היקף פיקוח בימ"ש של פשיטת רגל על הליכי מימוש הננקטים על ידי נושה מובטח.

1.         התובע 1 הוא עו"ד לשעבר, המצוי בהליכי פשיטת רגל (להלן " החייב").

2.         התובע 2 הינו עו"ד בית און אשר מונה כנאמן לנכסי החייב בהליכי פשיטת רגל (להלן " הנאמן").           

3.         ביום 13/12/95 רכש החייב 50% מהזכויות בנכס הידוע כגוש 6135 חלקה 70 (להלן " הנכס") ואף נרשמה לטובתו הערת אזהרה. לשם מימון רכישת הזכויות בנכס נטל החייב הלוואה מבנק דיסקונט למשכנתאות (להלן " הבנק" ו" ההלוואה"). ביום 25/2/96 נרשמה הערת אזהרה על זכויות החייב לטובת הבנק וביום 6/3/96 נרשם אצל רשם המשכונות גם משכון לטובתו.

4.         ביום 19/2/97 הגיש החייב תביעה לפירוק השיתוף בנכס (ת.א 435/97 בבית משפט השלום בבת- ים). בית המשפט מחק את התביעה הואיל ובמועד הגשתה לא היה החייב רשום בלשכת רישום המקרקעין כבעלים במחצית הזכויות. ביום 29/10/97 הוגשה תביעה שהעותרים בה לפירוק השיתוף בדרך של מכירה- הינם התובע והבעלים הרשומים כאחד (להלן:" ההליך בבימ"ש השלום").

5.         ב- 30/4/97 מכר החייב מחצית מזכויותיו בנכס לאחיו ובסמוך לכך  נרשמה לטובת האח הערת אזהרה.

6.         עקב אי עמידה בהחזרי ההלוואה, הגיש הבנק ב- 23/8/98 בקשה למימוש משכון (להלן " הליכי ההוצל"פ"). ב- 19/10/98 מינה ראש ההוצאה לפועל את הנתבע לכונס נכסים על זכויות החייב (להלן " הכונס"/ "הנתבע"). דבר המינוי נרשם בלשכת רישום המקרקעין.

7.         ביום 30/3/99 הורה בית משפט השלום על פירוק השיתוף ומינה את הנתבע ועו"ד נוסף (עו"ד שועאע מנצור אשר שוחרר מתפקידו והוחלף בעו"ד מ. כהן) לכונסי נכסים ולמנהלים למכירת הנכס לכל המרבה במחיר. ההליך האזרחי הועבר מבת ים לבית משפט השלום בתל אביב ומספרו החדש 121975/00.

8.         ביום 25/11/99 ניתן בבית המשפט המחוזי צו כינוס בתיק פשיטת הרגל של החייב וב 3/1/00 רשם הכנ"ר את צו הניהול על נכסיו. ב- 31/5/00 הודיע  החייב לבית משפט השלום כי כונס הנכסים הרשמי מונה כנאמן על נכסיו- בהליכי פשיטת הרגל שננקטו כנגדו.      

9.         ביום 10/12/00 אישר בית משפט השלום  הסכם מכר לפיו נמכרו מלוא הזכויות בנכס בסכום של 327,500 $, וביום 16/1/01 נתן כונס הנכסים הרשמי את הסכמתו למחיקת צו הניהול הרשום לזכותו בלשכת רישום המקרקעין.

10.       ביום 18/3/01 מונה התובע 2 כנאמן על נכסי החייב בתיק פשיטת הרגל, וביום 28/3/01 הודיע על כך לנתבע וביקשו להימנע מכל פעולה בנכס. 

11.       ביום 10/5/01 סילק הכונס את ההלוואה בהעבירו לבנק מרבית מהכספים שהתקבלו ממכירת הנכס.

12.       ב 9/10/05 רשם הנאמן בפנקס רישום המקרקעין הערה בדבר מינויו (להלן " ההערה החדשה"). 

בסמוך לכך, פנה הנאמן לכונס וביקשו להעביר לו את חלקו של החייב מכספי המכירה. בסופו של דין ודברים בין השניים, קיבל הנאמן את התחייבות הכונס להעביר אליו את הכספים שברשותו- לאחר רישום הזכויות על שם הקונה. לנוכח התחייבות זו הסכים  הנאמן למחיקת ההערה החדשה ב 28/12/05. 

13.       בינואר 2006, לאחר שנמחקה ההערה החדשה, דרש הנאמן את מלוא חלקו של החייב בתמורה. בתשובה, הודיעו הכונס כי היתרה המוחזקת בידיו עומדת על כ-100,000 ש"ח בלבד, לאחר שהבנק קיבל את סכום ההלוואה זה מכבר. יתרה זו ( 101,415 ש"ח) הועברה לנאמן.

14.       התביעה שלפני הוגשה על ידי הנאמן, להורות לכונס לשלם לקופתו את הכספים שהועברו לבנק, בסכום מצטבר של 517,171 ש"ח.

15.       טענות הצדדים:

            לנאמן 3 טענות עיקריות:

הכונס מכר את הנכס במסגרת תפקידו בהליך האזרחי בבית משפט השלום, מבלי ידיעתו ואישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל.

הבנק איבד את מעמדו כנושה מובטח, משום שהנכס נמכר במסגרת ההליך האזרחי בבית משפט השלום ולא במסגרת מימוש המשכון. משום כך לא היה זכאי לקבלת מלוא התמורה, אלא זו הייתה אמורה להצטרף למסת הנכסים של החייב בהליכי פשיטת הרגל ולהיות מחולקת בין הנושים השונים.