החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיבה להקדמת מועד הדיון הקבוע ליום 5.8.2013, ולחלופין – לביטול הצו הארעי, העומד כיום על כנו נוכח הסכמת הצדדים.
נזכיר את עיקרי האירועים עד הנה:
1.המבקשת מפעילה מגרש כדורגל ברמת גן, שבו מתאמנים לדבריה מאות ילדים ובני נוער. לטענתה היא צפויה לפתוח את עונת האימונים החדשה ביום 1.8.2013. בהתאם לרשיון העסק הרלבנטי, שעליו אמונה המשיבה, ועל יסוד הוראת גורמי כיבוי האש, על המבקשת לקיים פתח מילוט למגרש חניה סמוך, ברח' הרב לנדרס.
2.העירייה החליטה לבנות בשטח מגרש החנייה מתחם גני ילדים. מתחם זה, במתכונתו הנוכחית, מסתבר, יגרום לחסימת הפתח למגרש הכדורגל. נכון להיום, ומזה כחודשיים (חלקם בלא ידיעת המבקשת) עמלה העירייה על הריסת מגרש החנייה והכשרת המקום לקליטת מבנים יבילים שישמשו כגני ילדים החל משנת הלימודים תשע"ד.
3.המבקשת, שעמדה רק בראשית חודש יולי 2013 על קיומן של העבודות (שכן זו תקופת החופשה מאימונים), עתרה לצו במעמד צד אחד ולצו זמני, להפסקת ביצוע העבודות, שימנעו ממנה לדבריה את האפשרות להפעלת המגרש כדין ובכך יפגעו במתאמנים. צו ניתן לה, על יסוד הנתונים שהוצגו בבקשתה, תוך התנייתו בהפקדת ערבון בסכום של 30,000 ₪. הצו הוגבל להקמת מבנים במגרש, להבדיל מביצוע עבודות אחרות, דוגמת עבודות עפר. דיון נקבע במעמד הצדדים, שקודם אליו מסרה העירייה את תגובתה.
4.בגדרי הדיון, שהתקיים ביום 11.7.13, הבהיר המהנדס מטעם העיריה, מר קוטלר, כי מבני הגנים הם טרומיים ומורכבים במקום מרוחק ואמורים להיות מוצבים במגרש החניה רק החל מיום 25.7.13, כך שהצו הארעי כלל אינו מפריע להמשך העבודות – נכון למועד הדיון. על הרקע האמור, הסכימו הצדדים לבוא ביניהם בדברים בהקדם בניסיון להסדיר את אפשרות הפעלת מגרש הכדורגל מזה, והשלמת גני הילדים מזה, מה שכרוך היה באיתור פתרון הולם לפתח מילוט למגרש, שיאפשר את המשך הפעלת המקום כדין ובבטחה. הוסכם כי הודעה מעדכנת תוגש עד יום 17.7.13, תוך שדיון "שוריין" ליום 22.7.13, קודם למועד המיועד להצבת המבנים, באופן שיבטיח את ההכרעה בבקשה לסעד הזמני במקרה של אי-הגעה להסכמה.
5.ביום 17.7.13 הודיעה המבקשת, בהסכמת המשיבה, כי הצדדים בוחנים פתרון להעברת פתח המילוט לעברו האחר של המגרש, הפונה לרח' הרב לוין, בחינה שטרם הושלמה. הוסכם כי הצו הארעי יישאר על כנו, וכי הדיון הקבוע ליום 22.7.13 יידחה ליום 5.8.13, תוך שהמגעים שבין הצדדים יימשכו. הדיון אכן נדחה ליום 5.8.13, כמבוקש וכמוסכם.
6.היום, 28.7.13, הגישה העירייה בקשה בהולה להקדמת הדיון להיום או מחר, ולחלופין – לביטול הצו הארעי. הפתרון לפתח המילוט החלופי, הכריזה העירייה, הוא אכן לעבר רח' הרב לוין. יועץ הבטיחות שאישר את הפתח הקיים הוא שאישרו עתה. חוות דעתו ולוח הזמנים לפתיחת פתח המילוט "יוצגו בבית המשפט במעמד הדיון", הובטח. עתה, "משנמצא הפתרון לפתח המילוט, נשמטת הקרקע לבקשה דנא", סבורה העירייה. בינתיים, טוענת העירייה, נצברים נזקים כתולדה מן הצו: הובלת המבנים התעכבה, הזמנת מנוף למקום בוטלה בעלויות גבוהות, כך נטען, משאיות הצפויות להוביל את המבנים ישארו על מכונן, ואת המבנים יש לאחסן. מעל לכל, נטען, העיכוב בהקמת הגנים עלול לעכב את פתיחתם, הצפויה ליום 27.8.13. על רקע האמור עתרה היא להקדמת מועד הדיון, אף שב"כ המשיבה הבהיר כי משרדו כולו צפוי לשהות בהשתלמות בדרום הארץ החל מיום 30.7.13 עד לסוף שבוע זה, וכי אין אפשרות להתייצב לדיון במועד מוקדם יותר. לחלופין עתרה המשיבה לביטול הצו.
7.ביקשתי את התייחסות המשיבה, בפרט לשאלה האם אין מקום, ככל שהיא עומדת על הותרת הצו בעינו ואין באפשרות באי כוחה להתייצב לדיון מוקדם יותר, להגדיל את היקף הערובה שבה הותנה הצו הארעי. המשיבה מסרה, בסד הזמנים שהוצבה בו, הודעה מפורטת, ונימקה את עמדתה השלילית בעניין.
8.אשר להקדמת מועד הדיון: מובן מאליו שבקשה מן הסוג שלפניי היא כזו שנכון להשלים את הטיפול בה, בהכרעה לכאן או לכאן, טרם שמתחילים להצטבר נזקים לעירייה ובעיקר לציבור. נכון לדיון שהתקיים ביום 11.7.13, לא היו נזקים כאלה, הבהיר המהנדס מטעם העירייה, נוכח הצבתם המיועדת של המבנים רק ביום 25.7.13 ואילך. לכן ביקשתי מן הצדדים לקיים מו"מ מואץ, למסור הודעה עד יום 17.7.13, וקבעתי דיון ליום 22.7.13 על מנת לסיים את הפרשה, גם בלא הסכמה, הכל קודם למועד הצבת המבנים.
ברם הנה באה ההודעה המוסכמת מיום 17.7.13 לעניין המגעים להסטת פתח המילוט למיקום אחר, תוך בקשה לדחות את מועד הדיון בשבועיים ימים. זאת, אף שהמועד של הצבת המבנים ביום 25.7.13 לא השתנה, מטבע הדברים. העיריה, כך נראה, סברה שניתן יהיה להגיע להסכמות עם המבקשת, והסכימה לדחיית מועד הדיון ולהותרת הצו תלוי ועומד (ואם לא כך הוא, לא ברורה הסכמתה לבקשה).
עתה הגיעה הודעתה הבהולה של העירייה מהיום. לא חל שינוי נסיבות כלשהו מאז ההודעה המוסכמת מיום 17.7.13. מועד הדיון הקבוע ליום 5.8.13 (במקום 22.7.13) ידוע לעירייה מאז, שכן היא ביקשה את שינוי מועד הדיון. לא הוצגה הסכמה כלשהי, לא הוצגו תכניות או חוות דעת כלשהי, ויכולתה של המבקשת להפעיל את מגרש הכדורגל עדיין תלויה על בלימה. קשה להבין אפוא את פשר ההודעה מהיום, זולת אולי "התעוררות" של העירייה לכך שתלוי ועומד צו ארעי המגביל את יכולתה להציב את המבנים במגרש. בנסיבות אלה, וכאשר ב"כ המשיבה הציגו מניעה מעשית להתייצב לדיון בהול שלא הוצגה כל הצדקה לזמנו בבהילות, אין עילה (ובעיקר – אפשרות מעשית) להקדמת מועד הדיון. משהחליטה העירייה לבקש את דחיית מועד הדיון ליום 5.8.13, אין מקום לטרוניות על כך שהוא צפוי להיערך ביום 5.8.13, ועל כך שאין מקדימים את הדיון "מעכשיו לעכשיו", בלא שהשתנה דבר.
9.אשר לבקשה החלופית, לביטול הצו הארעי: אין מקום לביטול הצו, אלא רק הקשחה מסוימת של תנאיו. הדרך לביטול הצו עוברת בהכרעה שיפוטית בעקבות דיון, או בהסכמה של הצדדים, שתייתר את ההתדיינות המשפטית כולה. נוכח הנתונים שהתבררו לקראת ובמהלך הדיון שנקבע ליום 11.7.13, החליטו הצדדים – בתבונה – לפנות לאפיק של משא ומתן, שהיה אמור לייתר את ההליך כולו, תוך הסכמה שהצו הארעי יישאר על כנו. יש לקוות כי הצדדים ישכילו עדיין להגיע לכלל הסכמה, ובימים הקרובים ממש. אולם בהיעדר הסכמה, החלטה המורה על ביטול הצו נכון שתתקבל רק בעקבות דיון במעמד הצדדים – זה שכאמור יישמע (אם הצדדים לא יגיעו להסכמה) ביום 5.8.13.
10.מדוע הקשחת תנאים אפוא? הנתונים שהוצגו בתגובה לבקשה לסעד זמני יש בהם כדי ללמד על כך שאפילו יוחלט להותיר את הצו הארעי על כנו (ואני רחוק מאד מלקבוע כי כך בהכרח יקרה), יש להתנותו בערבות משמעותית, הרבה מעל זו שבה הותנה הצו הארעי. יישאר הצו על כנו – לא ייפתחו גני הילדים, והנזק לציבור (שבחלקו יתגלגל על העירייה) – עלול להיות עצום ורב.
אמנם, אין אנו מצויים בשלב הדיון בבקשה לסעד זמני. זה טרם נתקיים. עם זאת נתון אחד ברור, והוא עולה דווקא מן התגובה: כי לדידה של המבקשת – אין כל הסכמה, אין כל פתרון, ואין כל פתח לסיום של ההתדיינות המשפטית. זאת, חרף ניסיונות העירייה להציג את פתח המילוט החלופי כעניין סופי ומוחלט. אם כך הם פני הדברים, נכון ליום 28.7.13, משמעות הדבר היא שאנו חוזרים לנתיב שבו רק הכרעה שיפוטית היא, כנראה, שתביא לסיום ההתדיינות בבקשה לסעד זמני. הודעת הצדדים מיום 17.7.13 נחזתה הרי במקורה כבקשה פורמלית לארכה שברור שאמורה להביא לסיום המחלוקת (שהרי מה בצע לעירייה בדחיית הדיון ליום 5.8.13, כאשר הצבת המבנים אמורה להתחיל כעשרה ימים קודם למועד זה, והכל גם תוך דחיית המועד להגשת הליך עיקרי). בינתיים התברר כי חזות זו נעדרת יסוד, נוכח חוסר יכולתם של הצדדים לתקשר ביניהם ולסיים עניין טריוויאלי בדרך של הסכמה.
אם אלה הם פני הדברים, הרי ששבנו למצב שבו נזקי העירייה והציבור מתחילים להיערם, וזו הפעם (משחלף המועד של יום 25.7.13) – באופן ממשי וביתר שאת. הערובה שבה הותנה הצו רחוקה עד מאד מלהספיק. אם עמדת המשיבה היא שהצו נחוץ לה, אזי עוד לפני שנגיע לשלב ההכרעה בבקשה לסעד זמני, יש כבר להורות על הגדלה משמעותית בהיקף הערובה.
11.נוכח האמור לעיל, הרי שאני מורה שעל המבקשת להפקיד עד יום 30.7.13, שעה 12:00, פקדון כספי בסכום של 30,000 ₪, או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום האמור, שתשמש אף היא כערבון להבטחת נזקי המשיבה בגין כל נזק שייגרם לה כתוצאה מן הצו הארעי, אם תידחה התובענה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת. מובן כי המדובר בערבון נוסף על הסכום האמור בהחלטתי מיום 8.7.13. המבקשת תשלח הודעה על הפקדת הערובה לב"כ המשיבה מייד עם ביצוע ההפקדה.
ראוי להדגיש מיד, על מנת שלא ליצור ציפיות סרק אצל המבקשת: הגדלת הערבות להבטחת הצו הארעי אין משמעה, כלל ועיקר, כי הצו הארעי בהכרח יהפוך לצו זמני; ואף אם יהפוך לצו זמני – אין משמעות הדבר, כלל ועיקר, שהערובה לא תוגדל משמעותית, פעם נוספת. לא הרי הנזקים שעלולים להיגרם מצו ארעי, עד לקיום הדיון בבקשה לסעד זמני (ואף הם רבים), כנזקים העלולים להיגרם מצו זמני, עד להכרעה בהליך העיקרי (שטרם הוגש). הגדלת הערובה נועדת לשקף את המצב שאליו נקלעה ההתדיינות, נוכח דרך התנהלותם של שני הצדדים גם יחד, ואת נזקיה הפוטנציאליים והמוחשיים המצטברים של העירייה.
12.לקראת סיום אעיר: דומה כי שני הצדדים צריכים לשנס מותניים ולהגיע להסכמה שתמנע את המשך ההתדרדרות במצב. לכאורה, כל שנדרש הוא שהעירייה תדאג להציג לפני המבקשת פתרון (והכוונה היא לפתרון קונקרטי, לא להבטחות לכך שיוצגו תכניות במעמד הדיון), על מנת להפיס את דעת המבקשת שאכן יהיה באפשרותה להפעיל את מגרש האימונים, ובקרוב. מן העבר האחר, דומה כי גם המבקשת תעשה נכון אם תדגים גישה פרגמטית, וככל שיוצג לפניה פתרון מניח את הדעת כל צרכו – תניח לצו הארעי והזמני. דומה כי גישה כזו נחוצה שכן ממילא קשה לראות בשלב הזה תועלת רבה הטמונה בצו הארעי (או הזמני, להפסקת עבודות), שכן ספק אם פתח מילוט המוביל לעיי חורבות הוא שיאפשר את הפעלת מגרש האימונים של המבקשת כדין; וזאת תוך שקבלת צו ארעי וזמני תגרום לכך שהמבקשת מסתכנת באובדן כל הכספים שהשקיעה ותשקיע בהותרת הצו על כנו וכן בתביעות עתק מצד העירייה, בעיקר כתביעות נגד צד שלישי, אם לא ייפתחו הגנים.