אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> היתר לשאת אשה שנייה וחיוב כתובה באשה "מוחזקת לנפלים"

היתר לשאת אשה שנייה וחיוב כתובה באשה "מוחזקת לנפלים"

תאריך פרסום : 19/10/2006 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי ירושלים
3-21-1
11/05/2006
בפני השופט:
1. הרב ח.י. רבינוביץ אב"ד
2. הרב ציון אלגרבלי דיין
3. הרב יעקב אליעזרוב דיין


- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
פלונית
פסק-דין

בפנינו תביעת הבעל להיתר נשואין לשאת אשה על אשתו, לאור העובדה שהצדדים נשואים למעלה מ-12 שנים ולצדדים לא נולדו ילדים. התברר שהאשה מוחזקת לנפלים, לאור העובדא שהפילה חמש פעמים.

הבעל מסובך בחובות כבדים לנושים רבים, ומתקיימים הליכים להסדר חובות לנושים בעקבות פשיטת רגל. יש ויכוח בין הצדדים בנושאי חלוקת רכוש וחובות.

התברר במהלך כל הדיונים שטענת האשה לשלום בית היא לא כנה ואינה מציאותית. הדיונים בפנינו התמקדו סביב החובות ובשאלה כיצד ניתן לקבל הכתובה בהסדר החובות בלא שהאשה תגיע למצב בו יופטר הבעל מחוב הכתובה בהסדר החובות. לכן אצה לה הדרך שביה"ד יכריע גם בנושא הכתובה, אם כי בנוגע לגרושין נראה לביה"ד שגם האשה חפצה בכך.

בהחלטת ביה"ד מתאריך כ"ג חשון ס"ה נקבע שעל הצדדים להתגרש ועל האשה לקבל גטה כאשר קרוב ל-12 שנה שאין להם ילדים והאשה הוחזקה לנפלים והנושאים הכספיים יידונו היכן שהם נידונים כיום.

בשטר הכתובה צויין שסכום הכתובה - עיקר ונדוניא ותוספת - סך מליון ש"ח. כן צויין שם שלא ישא אשה אחרת עליה כי אם ברשות ביה"ד הצדק, כפי הנוסח של הכתובה הספרדית הנהוגה בארץ.

בפסק-דין מתאריך י"ז טבת ביה"ד חייב את האשה בגט ונתן ארכת זמן של 5 שבועות על מנת שהאשה תכלכל צעדיה למיצוי זכויותיה אצל הכונס נכסים. כמו כן ניתנו לאשה אורכות נוספות. הבעל הוכרז כפושט רגל וקצרה ידו לשלם את חוב הכתובה, גם אם היה מדובר בסכומים זניחים וק"ו שהמדובר בכתובה של מליון ש"ח. למרות אלו, האשה מסרבת להתגרש.

בדיון שהתקיים ב-א' אדר ס"ו צרף הבעל מסמך לפיו מצב זרעו די תקין לפוריות, ולעומת זאת האשה הוחזקה לנפלים.

לאור העובדה שהבעל אינו מסוגל לפרוע את חובותיו, ביה"ד סבר - כפי שהדבר הובהר במהלך הדיונים בתיקי הצדדים - שניתן להשאיר נושא דיון בחיוב הכתובה אחרי הגט, בעוד שנושא הכספים וחלוקת החובות והרכוש ימשיך להידון היכן שהוא נידון כיום.

אולם לאחר העיון נראה שיש להכריע גם בנושא הכתובה כדלהלן.

יש לדון שמאחר והבעל המציא מסמך לפיו זרעו הוא תקין דיו לצורך פוריות, אפשר לומר שחזקת החולי ממנה, יש פוסקים סוברים שכאשר חזקת החולי ממנה כמו באיילונית, שיש מקום לפוטרו מתוספת כתובה, עיין מגיד ישנה בפט"ו מהלכות אישות על מה שכתב הרמב"ם באם הוא יורה כחץ ושהתה עשר שנים ולא ילדה שחזקת החולי ממנה ודינה כאיילונית שמגיע לה תוספת, שכתב הה"מ שיש פוסקים הסוברים באיילונית שלא מגיע תוספת וכ"כ הראב"ד.

וכן עיין שו"ע אבהע"ז סי' קנ"נ סעיף י"ז "הפילה מונה מיום שהפילה אם הפילה וחזרה והפילה שלשה פעמים הוחזקה לנפלים ויוציא ויתן כתובה ומ"מ מותרת לינשא לאחר". ומקור הדין הוא מהגמרא יבמות דף ס"ה: הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים ופירוש רש"י דשמא לא זכה ליבנות ממנה ולכן מגיע לה הכתובה. וכתב הרא"ש ואם הפילה שלוש פעמים תצא שלא בכתובה... כך הוה מסתבר לי לפרשה דבחזקה זו שהוחזקה להיות מפלת איתרעי גופה שלעולם לא יגמר הריונה והויא כמו אשה שהוחזקה אצל שני אנשים שאנו מחזיקים אותה עקרה. ורש"י ד"ה הוחזקה לנפלים לא פירש כן, וכן הרי"ף, אלא יוציא יתן כתובה ואין לו להמתין עד עשר שנים דכיון שהוחזקה אצלו בנפלים שמא לא זכה ליבנות ממנה ומותרת לינשא לאחר דאין תולין אלא בעונש הבעל, ודברי אע"פ שדברי טעם הם בטלים כנגד דברי רבותינו עכ"ל.

ועיין באור זרוע ח"א הלכות יבום וקדושין סי' תרנג סעיף כ' ת"ר בפרק הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ויוציא ניתן כתובה שמא לא זכה לבנות ממנה, וכתב בפר"ח לקמן בשמעתין גבי הפילה וחזרה והפילה, דדווקא מנה ומאתיים ולא תוספת, ולקמן אכתוב לשונו וכן סובר רבינו תם אבל מורי ר' יהודה בר יצחק כתב דהאי דלא חשיב בפרק אע"פ תנאי כתובה ככתובה לנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דיש לה כתובה דמלתא דפשיטא הוי דיש לה תוספת כתובה דהא הכא מה יכולה לעשות אם כופין אותו חכמים להוציא... וכן משמע בדברי רבינו יצחק אלפס שסובר דיש לה תוספת שהרי כתב גם הפילה וחזרה והפילה ובהני כולהו יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה, ולקמן בעובדא דר"נ כתב שכתובה שמחייבין לבעל בתביעת האשה מנה ומאתיים אבל תוספת לא, משמע אבל היכא שאין האשה תובעת להתגרש אלא שהוא מעצמו בא ולגרשה או שב"ד כופין אותו לגרש חייב ליתן גם התוספת.

ועיין בלבוש אבן העזר סעיף י"ב שהסביר שיטת הסוברים דיש לה תוספת כתובה דכיון שהפילה שלוש פעמים הוחזקה לכל הבנים שיהיו לה מבעל זה שתפילם ולפיכך יוציא ויתן כתובה.

והטעם שתלינן ביותר שהבעל בעונש, עיין בערוך השלחן סעיף ל':  "מפני שאנו רואים שזהו עונש מן השמים ובשלמא הוא שייך שנענש שאינו יכול לקיים המצוה משא"כ היא לא מיפקדה אפו"ר ולא שייך לומר כל כך שמענישים אותה בזה, ואע"ג דגם לה הוא עונש שכל אשה מתאווה לנשים מ"מ עונשו גדול מעונשה ולכן תלינן בו ולא בה.

עיין בשו"ת אדמת קדש חלק אבהע"ז סי' כו' שכתב בנידונו דהוחזקה להיות מפלת שכתב... ממילא רווחא שמעתא ונפשטה בעיית השואל אם חייב ליתן גם התוספת, דלפי האמור וודאי דחייב גם בתוספת דהא אפ' לר"ח דס"ל דבכל הנך דאמרינן דכופין ויוציא כתובה, דהיינו דוקא מנה ומאתים ולא תוספת אפ"ה בשהתה עשר שנים ס"ל דיש לה תוספת ג"כ וטעמא דמלתא דכיון דלא מחמתה כופין מה היא יכולה לעשות אם ב"ד כופין משום פ"ו, וה"ה והוא הטעם בנ"ד דיש לה תוספת דלא מחמתה הוא שכופין למי שהפילה שלוש פעמים אלא משום פריה ורביה הוא דכופין אותה ומה היא יכולה לעשות, וכבר הסכמנו למעלה שכן דעת הרי"ף כמדובר וכן היא דעת הרמב"ם בפט"ו מהלכות אישות ואחריתם כל ישרי לב וכ"ש לדעת ר"ח נמצא דבנד"ד לא מצינו מי שיאמר שלא תטול תוספת.

וכ"כ ביש"ש יבמות פ"ו סי' מ"ו דהסיק דהפירוש הנכון הוא שיוציא ויתן כתובה דשמא לא זכה להבנות ממנה. וכן עיין בשו"ת גנת ורדים חלק אבן העזר כלל ד' סי' י' שכתב בין היתר אי ס"ד דנפלים הוי מום באשה וסימן עקרות לא היה ראוי שיועיל הנפל להפסיק בזמן שהיית עשר שנים דכיון דשהיית עשרה שנים סימן עקרות, ונפלים סימן עקרות ג"כ, למה לא יועיל הנפל להפסיק זמן שהיית עשר שנים שלא למנות השהיה אלא משעה שהפילה והרי בין כך ובין כך הכל סימן עקרות ומדפסקי הנפלים משמע דאינם סימן עקרות ומום באשה, ואין הפרש בין אם הייתה יולדת בתחילה בריוח ואח"כ נתחדש בה חזקת הנפלים בין שמעולם לא ילדה ולד של קיימא דבין כך ובין כך הויא טענה אלימתא לאשה דתלינן, במזלו של הבעל שלא זכה ליבנות ממנה וכשמוציאה חייב ליתן לה כתובתה ...עכ"ל.

ועיין ברשב"א מובא בב"י אהע"ז ססי' קנ"ד וז"ל הא דאמרינן הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים לא אמרו אלא דמי שלא ילדה בן של קיימא הא ילדה ראויה הייתה זאת אלא שלאחר מכן נתקלקלה ושדהו הוא שנסתחפה ע"ש, משמע שאם ילדתו מת לרשב"א חשוב מום באשה. ולית לה כתובה כלל ולא אמרינן נסתחפה שדהו.

וכן עיין רמב"ם הלכות אישות פרק טו' הלכה ח' שהתה עשר שנים ולא ילדה והרי הוא יורה שכבת זרע כחץ חזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתובה ויש לה תוספת, לא תהיה זו פחותה מאיילונית שלא הכיר בה שיש לה תוספת כמו שיתבאר, ואם אינו יורה כחץ חזקת החולי ממנו וכשיוציא יתן הכתובה כולה עיקר ותוספת.

ועיין בהשגת הראב"ד א"א אין לי חלק בדבריו שאין אומרים כן אלא בבעל שלישי אבל בבעל ראשון ושני יש לה הכתובה אומרים שמא הוא לא זכה להבנות ממנה ואומר אני שיש לה עיקר אבל לא תוספת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ