היתר להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת המל"ל משיקולי צדק

הקדמה :

בפני בקשתו של המבקש, התובע, להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות שליד המל"ל, אשר שללו קשר סיבתי בין נכותו בברך ימין לבין פגיעתו בתאונת הדרכים נשוא התובענה.

העובדות בקצרה :

המבקש, יליד 1944, נפגע ביום 17/3/98 בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה.

לטענת המבקש, בעקבות התאונה סבל מחבלות בחלקי גוף שונים, לרבות בע"ש צווארי, כתף ימין וברך ימין.

למחרת התאונה, פנה המבקש לבית החולים בנהריה שם התלונן על כאבי ראש, כאבים בצוואר וכאבים בכתף ימין.

לטענת המבקש, לאחר התאונה התפתחו אצלו בעיות בברך ימין, ומשכך, פנה ביום 27/5/98 לטיפול בבית החולים בנהריה ונבדק ע"י ד"ר ג'ק סטולרו, אשר קבע כי התובע נחבל בברך כ-3 חודשים קודם לכן בתאונת דרכים והפנה אותו לביצוע MRI של ברך ימין, בשל חשד קליני לקרע של המיניסקוס הפנימי.

אין חולק בין הצדדים, כי תלונתו הראשונה של המבקש ביחס לממצא כלשהו בברך ימין היתה במועד אותה בדיקה של ד"ר סטולרו מיום 27/5/98, כחודשיים ועשרה ימים לאחר התאונה.

בהערת אגב אציין, כי בתעודה רפואית לנפגע בעבודה, בה הוענקה למבקש חופשת מחלה בין התאריכים 18/3/98 עד 20/3/98, אמנם מצוין כי המבקש נפגע גם בברך ימין, ברם לא ברור מתעודה זו באיזה תאריך הוצאה והאם היה זה בשלב שקדם למועד הבדיקה מיום 27/5/98, אם לאו, ואולם אין בכוונתי להכריע בעניין לנוכח הסכמת הצדדים כי הפניה הראשונה של המבקש ביחס לברך ימין היתה רק במועד אותה בדיקה מ- 27/5/98, ולא קודם.

המבקש פנה למל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכותו, וועדה רפואית לעררים בדקה אותו ביום 24/12/03 וקבעה כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בברך ימין, ואולם שללה קשר סיבתי בין הממצאים והנכות בברך לבין התאונה, בשל ריחוק הזמן בין התאונה לבין מועד התלונה הראשונה על פגיעה בברך. 

מפאת חשיבות מסקנת המל"ל לצורך ההכרעה בבקשה שלפני, אפרטה להלן כלשונה, בחלקה הנוגע לדיון בשאלת הקשר הסיבתי:

"הנפגע ניסה להסביר לועדה כי היה מבולבל ולכן לא מסר על הפגיעה בברך ולאחר מכן מסר כי היה עסוק בניהול העיר ולא פנה לטיפול עקב כך. בבדיקת התיק נמצא כי הפגיעה אירעה ב-17/3/98 בשעות הערב המאוחרות ופנייתו לטיפול רפואי רק למחרת בבוקר... פנייתו לטיפול ראשון בקשר לברך רק לאחר חודשיים וחצי בטענה שהפגיעה אירעה בתאונה שאירעה ב-17/3/98 אינה מקובלת ולפיכך קובעת הועדה כי בהיעדר תלונה בסמוך לפגיעה ובהיעדר כל רישום בטווח זמן סביר אין קשר בין תלונותיו בגין כאבים בברך הימנית ונכותו בברך הימנית לבין הפגיעה הנדונה בה נחבל חבלה בלתי ישירה בצוואר ובכתף הימנית בלבד".

(ההדגשה שלי - ע.ע.)

5129371

טענות הצדדים :

הנימוק העיקרי בבסיס הבקשה הינו כי שגתה ועדת המל"ל מששללה את הקשר הסיבתי בין הנכות בברך ימין של המבקש לבין התאונה, וזאת בהסתמך על פער הזמנים בין אירוע התאונה לבין התלונה הראשונה על הפגיעה בברך והטיפול בברך. המבקש טוען, כי אין בעובדה שלא הזכיר בעת הפניה הראשונה לבית החולים גם את הפגיעה בברך ימין ובשל השיהוי בתלונה הראשונה אודות הברך כדי להביא לניתוק הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לבין התאונה. בנוסף, לגישתו, תלונה בדבר פגיעה בברך לאחר כחודשיים וחצי מיום התרחשותה הינה מקובלת וסבירה, ונחשבת ל"רישום בטווח זמן סביר" כלשון הועדה.

כן טוען המבקש, כי ועדת המל"ל התעלמה מהעובדה שלא סבל בעבר מכל בעיה בברך וכן לא סבל מחבלה בברך גם לאחר התאונה הנדונה. בנוסף, לטענת המבקש, היה על הועדה הרפואית לנמק כיצד נוצרה הפגיעה בברך - אם על רקע מולד, טראומטי או תחלואי, כאשר הנתונים העובדתיים במקרה הנדון תומכים בכך שמדובר בממצא על רקע טראומטי שהתפתח בהדרגה, עד לביטויו הקליני בסמוך לפנייה לד"ר סטולרו מיום 27/5/98. המבקש ממשיך וטוען, כי הועדה הרפואית התעלמה ממנגנון התאונה, אשר ידוע כגורם לקרע ו/או נזק במיניסקוס, וכן התעלמה מהאישור הרפואי של ד"ר סטולרו מיום 27/5/98, הקושר בין המצב בברך לתאונה שאירעה כ-3 חודשים קודם לכן.

לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות. המשיבים מפנים לפסיקה הקובעת כי היתר להבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל יינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים, שהמקרה שבפנינו, כך לטענתם, אינו כלול בגדרם. המשיבים מצביעים על כך שועדות המל"ל השונות, הן בדרג הראשון והן בדרג שני, בדקו את כל טענותיו של המבקש, נועצו עם מומחים בתחום הרלבנטי ונתנו דעתן לשאלת הקשר הסיבתי. בנוסף, מפנים המשיבים לבעיה קודמת של המבקש בברך ולתאונה מאוחרת בה נפגע בברך ימין. כמו כן, טוענים המשיבים כי מנגנון פגיעת המשיב בתאונה הנדונה אינו מתאים לחבלה סיבובית של הברך, ולטענתם, בשל ריחוק תלונות התובע והטיפול בברך ימין, נותק הקשר הסיבתי בינם לבין התאונה, ועל כן, דין הבקשה להידחות.

המסגרת החוקית וההלכה הפסוקה :