ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
|
3438-08-10
18/01/2011
|
בפני השופט:
אביב מלכה
|
- נגד - |
התובע:
איל אליעזר היימן
|
הנתבע:
חברת אל על בעמ
|
פסק-דין |
פסק דין
אין מחלוקת כי התובע רכש שני כרטיסים, עבורו ועבור אשתו, לטיסה לנפאל. אין גם מחלוקת כי הטיסה לנפאל התעכבה מעבר למצופה, כך שהתובע ואשתו איחרו להגיע אל היעד, איחור של מעל ל-24 שעות.
אין מחלוקת כי התובע רכש את הכרטיסים מן הנתבעת.
אין גם מחלוקת כי טיסת ההמשך היתה באמצעות חברת טיסה נפאלית, אשר הנתבעת נמצאת איתה בקשרים עסקיים כאלה ואחרים.
בטרם אתייחס לתביעה עצמה אציין שלוש נקודות אשר ראוי היה ולא היו מועלות ומצריכות את תשומת לבי.
הנקודה הראשונה היא, טענת הנתבעת בסעיף 2 לכתב ההגנה כאילו התובע אינו רשאי לתבוע את הנזקים שנגרמו לאשתו, כאשר אין מחלוקת כי התובע רכש את הכרטיסים בעבור אשתו וכאשר אין מחלוקת כי אשתו היתה שותפה לטיסה ולאירועים שקרו שם. אני סבורה כי טענת הנתבעת לא היתה במקומה.
כך או אחרת, אשתו של התובע התייצבה לדיון, לנוכח טענתה של הנתבעת, ולמען הסר כל ספק אני מורה על תיקון כתב התביעה ועל הוספתה של הגב' הדס היימן, כתובעת נוספת בתיק.
נקודה שנייה היא דבריה של נציגת הנתבעת, כאשר אמרה באולם בית המשפט לתובע את המילים הבאות: "אל תקבע בפעם הבאה טיסה בסמוך לראש השנה במיוחד כשאתה חובש כיפה".
ראשית, דרך התבטאות זו היתה בלתי ראויה, בלשון המעטה.
שנית, האמירה גם אינה תואמת את המציאות כי אלמלא היה העיכוב בטיסה, של 24 שעות, לא היו התובע ואשתו מגיעים לכלל בעיה עם כניסת החג.
נקודה שלישית היא בשאלת האחריות של הנתבעת.
התובע רכש את הכרטיסים אצל הנתבעת, שילם לה את הכסף והנתבעת אחראית בפניו לגבי ביצוע העסקה.
האפשרות כי הנתבעת תנער את חוצנה מן התובע ותשלח אותו למחוזות עלומים, היא אפשרות שאיננה סבירה בעיניי.
על אחת כמה וכמה כאשר התובע טען כי ניסה להתקשר לאותו טלפון אליו הופנה על-ידי הנתבעת ולא זכה שם למענה.
למיצער, אם סבורה הנתבעת כי היא איננה אחראית, היה עליה להגיש הודעת צד ג' כנגד מי שלטענתה אחראי.
הנוהגים הפנימיים בין הנתבעת לבין חברות אתם היא עובדת אשר, לטענת הנתבעת, מונעות ממנה להגיש הודעות צד ג', אינם מעניינו של התובע ואין מקום להפיל את התובע כקורבן בין הכיסאות.
לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי על המקרה דנן חלים הכללים שבאמנה, אך יחד עם זאת לא בכתב ההגנה ולא בפניי, לא הציגה הנתבעת את הוראות האמנה לגבי הפיצוי במקרה של איחור טיסות.
האמנה איננה בפניי ואיננה חלק מקביעתו השיפוטית של בית המשפט.
במהלך הכתבת ההחלטה נזכרה נציגת הנתבעת לצטט את סעיף 20 לאמנה, לפיו: "לא יישא המוביל באחריות באם יוכח כי נציגיו עשו מירב המאמצים על מנת למנוע את התקלה ואת האיחור".
כמו כן נזכרה נציגת הנתבעת לטעון בפניי כי האיחור בטיסה היתה תקלה טכנית, על אף שאין בפניי כל המסמך המאשר זאת, אלא שהיא מסיקה זאת מהעובדה שלא הודע על הביטול מראש.