כתב האישום מייחס לנאשם, לאוניד מורדקוב, עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בכך שביום 28.05.07 בסמוך לשעה 19:30 בביתם שברחוב מילר שלמה 25 בפתח תקווה, איים על אשתו, נטליה מורדקוב (להלן: "המתלוננת") בכך שאמר לה כי ירצח אותה וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. באותו הערב מסר לבתו, אז כבת שנתיים סכין ואמר לה "בואי נהרוג את אמא", כאשר הראה לה כיצד להשתמש בסכין. איומי הנאשם לא תמו אף בתחנת המשטרה, כאשר בפני שוטר עופר דוד אמר כי אם לא ישחררו אותו הוא "גומר" את המתלוננת וזאת בכוונה להפחידו ולהקניטו.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי דברי המתלוננת ואחותה, הגב' אירנה גנדל (להלן: "האחות") בענין זה, דברי הבל הם ומטרתם להביא לסילוקו מהבית מבלי שתאלץ המתלוננת לעבור את מהמורות הליך הגירושין ואף תזכה לנתק ממנו את בנותיו, דבר אותו רצתה מזה זמן.
העדים חשפו בפני בית המשפט את הנסיבות שהובילו לאירוע נשוא כתב האישום ואת מהלכו, לו היו עדות בנות בני הזוג ואחות המתלוננת.
עד התביעה, השוטר שי נפתלי, שהיה שוטר סיור בעת האירוע, מסר כי המתלוננת דווחה בשעה 19:34 למוקד 100 כי בעלה שיכור והוציא סכין והוא הגיע למקום כשלוש דקות לאחר מכן. בהגיעו למקום, יצאה לקראתו המתלוננת נושאת בזרועותיה את בתה התינוקת ואחריה הלכו בתה הגדולה ואחותה.
במעמד זה הסבירה את שארע, ובמקביל יצא מן הבית הנאשם, הסתובב בחצר וכשהוא מדבר שטויות ונודף ממנו ריח אלכוהול - השוטר הודיע לו שהוא מעוכב על תקיפת אשתו והזמין ניידת נוספת שתיקח אותו לתחנת המשטרה.
בעודם ממתינים לניידת המשטרה, ניבל הנאשם את פיו ולפתע אחז בחולצת השוטר ומשך אותה השוטר הודיע לו מייד כי הוא עצור בגין תקיפת שוטר וכבלו באזיקים.
חרף התנהגות הנאשם, ניסה השוטר לתקשר עימו בעת ההמתנה אולם ניסיונותיו עלו בתוהו, שכן הנאשם דיבר "שטויות". השוטר הסביר שמניסיונו התנהגות כזו מוכרת לו כהתנהגות אופיינית לשיכורים.
יצויין כי גם במזכר שערך (נ/1) ציין שוטר זה כי משהיו סמוך לביתו של הנאשם קלל אותו הנאשם וכינה אותו בכינוי "שוטר אידיוט" . כמו כן, כך ציין, הנאשם לא יכול היה לשבת במקום אחד או לעמוד במקום אחד, אלא במשך כל אותו זמן התיישב ועמד לסירוגין.
כפי שאף יפורט להלן, הנאשם ניסה להסביר התנהגותו זו בכאבים שברגלו, אשר אינם מניחים לו לעמוד במקום אחד. כמו כן ניסה להבהיר כי מה שנראה לשוטר כ"שטויות" היו נסיונותיו שלו לשוחח על שירותו הצבאי ועל עבודתו.
יחד עם זאת ואפילו נקבל עמדתו בנושא זה, לא ניתן למצוא הסבר, הכיצד אדם פיכח שאין ברצונו להסתבך עם רשויות החוק ואשר, כפי שטען בפנינו, לא עשה כל רע ולא ביצע כל עבירה, יבחר לקלל שוטר המגיע למקום מגוריו ולכנותו בכינויי גנאי.
לאחר הגעת הניידת שלקחה את הנאשם לתחנת המשטרה, נותר השוטר שי נפתלי במקום ובעמדו מחוץ לבית גבה את עדות המתלוננת, וביקש ממנה להעביר לידיו את הסכין, שהושלך על רצפת חדר המגורים ובו השתמש הנאשם למעשיו. הסכין הוכנס על ידיו למעטפה שסומנה בשמו ובמספר האירוע וכך יכול היה אף ביהמ"ש להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מגודל הסכין, טיבו, מהותו ויכולותיו לפגוע.
השוטר נשאל פעמים רבות ובאופנים שונים מה לבש הנאשם ביום האירוע, אך לא הצליח להיזכר בפרט זה. לכאורה, מדובר בפרט שאינו מהותי וחסר חשיבות גרידא, אלא שגם באמצעותו, ביקש ב"כ הנאשם להוכיח כי המתלוננת אינה דוברת אמת וכי כל גירסתה מונחת על כרעי תרנגולת, כפי שיפורט להלן.
עד התביעה השני הוא השוטר עופר דוד, אשר שמר על הנאשם בעת שהמתין לצוות הסיור שייקחהו למעצר בכפר סבא. באותו מעמד הנאשם איים באומרו כי אם לא ישחררו יפגע באשתו, ובלשונו -
"אני גומר אותה, את אשתי" [עמ' 11, ש' 8]
בחקירתו הנגדית הסביר שוטר זה כי אינו זוכר את השיחה שניהל עם הנאשם לפני האמירה המצוטטת בכתב האישום או את רקעה. יחד עם זאת, הדגיש כי ציטט את דברי הנאשם כלשונם, והיה זה, לדבריו, זמן קצר מאוד לאחר שנאמרו על ידי הנאשם.
כאשר בא כוח הנאשם המשיך ושאל בעניין זה, השיב השוטר כי -
"ת. אני חוזר שוב זה היה ציטוט מבחינתי זה כמו הקלטה. אני שומע ורושם מייד אם לא היה לי דף הייתי רושם על קופסא של סיגריות. אני אם אני רושם ציטוט אני רושם אותו מייד." [עמ' 13, ש' 9-10].
הוא הסביר כי הדברים שנאמרו על ידי הנאשם במעמד זה, לא היו מכוונים אליו, למעשה, והוא לא חשש מפני הנאשם, על אף שתקף את חברו, השוטר שי נפתלי, קודם לכן.
הנאשם, כפי שעוד יפורט להלן, ניסה לתרץ דברים אלה בכך שלמעשה, אמר דברים אחרים היכולים להישמע כדברים הדומים לאלה וכי על כל פנים הוצאו הדברים מהקשרם בשיחה הכללית בינו לבין השוטר.
עד תביעה נוסף, השוטר יוסי קירץ, חקר את הנאשם עוד בליל האירוע ומסר כי פתח את התיק החקירה על סמך העדויות והראיות שנמסרו לו, קרי, נפתח תיק חקירה על איומים, תקיפת שוטר, ואחזקת סכין ואגרופן למטרות בלתי כשרות.
הוא הסביר כי ביסס החלטתו באשר לראיות, עפ"י הדברים שנמסרו לו ואם למשל לא נמסר לו כי האירוע צולם, אינו יכול לדעת על הסרט ולחלופין אם לא מצא אז לנכון לבקש כי המתנדבת שהייתה עם השוטר שי נפתלי תכתוב מזכר על תקיפתו, אזי, ככל הנראה, הראיות שהוצגו בפניו בנושא הספיקו לפתיחת תיק חקירה לנאשם אף מבלעדיה של ראיה זו.