוראלי בכפייה (המוגדר כאינוס על פי החוק הצרפתי), שנמשכו במשך שנתיים בהיותה בגילאים 12-14, בתדירות של מספר פעמים בשבוע.

 3.        ביום 11.6.07 הופיע המשיב בדיון המקדמי שהתקיים בעניינו בבית המשפט הגבוה של מרסיי (נספח ג-3 לעתירה). ברם, לדיון שהתקיים ביום 10.7.07 לא התייצב המשיב, ומשכך, הוצא נגדו צו מעצר באותו היום על ידי נשיא בית המשפט שם (נספח ג-4 לעתירה).

4.        ביום 10.12.07 הרשיע בית המשפט הגבוה של מרסיי את המשיב בהיעדרו, וגזר עליו עונש של 15 שנות מאסר (נספח ג-5 לעתירה).

 5.        ביום 11.3.08 הגישה ממשלת צרפת לישראל, בקשה להסגיר לידיה את המשיב, על מנת להעמידו לדין בנוכחותו בגין העבירות בהן הורשע בהעדרו בצרפת, לאחר שנמלט ממנה. יובהר, כי הבקשה היא להסגיר את המשיב על מנת להעמידו לדין מחדש בגין העבירות המיוחסות לו, ולא כדי שיירצה את העונש שנגזר עליו, שכן התביעה הצרפתית הודיעה שאם המשיב יוסגר, תבוטל הרשעתו והוא יישפט מחדש (ר' בפסקה 5 למכתבו של התובע, המסומן כנספח ג לעתירה).

6.        לבקשת ההסגרה צורף תצהיר סיכום חקירתו של השופט החוקר Patrick Andre מבית המשפט הגבוה של מרסיי, שהמליץ להגיש כתב אישום נגד המשיב. כן הוצג חלק מחומר הראיות התומך בבקשה:

הודעת הקטינה במשטרה (נספח ג-6), לפיה, בקיץ 2003, בעת שהמשפחה היתה בחופשה שנתית בספרד, הניח המשיב את רגלו בין רגליה ונגע באיבר מינה. כשחזרו מחופשתם, ביקש ממנה המשיב לגעת באיבר מינו, במספר הזדמנויות, תחילה כשהיה לבוש ולאחר מכן כשהיה עירום. לדברי הקטינה, עם הזמן הפכו המעשים המגונים לתכופים יותר, והמשיב תקף אותה מספר פעמים בשבוע, בזמן שאמה לא שהתה בבית. לדבריה, התקיפות המיניות כללו דיבור פוגעני בעל תוכן מיני, אילוצה להשתמש בביטויים מיניים פוגעניים, הפשטתה ונגיעות בגופה ונשיקות באיבריה המוצנעים, חיכוך איבר מינו של המשיב באיבר מינה ובפי הטבעת שלה, ואילוצה לחכך את איבר מינו באמצעות ידיה ושפיכת זרע על גופה. כמו כן, מסרה הקטינה, כי המשיב צילם את אבריה המוצנעים וביקש ממנה לצלם ת איבר מינה כשהיא מחדירה אליו אצבעות, ובנוסף, כפה עליה לבצע בו מין אוראלי. הקטינה הוסיפה, כי היא לא סיפרה לאיש על המעשים, משום שפחדה מהעונשים שיטיל עליה המשיב ומהאפשרות שיפגע באמה. לדבריה, זו גם הסיבה מדוע לא סירבה לדרישותיו של המשיב, בהוסיפה, כי המשיב מעולם לא הפעיל כלפיה אלימות פיזית ומעולם לא חדר אליה חדירה ווגינאלית או לפי הטבעת. הקטינה מסרה, כי ביום 24.7.05, עת שהתה אצלה חברה, ניסה המשיב להכריח אותה (שלא בנוכחות החברה) לצלם את איבר מינה, ולאחר שסירבה וחזרה לחדרה, התפרץ עליה המשיב, כביכול משום שחדרה לא היה מסודר, תוך שהוא משתמש בביטויים פוגעניים ("סתמי את פיך, זונה קטנה"). בעקבות האירוע, סיפרה לחברתה על ההתעללות שעברה, ולאחר מכן, סיפרה על המעשים לבת דודתה, ובהמשך לאמה.

הודעת אמה של הקטינה (נספח ג-7), שסיפרה כי הקטינה גוללה בפניה את המעשים (שלכאורה) ביצע בה המשיב, בהוסיפה כי המשיב נהג לדבר אליה באותם ביטויים בעלי תוכן מיני שציינה הקטינה. כמו כן מסרה, כי היא לא ידעה דבר אודות מעשי המשיב עד שהקטינה סיפרה לה על כך.

הודעת בת דודתה של הקטינה (נספח ג-8), כי ביום 25.7.05 סיפרה לה הקטינה שהיא הותקפה מינית על ידי המשיב. לדבריה, היא שכנעה את הקטינה לבוא לביתה, והשתיים העלו יחדיו על הכתב (במכתב שיועד לאמה של הקטינה), את המעשים שביצע המשיב. בת הדודה סיפרה, כי הקטינה תארה בפניה את המעשים שביצע בה המשיב.

המכתב שכתבה הקטינה יחד עם בת דודתה (נספח ג-9), בו תיארה את המעשים שביצע בה המשיב.

דו"ח אבחון פסיכיאטרי שנערך לקטינה (נספח ג-10), מיום 26.9.05, לפיו אובחנו אצל הקטינה מאפיינים של קורבנות ניצול מיני, ונראה שהיא סובלת מטראומה הנובעת מאירוע שהתרחש לאחרונה. כמו כן נמצא, כי לא עולה כל חשד שהקטינה נוטה לפנטזיה או לבלבול בין מציאות לדמיון, וכי אין אלמנטים אישיותיים שעשויים לפגוע באמינות הודעתה.

העימות שנערך בתחנת המשטרה במרסיי בין הקטינה למשיב (נספח ג-11), בו חזרה ותארה הקטינה את המעשים שלגרסתה ביצע בה המשיב. המשיב, מצידו, טען כי הקטינה משקרת והכחיש את כל החשדות נגדו, וכך גם אמר בהודעותיו במשטרה (נספחים ד 1-2).

ב דו"ח סיכום חקירתו של השופט החוקר, הוא סקר ראיות נוספות שלא צורפו לבקשה. ביניהן, הודעותיהם של אחותה החורגת של הקטינה ואביה הביולוגי, שהעידו כי חלו שינויים בהתנהגותה של הקטינה במהלך התקופה הרלוונטית; הודעות בני זוגה של הקטינה כי לא קיימו עימה יחסי מין; ותוצאת בדיקת מחשבו של המשיב, שהעלתה כי הלה גלש באתרים פורנוגרפיים המעידים על אופי פדופילי.

יצוין, כי ביום 1.9.09 שלחו הרשויות הצרפתיות חומר משלים לבקשה (נספחים ג ו-ד לעתירה).

7.        ביום 8.11.09 הורה שר המשפטים, יעקב נאמן, מכוח סמכותו לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן - חוק ההסגרה או החוק), על הבאת המשיב בפני בית המשפט המחוזי בירושלים כדי לקבוע האם הוא בר-הסגרה לצרפת (נספח א לעתירה). בהתאם לכך,

ביום 17.11.09 הגיש העותר את העתירה דנן.

  הליך ההסגרה - המסגרת הנורמטיבית