היים נ' גרוס ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 7,180 ₪ שהוגשה ושנתבררה בסדר דין מהיר ושעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 21.4.11 בה היה מעורב עם רכב הנתבעות.

במוקד הדיון בתביעה ניצבת השאלה, האם הנתבעת 2 הייתה רשאית להתנות את הפיצוי הנזיקי, שאותו ביקשה לשלם לתובע כדרישתו, בכך שהתובע יציג לה "אישור אי הגשת תביעה" ממבטחת רכב התובע, על כך שהתובע לא תבע את מבטחתו ולא קיבל ממנה פיצוי, והאם לא היה מחובתה של הנתבעת 2 להסתפק בכך שהתובע, כעורך-דין, כותב לה שלא קיבל פיצוי ממבטחתו.

יובהר מיד, אין כיום וגם לא היה בטרם הגשת התביעה חולק בין הצדדים על כך שהתובע זכאי לפיצוי הנזיקי הבסיסי שאותו הוא תובע (יש מחלוקת לגבי סכומי פיצוי נלווים/עקיפים ולא שגרתיים שאותם תובע התובע בתביעתו). המחלוקת הינה אפוא בשאלה העיקרית האם הנתבעות זכאיות להתנות תשלום פיצוי זה באותו אישור אי הגשת תביעה וכן בשאלה נוספת הנוגעת לנזקים העקיפים הנתבעים.

סקירת הליכים ועובדות עיקריים

כדי לא להלאות את הקורא בכל נבכי תיק זה, המחזיק עשרות הליכים ומסמכים, אציין בשורות הבאות רק את ההליכים העיקריים שננקטו בתיק, ואשלב בהם את העובדות הרלוונטיות העיקריות:

ביום 23.9.12 הוגשה התביעה.

בכתב התביעה פורטו רכיבי הנזק הבאים:

סך של 2,627 ₪ בגין הוצאות תיקון של רכב התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. יצוין כי עלות התיקון המקורית הייתה 2,427 ₪ בלבד, כולל מע"מ, וזאת הן לפי חוות דעת השמאי מיום 2.6.11 שצורפה לכתב התביעה ושנערכה בטרם תיקון הרכב והן לפי מסמכי תשלום התיקון מיום 30.3.12 שצורפו גם הם לכתב התביעה.

סך של 556 ₪ בגין עלות חוות דעת שמאי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. יצוין כי העלות המקורית הינה 496 ₪, כולל מע"מ.

סך של 517 ₪ בגין עלות שימוש ברכב חלופי במשך יומיים (לכתב התביעה צורף אישור כללי של הנתבעת 2 בדבר דמי שכירות של רכב חלופי).

סך של 1,740 ₪ בגין "שכר ראוי בגין טיפול בקבלת חוות דעת השמאי ובגין תיקון הרכב שבבעלות התובע" (לכתב התביעה לא צורפו פירוט ואסמכתא רלוונטיים).

סך של 1,740 ₪ בגין "שכר ראוי עבור הטיפול של התובע בטיפול ההזוי מטעם הנתבעת" (ההדגשה שלי – א.כ.) (לכתב התביעה לא צורפו פירוט ואסמכתא רלוונטיים).

בכתב התביעה מובאת חליפת מכתבים ומובא פירוט שיחות טלפוניות בין התובע לבין מי מטעם הנתבעות.

ביום 7.2.13 הוחלט (ע"י כב' השופט ירון גת) להיעתר לבקשת הנתבעת המקורית (התובע בחר לתבוע במקור את הנתבעת 1 בלבד, באמצעות מנהל חב' קסטרו, שבו עובדת הנתבעת 1) להוספת הנתבעת 2 לכתב התביעה, חרף התנגדותו של התובע ותוך חיובו של התובע בהוצאות ההליך בסך 1,000 ₪.

ביום 4.3.13 הוגשה ההגנה. בכתב הגנה זה טוענות הנתבעות, בין היתר, כי הנתבעת 2 ביקשה מהתובע מס' פעמים להעביר לידיה אישור אי הגשת תביעה, אך התובע לא עשה זאת, ובמקום זאת הגיש תביעתו זו.

ביום 3.10.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית. בתום הישיבה ומשניכר בה שפניהם של הצדדים אינם לפשרה או להסדר (למרות אי-הכחשת החבות ע"י הנתבעות), הוחלט על קיום ישיבת הוכחות, שלקראתה נדרשו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית של כל עדיהם.

ביום 3.11.13 הגיש התובע שלושה תצהירי עדות ראשית מטעמו:

תצהירו של התובע עצמו מיום 1.11.13 המחזיק 26 עמודים ועוד עשרות רבות של נספחים.

תצהיר מיום 1.11.13 של עו"ד אפרת היים (ביתו של התובע). התצהיר מחזיק 2 עמודים ולא צורפו אליו נספחים כלשהם.