היתר נישואין לגיורת מעוברת שהרתה לחתנה לפני הגיור ומעמד הוולד

א) הופיעו לפנינו הצדדים והצהירו שהמבקשת בהריון כתוצאה מיחסי אישות ביניהם שלא במסגרת הנישואין.

המבקשת התגיירה בט"ו טבת תשע"ה 6/1/15, באותה עת כבר הייתה המבקשת בהריון. לטענתה לא ידעה שהיא בהריון, ולכן לא הודיעה לביה"ד שהתגיירה בפניהם שהיא בהריון.

אין חולק שהמבקשת התעברה לפני גירותה, ולפיכך על פי הדין העובר אינו בנו ההלכתי של המבקש וכדאיתא ביבמות כב, א:

"מי שיש לו בן מכל מקום... חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה והנכרית."

וכן הוא שם כג, א:

"בנך מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך."

ולפיכך אין המבקש חייב בחיובים ההלכתיים של אב לבנו לעובר שייוולד.

עם זאת אחרי שהמבקשת התגיירה, אין מניעה שהמבקש יישאנה, ואף שהיא מעוברת, אין לה דין מעוברת חברו שאסרו חז"ל, דהרי היא מעוברת ממנו, והמבקש הוא אביו הביולוגי של העובר, ומעתה לא שייכים בנידון דידן הטעמים שאסרו חז"ל לשאת את מעוברת חבירו, ואין מניעה שיינשאו זה לזו.

וכדמות ראיה לזה מהא דאיתא ביבמות מב,א:

"גר וגיורת צריכים להמתין ג' חודשים... להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה."

ומשמע שבעינן ג' חודשי הבחנה, אבל ודאי שיכול לשאתה ואע"פ שעל פי דין אינו בנו, עיין שם צח, א ועל כרחך מכיוון שהיא מעוברת עצמו, אין כאן איסור מעוברת חבירו, והדברים פשוטים ואכמ"ל.

ב) אמנם יש לנו לדון מה מעמדו של העובר לכשיוולד, שהרי אמו התעברה בנוכריותה.

והנה דין מעוברת שנתגיירה מבואר ביבמות (עח, א):

"דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה... שאני עובר דהיינו רביתיה."

ופרש"י:

"אין צריך טבילה לשם גירות דסלקא ליה טבילה דאימיה... והכא לא קפיד בהאי חציצה דהאי ולדא דרביתיה הוא."

ומבואר מדבריו שבטבילת האם מיקרי כאילו העובר טבל לשם גירות.