אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> היתר נישואין לאשה שהתאלמנה פעמיים

היתר נישואין לאשה שהתאלמנה פעמיים

תאריך פרסום : 13/02/2014 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי באר שבע
960945-1
02/02/2014
בפני השופט:
הרב ציון לוזאילוז

- נגד -
התובע:
פלונית
הנתבע:
.
פסק-דין

הופיעה לפנינו אלמנה שנשלחה ע"י רב רושם נישואין לבירור התרתה לנישואין. מבירור הפרטים עולה התמונה דלהלן.

המבקשת נישאה לראשונה בארגנטינה ביום 5.2.55. בעלה מנישואין אלו נפטר ביום 8.9.72. ביום 20.10.85 נישאה בשנית בארגנטינה. בשנת 2002 עלתה לארץ עם בעלה השני, וזה נפטר ביום 13.9.08.

עתה הופיעה המבקשת עם מי שמעוניינת להינשא לו, ובידה הפנייה של רשם הנישואין לקבלת הוראה מבית הדין באשר להתרתה להינשא. מתוך תיאור זה עולה, שהמבקשת היא מה שקרוי בהלכה "קטלנית", שמאחר שמתו שני בעליה הראשונים יש לאוסרה להינשא לאחרים. אישה זו הוחזקה כמי שבעליה מתים, ויש לכאורה, למונעה מאחרים.

לאחר העיון בסוגיה ההלכתית ובהקשר לתיאור הנ"ל, מסקנתנו היא שיש להתיר את המבקשת להינשא ללא שום חשש, וככל האמור להלן.

א.  דין זה שאם מתו שני בעליה הראשונים הוחזקה כקטלנית, ושוב לא תינשא לאחר, מקורו ביבמות ס"ד ע"ב, ונפסק להלכה ברמב"ם פכ"א מאיסורי ביאה הל"א, ובשו"ע אבהע"ז סי' ט', ואף שברמב"ם בתשובה סי' רע"ח (הובא בכס"מ שם) כתב שכל איסור זה הוא רק על צד הניחוש והפחד, ומתוך כך כתב, שניתן להערים כדי לעקוף את האיסור, למי שאינו חושש, עיי"ש. מכל מקום מדברי כל הפוסקים האחרים נראה שזהו איסור גמור, והלכה פסוקה היא. כך כתב בשו"ת הר"י מיגאש סי' ק"ג, שמי שירצה לעבור על איסור זה מונעים אותו, ואם אמר רצוני לסכן בעצמי אין שומעין לו, שאין לו רשות לאדם לאבד את עצמו. והרשב"א בתשובה ח"ג סי' שס"ד, כתב על דברי הרמב"ם "חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי לו מקום שיסמוך עליו". וברא"ש ובנימו"י ביבמות שם כתבו, שהוא איסור גמור ואף אם נישאת כופין אותו להוציא (ראה להלן אות ח' לפסק זה). יש שכתבו שמקור האיסור הוא מן התורה ממעשה דיהודה ותמר, שיהודה לא נתנה לשלה בנו בגלל היותה קטלנית וכפירוש רש"י על החומש. מכל ספרות הפסיקה במהלך הדורות שדנו במצבים שונים ומשונים מוכח שהתייחסו לדינא דקטלנית כהלכה פסוקה שאין עליה עוררין, שיש בה אף סכנת נפשות גמורה, ואין להקל בה ראש. ועיין הרחבת דברים באוצר הפוסקים סי' ט' בתחילת הסימן.

מכל מקום מצאנו בפוסקים רבים, שכשבאה לפניהם שאלת "קטלנית" חיפשו ותרו אחר צדדי היתר, וצירפו סניף לסניף כדי להתיר את האישה להינשא אף שהוחזקה כקטלנית. ואף אנו נקיים בעצמנו צאי לך בעקבי הצאן, ובדרכם נלך, לחפש צדדי היתר לאישה הניצבת לפנינו להתירה להינשא.

והנה בנידו"ד יש כמה צדדים להתירה להינשא, ובצירוף כל הסניפים יש להתירה בשופי, וכדלהלן.

ב.   מבירור פרטי המקרה שלפנינו עולה, שהבעל השני שלו הייתה נשואה המבקשת הלך לבית עולמו בהיותו בגיל תשעים שנה לאחר שהיה נשוי למבקשת עשרים ושלוש שנים. כל אחד מהפרטים הללו יכול לשמש כסניף להיתר, וכפי שיתבאר.

ריש מילין, העובדה שהבעל השני נפטר בשיבה טובה יכולה להשמיט לכאורה, את כל החשש שפטירתו נבעה ממזלה של האישה.

הדרכי משה שם ס"ק ב' הביא דברי המהרי"ו סי' קפ"ג בהאי לישנא "י"א שאם היה אחד מהם זקן או שמת בדבר אינו מן המנין" . הסברא מבוארת, שכיוון שיש לתלות מיתתו בזקנה ולא מחמת מזלה, שוב אין לה דין קטלנית. אמנם ברמ"א בהגהתו על השו"ע שם סעי' א' כתב "וי"א דווקא אם מתו מיתת עצמם אבל אם נהרג אחד מההן או מת בדבר או נפל ומת וכדומה אינו כלום", והשמיט את המקרה שמת זקן מהאופנים המותרים. בח"מ שם ס"ק ב' כתב שדברי הרמ"א הללו הם כמ"ד מעין גורם, וכדמוכח מדברי הש"ס יבמות שם, שהאיכא בינייהו בין מ"ד מזל גורם למ"ד מעיין גורם הוא בנפל מדיקלא ומת או באירסה ומת. ולפי זה, דברי הרמ"א לכאורה, סותרים זה את זה דלעיל מיניה על דברי השו"ע שכתב "שנשאת" הוסיף הרמ"א "או נתארסה", וזה ודאי אתיא רק למ"ד מזל גורם. אשר על כן, נראה לבאר דברי הח"מ, שכוונת הרמ"א לומר שהדעה הראשונה שהובאה בשו"ע היא לשיטת האומרים שמזל גורם ולכן גם אם נתארסה דין קטלנית יש לה, וכמו כן בכל גוונא שמתו בעליה נידונית כקטלנית, ועל זה כתב דעה אחרת, שס"ל כמ"ד מעין גורם ולכן כל שמתה מחמת דבר אחר לא מיקריא קטלנית והוא הדין בנתארסה אין לה דין קטלנית, ועל שיטה נהגו להקל בכל מיני מצבים. לפי זה גם דברי המהרי"ו הנ"ל, שבמת זקן אין לה דין קטלנית אתיא רק למ"ד מעין גורם, וכיוון דאנן קיי"ל כמ"ד מזל גורם ליכא להיתרא דמת זקן להבנה זו.

אולם מדברי הב"ש שם ס"ק ו', והבאה"ט ס"ק ג' נראה שפירשו דברי הרמ"א בי"א שזהו גם למ"ד מזל גורם, שכל שיש לנו לתלות מיתתו בדבר אחר שוב אין לנו לתלות במזל האישה, ולכן אם מת בדבר יש לתלות מיתתו בדבר ולא במזל האישה, והוא הדין והוא הטעם למת זקן, וכפי שכתב להדיא בב"ש שם, וכן ביאר דברי הרמ"א בביאור הגר"א שם ס"ק ו' וס"ק ז' שמה שכתב שאם מת בדבר אינה קטלנית זה גם למ"ד מזל גורם, ואם כן הוא הדין במת זקן. ונצטרך לומר, שמה שהשמיט הרמ"א אם מת זקן המובא בדברי המרהי"ו אין זו השמטה מכוונת אלא נכלל במה שכתב "וכדומה".

אמנם יש שחלקו להדיא על מסקנה זו, וס"ל שאף במת זקן יש לחוש לקטלנית, ושמא אלמלי מזלה של האישה היה מאריך ימים יותר, כך הביא בברכי יוסף שם, וכן הוא בתשובת מהר"ם שיק סי' כ"ג. מקור קדום יותר לדבריהם הם דברי התשב"ץ ח"ג סי' י"ד, שהביא שם מעשה מהריב"ש ששידכו לו אישה שמתו בעליה הקודמים כשהבעל השני היה זקן מופלג במיתתו, ואעפ"כ סירב לישא אותה באמרו "איך אתיר לעצמי מה שאני אוסר לאחרים", וכל מי שהביא שיש אוסרים גם במת זקן נסמך על דברי התשב"ץ בשם הריב"ש הללו. והאיר את עיניי, חתני היקר הרב אבישי שליט"א שמדברי הריב"ש לא רק שאין ראיה לאסור במת זקן אלא אדרבה מוכח לכאורה, ההיפך שדעתו להתיר במת זקן, דאי ס"ל שבמת זקן יש לאסור מדינא אין זה מן השם לתלות טעם האיסור ד"איך אתיר לעצמי מה שאני אוסר לאחרים", שמהיכי תיתי שיתיר לעצמו מה שהוא אסור על פי דין. לכאורה, פשוט שכוונתו לומר, שאע"פ שמעיקר הדין יש להתיר במת זקן אבל מאחר שהריב"ש אוסר קטלנית לאחרים הרי שאם יתיר לעצמו את המשודכת הזו, הרואים לא ידעו להבחין ולעמוד על החילוק בין מת צעיר למת זקן, ויחשבו שהוא מתיר לעצמו מה שהוא אוסר לאחרים, ואף שהם טועים בכך יש לו להימנע מכך, ודפח"ח. לאחר שעיינתי שוב בדברי התשב"ץ הנ"ל, נלע"ד שיש ללמוד מדבריו, בתוספת ביאור, יסוד נוסף בדינא דקטלנית. והוא שכדי להתיר קטלנית להינשא, יש לעבור הליך של התרתה להינשא על ידי מורה הוראה (והאידנא על ידי בית הדין), ואין זה נתון לשיקול דעתו של הבא לשאתה. זאת אומרת, אישה שמתו שני בעליה הקודמים היא בחזקת אסורה להינשא עד שיבוא מורה הוראה ויתירנה, וכפי שאבאר.

בתשובה שם מבואר, שהתשב"ץ פנה בשאלה לריב"ש ובה ביקש לומר, ששמא דינא דקטלנית אין במשמעו שבית הדין אוסר את האישה להינשא, אלא שאומרים למי שבא לשאת אותה שהוא מסכן את עצמו, והוא יעשה כרצונו, לפי שיקול דעתו, האם במקרה שלפניו יש לו לחשוש למיתה, ועל זה השיב הריב"ש לדחות דבריו והשיבו שדינא דקטלנית הוא איסור גמור אף שהוא חשש סכנתא ולא איסורא, דחמירא סכנתא מאיסורא, ויש למנוע את הבא לשאתה וככל הנשים האסורות להינשא. על תגובה זו של הריב"ש סיפר התשב"ץ את שאירע לריב"ש עצמו, שלפי ההו"א של התשב"ץ שדין הקטלנית ניתן לשיקול דעתו של מי שבא לשאתה, היה ראוי בוודאי להריב"ש להתיר את המשודכת כיוון שבעלה הקודם מת זקן, ואין לחשוש למידי. אעפ"כ בהתאם להוראת הריב"ש שכל קטלנית היא בחזקת אסורה עד שיתירוה מורי הוראה, לא רצה להתיר לעצמו, שאם יתירנה לעצמו, ייראה שאף שהוא אוסר לאחרים קטלנית כל זמן שלא הותרה על ידי מורי הוראה ואף שיש סיבות ברורות להיתר, הרי שלעצמו הוא מתיר לפי שיקול דעתו, ולפני מי יעמוד הריב"ש בדורו שיתירוה לו, וכל אשר יעשה, ייראה כאילו הוא התיר לעצמו, ונלע"ד פשוט וברור שזה המכוון בדברים למעיין שם היטב. מתוך כך נוכל לומר, שלא רק שאין מדברי התשב"ץ והריב"ש הללו, ראיה לאסור במת זקן אלא אדרבה, דבריהם ברור מיללו שבמת זקן ליכא לחששא דקטלנית אלא שצריך מורה הוראה שהוא זה שצריך להתירה, וכדי שלא ניתן תורת כל אחד ואחד בידו. לפי ביאור זה בדברי הריב"ש צדקו דברי הפרי השדה ח"א סי' י"ד שכתב שלדברי הריב"ש בסי' רמ"ג שכתב שבמת בדבר לא הויא קטלנית, כל שכן במת זקן שהיא מיתת כל האדם ודרך כל הארץ שבוודאי יסבור הריב"ש שאין לה דין קטלנית. וזה שלא כדברי הגר"ע זצ"ל בשו"ת יביע אומר אבהע"ז ח"ג סי' ה' אות ג' בסופו שכתב על דברי הפרי השדה הנ"ל, שאישתמיטיתיה דברי הריב"ש שהובא בתשב"ץ הנ"ל, וכן מה שהעיר על דברי שו"ת שאילת שלום תנינא סי' קי"ח שכתב, שלדעת הריב"ש במת זקן ליתא לדינא דקטלנית. לדברינו הנ"ל, אדרבה, דבריהם מדויקים מדברי הריב"ש עצמו.

הגר"ע זצ"ל שם הביא לדברי הגר"מ שפירא מלובלין בשו"ת אור המאיר סי' ל"ה שכתב לסתור דברי הב"ש (הובאו לעיל) שבמת זקן ליתא לדינא דקטלנית מדברי התשב"ץ הנ"ל. לדברנו, לא קשיא מידי, ודברי הב"ש נהירים ובהירים. וזאת אציין שגם לדעת הגר"ע זצ"ל במסקנה, במת למעלה מגיל שמונים יש לנקוט כדעת המתירים, עיי"ש.

ובפחד יצחק אות ק' כתב, שמזה שהרמ"א בהגהותיו לשו"ע השמיט בדבריו, שאם מת זקן מותר להינשא, על אף שהביא דעה זו בדרכי משה בשם המהרי"ו, נראה דלא ס"ל להתיר במת זקן. ראיה זו יש לכאורה, לדחות (מעבר לאמור לעיל, שנכלל במה שכתב "וכדומה"), שמאחר שהביא הרמ"א שאם מת בדבר יש להתיר לא הוצרך לומר, אם מת זקן, שקל וחומר הוא שהרי בדבר יש רבים שחיים על אף הדבר והרוב אינם מתים, ואעפ"כ תולים מיתתו בדבר ולא במזלה, קל וחומר במת זקן וכי לנצח יחיה, ולכן לא הוצרך הרמ"א לכותבו.

מכל מקום בנידו"ד שמת בן תשעים נלע"ד שהכול יודו שיש לתלות המיתה בזיקנתו ולא במזל האישה.

ג.   אלא שיש לעיין מה מקרי זקן לעניין זה שנאמר שאין לחשוש שמת מחמת מזלה של אשתו אלא בזקנתו מת.

והנה, בהגה"ת חכמת שלמה לסי' ט' כתב, שרק לאחר גיל שמונים אין לה דין קטלנית אבל פחות מזה ספק נפשות הוא, וראוי להחמיר בזה כמה דאפשר. ונסמך בדבריו על מה דאיתא בגיטין כ"ח דהשולח גט בהיותו פחות מגיל שמונים, נותנים את הגט לאישתו בחזקת שהוא חי, ואילו ביותר משמונים ספק חי ספק מת. אולם עיין באוצר הפוסקים סי' ט' אות ט"ו ס"ק ב', שהביאו מכמה וכמה פוסקים שדחו ראיית החכמת שלמה הנ"ל, ובכללם בספר אבני זיכרון ח"א ס' ל"ט ובתורת חסד (לובלין)ס' ה', שאין הנידון דומה לראיה דהתם איננו יודעים ממנו דבר, ולכן בפחות משמונים מחזיקין אותו כחי אבל לאחר שכבר מת אף בפחות משמונים יש לתלות מיתתו בזקנותו ולא במזלה של אשתו. ובשו"ת חת"ס הובא בפת"ש שם ס"ק ב' כתב דזקן לדין זה הוא כשמת למעלה מבן שבעים, וכן כתב בעטרת ישועה ח"א ס' ל"ט ובספר שבט סופר ס' ד'. וגם בשו"ת תורת חסד הנ"ל ס"ל דזקן לדינא דקטלנית הוא כל שמת ביותר מבן שבעים. ויש שכתבו להקל ביותר מזה שאף במת למעלה מבן שישים כבר מיקרי זקן, ויש לתלות מיתתו בזקנתו ולא באשתו, וכן כתבו באבני נזר סי' מ"ה, ובספר שם אריה ס' ל"ה, ובבית יצחק ח"א ס' מ"ה, והכל, כפי שמובא באוצר הפוסקים הנ"ל.

הנה כי כן, יש שכתבו שזקן להאי דינא הוא מבן שמונים ואילך, ויש שכתבו שהוא מבן שבעים ויש שכתבו שהוא מבן שישים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ