היתר ייבום

דעת הרב פלטיאל קאהן

לפנינו בקשת היבם והיבמה להתייבם.

לכאורה צריך היה להיעתר לבקשתם היות שבני הזוג הם בני העדה הפרסית, אשר פוסקים כמרן הב"י, והרי הב"י בשו"ע אבהע"ז בסימן קסה סעיף א' כתב: מצוות ייבום קודמת למצוות חליצה וכו' והרמ"א חולק על זה ופוסק "ואם שניהם רוצים ביבום אין מניחים אותם וכו'". מקור המחלוקת הוא הגמרא יבמות לט אי הלכה כרבנן דמצוות יבום קודמת אפילו בזמן הזה וזוהי שיטת הב"י, והרמ"א פסק כאבא שאול דס"ל חליצה קודמת, דכל הכונס את יבמתו לשם נוי וכו' כאילו פוגע באיסור ערווה וקרוב אני בעיניי להיות הולד ממזר, עיין שם.

אולם לנגד עינינו עומדת תקנת הרבנות הראשית משנת תש"י לאסור הייבום על כל העדות בארץ ישראל, אפילו כאשר שניהם רוצים בייבום, עיין נוסח התקנה בהיכל יצחק ח"א אהע"ז סימן ה, וזה לשונה

 ברוב קהילות ישראל וכן בקהילות האשכנזים שבארץ ישראל, קבלו עליהם להלכה שמצוות חליצה קודמת למצוות ייבום. וגם כששניהם, היבם והיבמה, רוצים בייבום אין מניחים אותם ליבם. ובמקום שהיבם נשא אישה נהגו בכל המקומות שאין מניחים אותם ליבם. ובהיות ובזמננו ברור הדבר שרוב יבמים אינם מכוונים לשם מצווה. ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל שלא תהיה התורה כשתי תורות הננו גוזרים על תושבי ארץ ישראל ועל אלה שיעלו ויתיישבו מעתה והלאה לאסור עליהם מצוות ייבום לגמרי וחייבים לחלוץ. וחייבים במזונות יבמתם כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שייפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות וע"פ החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל.

ועיין ביביע אומר שהאריך להשיג על תקנה זו שלא היה בכוח הרבנות לאסור מצוות ייבום על בני עדות המזרח, עיין שם בח"ו אעה"ז סימן י"ד. ונראה דבאמת לפי הטעם שבנוסח התקנה צדק מאוד הגר"ע יוסף, ביביע אומר, שאי אפשר לעקור מצוות עשה דאורייתא דייבום משום דרכי שלום, שהרי בהרבה מנהגים חלוקים עדות המזרח עם האשכנזים. ואין לומר דכאן בייבום שיש חשש ממזרות אליבא דאבא שאול לכן שונה דין ייבום משאר הדברים שחלוקים בהם העדות, שכיוון שעניין ייבום אינו שכיח היינו ששניהם ירצו להינשא. ועדות לכך, כששאלתי לכמה דיינים ותיקים אמרו לי שדבר כזה לא בא לפניהם.

ולכן נראה שעיקר החשש הוא שמא השאיר האח המנוח זרע של קיימא כי בעוונותינו עינינו הרואות איך בחורים ובחורות מסתובבים ביחד באין מעצור ואפילו מבתים טובים, וכפי שכבר הורונו חז"ל שאין אפוטרופוס לעריות.

ובאמת תקנה זו אינה חדשה שהרי כבר התריע ע"כ בעל מהריץ חיות ביבמות דף כב, וז"ל

מי שיש לו בן מ"מ פוטר. נ"ב שמעתי בשם הגאון מהרי"ץ ז"ל אבד"ק ברלין דמזה הטעם בטלו היום מצוות יבום. אע"ג דהלכה דחליצה במקום יבום לאו מצווה הוא דכ"ז בזמן אחרון דלא אכשר דרא ואולי יש להאח שמת בן מ"מ ובכה"ג פוגע באיסור אשת אח. וטעם זה אמת וראוי לפרסמו

המעיין בלשון התקנה יראה שיש שם דברים תמוהים במקצת ונראה בעליל שאת הטעם האמיתי הסתירו מכיוון שלא רצו לפגוע בכתיבת לעז על המתים, וכן לא לפגוע בחיים האבלים, וזה גם נאמר במהרי"ץ שלכן בטלו מצוות ייבום, היינו אפילו לאלו שנוהגים כיום בייבום כרבנן, מכל מקום בטלו הייבום ואפילו במקום שלא נראה כל כך חשש כבענייננו, לחומר האיסור חששו בכל ענין.

ולכן לא נוכל להתיר למבקשים לייבם מחמת תקנת הרבנות ומטעם החשש שכתבנו אעפ"י שנראה שהצדדים מקיימי מצוות.

אומנם כאן נראה שיצטרכו גם גט לחומרא כיוון שלפי דבריהם היבמה נמצאת בביתם שנתיים. אומנם בשו"ע סימן קסו פסק הרמ"א דלקניין היבמה בביאה צריך עדים ומקורו מהשלטי גבורים, אומנם הב"י סתם ולא כתב שצריך עדים, ואף שהזכיר שם לעניין הקידושין שצריך לקדש בפני עדים מכל מקום לגבי הביאה יש מקום לומר דלא צריך עדים אליבא דהשו"ע. ואף שרוב הפוסקים, היינו הבית מאיר שם ורע"א בסי' צ"ד והנוב"י חנינא סי' קמ"ח והמי"ל ועוד, פסקו דצריך עדים וכן הראו ראיה מתוס' קידושין י"ד ומהריטב"א שכתבו בפירוש דצריך עדים ולא כתבו דהשו"ע סתם, משמע לכאורה דס"ל דגם אליבא דהב"י צריך עדים שזה דבר פשוט. אמנם הים של שלמה בפ' בית שמאי ס' כ"ה כתב דלא צריך עדים וחולק על השלטי גבורים, וכן הגר"א בביאורו שם סק"ט ס"ל דלא צריך עדים ולומד כן גם בתוספות ע"ש.

ולכאורה גם מלשון שלטי הגבורים שכתב שאם שניהם מודים שבא על יבמתו אינה נפטרת בגט וצריך גם חליצה משמע דהוי ספק. ועיין בחזו"א סי' ק"ל מהלכות יבום דמשמע שהגט צריך כמו בביאת קטן בן ט' שדינו כמאמר דהיינו מדרבנן אבל מדאורייתא אינה נקנית כלל בביאה בלי עדים. מכל מקום מידי ספק לא יצאנו ולכן היה נראה לחייבה גם בגט מספק.

הרב פ. קאהן - דיין

דעת הרב יוסף שרביט

הוגשה לפנינו בבית הדין בקשה כדלהלן:

המבקשים היו ארבעה אחים מאב אחד (ואם אחת) שלושה נשואים והקטן רווק. הצעיר שבאחים הנשואים התחתן עם בת דודתו (בת אחות אמו) ביום ג' טבת תשמ"א ונהרג ל"ע בתאונת עבודה ביום ט' אדר תשמ"ג ולא השאיר אחריו זרע של קיימא. אלמנתו זקוקה לייבום או חליצה. ברם הקטן שבאחים שהוא רווק מבקש לייבם את אלמנת אחיו ככתוב בתורה. היבמה מסכימה לזה, האחים הגדולים הם נשואים ומבקשים לתת לאחיהם הקטן לקיים מצוות ייבום. האחים ספרדים יוצאי פרס. בית הדין חקר ודרש כדבעי, ונגבו עדויות מספיקות על כל האמור.

ידועה תקנת הרבנות הראשית משנת תש"י בראשותם של הרבנים הראשיים הגרב"צ עוזיאל ז"ל והגר"י הרצוג ז"ל שאסרה לקיים מצוות יבום אלא רק מצוות חליצה. התקנה הזאת נתקנה לכל תושבי ארץ ישראל, אשכנזים וספרדים, והתירה ייבום רק בנסיבות מיוחדות.