היורשות של המנוח נביה מחמוד מרעי ואח' נ' עבדאללה ואח'

פסק - דין

1.בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשות הינן בעלות זכות לבעלות בשטח של 2400/17124 מ"ר בחלקה 6 בגוש 19633 מאדמות כפר חורפיש (להלן: "הנכס"). הנכס רשום בלשכת רישום המקרקעין על שמו של המשיב הפורמאלי.

כן בקשו המבקשות להצהיר על ביטול רישום עיקול שנרשם על הנכס על זכויותיו של המשיב הפורמלי.

2.המבקשות הן היורשות של המנוח נביה מחמוד מרעי ז"ל (להלן "המנוח") שנהרג בתאריך 27.9.96 , במהלך תפקידו כחייל בשירות קבע. המנוח היה אחיו של המשיב הפורמלי.

3.הגב' בדר נאבל, הינה גרושתו של המשיב הפורמאלי (להלן "הזוכה"). המשיב הפורמאלי והזוכה התחתנו בתאריך 19/10/1991 ובתאריך 31/03/2002 התגרשו בביה"ד הדרוזי. ביה"ד הדרוזי חייב את המשיב הפורמאלי לשלם לזוכה פיצויים בסכום של 120,000 ₪. המשיב הפורמלי לא שילם את חובו ולפיכך נקטה נגדו הזוכה בהליכי הוצל"פ (תיק הוצל"פ עכו 08-17038-02-1). בתאריך 5.1.03 הוטל עיקול על הנכס. העיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין בתאריך 12.1.03. בהמשך נפתח נגד המשיב הפורמלי תיק איחוד מס'

01-98038-03-4 בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.

4.בתאריך 30.4.06 מונה המשיב מס' 1 (להלן "המשיב" ו/או הכונס") ככונס נכסים בתיק האיחוד על זכויות המשיב הפורמלי בנכס. בכתב המינוי נדרש הכונס להודיע על המינוי למשיב הפורמלי (החייב בתיק ההוצל"פ) ולכל בעלי הזכויות בחלקה (אחיו של המשיב הפורמלי או חליפיהם).

5.בתאריך 16.5.06 הודיע הכונס למשיב הפורמלי וליתר אחיו, כולל המבקשות, דבר המינוי וצירף להודעתו את ההחלטה בדבר המינוי.

6.שלושה מאחיו של החייב הפורמלי הגיבו למכתבו של הכונס ובמכתב טענו כי המשיב הפורמלי הינו הבעלים של 2,400 מ"ר מהחלקה, המנוח בעלים של 2,400 מ"ר ושלושת האחים האחרים הינם הבעלים ביחד של 7,200 מ"ר.

7.ביום 6.11.07 הגישו המבקשות בקשה זו למתן פסק דין הצהרתי לפיו חלקו של המשיב הפורמלי בחלקה שייך להן וכי הן זכאיות להרשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלות זכויות בנכס. בבקשתן טענו המבקשות כי בתאריך 24.8.91 נערך הסכם בין המשיב הפורמלי לבין המנוח, לפיו העביר המשיב הפורמלי למנוח את הנכס (להלן: "ההסכם").

8.המבקשות טענו כי זכותן להירשם כבעלים של הנכס גוברת על זכות כונס הנכסים לממש את הנכס על פי צו העיקול והצו למימוש הנכס. התובעות טענו כי ממועד הטלת העיקול ורישום הערת האזהרה בגין הצו ועד מינוי כונס הנכסים חלפו למעלה מ- 3 שנים, כאשר סעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי במידה ולא נעשו פעולות על פי סעיף 37 לחוק ההוצאה לפועל, רשם ההוצל"פ רשאי, אף אם לא התבקש לכך, לבטל את העיקול.

9.המבקשות טענו כי בהיות הזוכה אשתו של המשיב הפורמלי בתקופה הרלבנטית, אין זאת כי ידעה ו/או היתה צריכה לדעת על דבר קיומו של ההסכם ובקשתה למימוש הנכס הוגשה בחוסר תום לב.

10.המשיב טען כי התובעות פנו לבימ"ש בחוסר ניקיון כפיים בחוסר תום לב ומתוך קנוניה עם המשיב הפורמאלי, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט ומתוך כוונה לסכל את הליכי הכינוס ומכירת הנכס. המשיב טען לשיהוי בהגשת הבקשה , כאשר לטענתו העיקול על הנכס הוטל עוד בשנת 2003 , הוא מונה כונס נכסים לשם מכירת הנכס בשנת 2006 ורק בדיון בפני יו"ר ההוצל"פ בתאריך 17.10.07 (לאחר שכבר נמצא קונה לנכס) טען המשיב הפורמאלי לראשונה כי הנכס ניתן על ידו במתנה לאחיו המנוח בשנת 1991, וכאשר רק אז גם הגישו המבקשות בקשתן זו. כן טען המשיב כי המבקשות נמנעו מלצרף להמרצת הפתיחה צדדים חיוניים לדיון, כמו יתר נושי המשיב הפורמלי וכי די בטעמים אלה כדי להביא לדחיית הבקשה.

11.לגופו של ענין טען המשיב כי המסמך שנחזה להיות הסכם מתנה הינו מסמך מזוייף, בלתי חוקי בעליל ואפילו אם נערך ונחתם – הדבר נעשה למראית עין בלבד, למטרה בלתי חוקית.

12.המשיב טען גם כי המשיב הפורמלי עצמו הגיש ביום 27.1.03 בקשה לשלם את חובו בשיעורים ובתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו הצהיר כי הינו הבעלים של הנכס , דבר המפריך טענתו לפי העביר את הנכס במתנה לאחיו עוד בשנת 1991. כן טען כי המשיב הפורמלי והזוכה התחתנו חודשיים לאחר מועד ההסכם הנטען וכי הדבר נראה בלתי הגיוני בעליל שהעביר למנוח באותה עת את קניינו היחיד.

13.המשיב טען כי גם אם ההסכם אמיתי, הרי שזכותו גוברת על זכותו של מי שקיבל התחייבות לתת מתנה – שלא הושלמה, למרות שחלפו למעלה מ- 16 שנים ממועד ההסכם.

14.המשיב הפורמאלי טען כי הוא נתן את הנכס במתנה לאחיו המנוח. לטענתו, המנוח מכר חלקה אחרת של אביהם המנוח, שהיתה אמורה להיות מנת חלקו של המנוח – המנוח נתן לו את הכסף ובתמורה נתן לו המשיב הפורמלי את הנכס. להוכחת טענתו, צרף המשיב הפורמלי ייפוי כוח מתאריך 14/09/91 , שעניינו מכירת חלקה אחרת של המשפחה.

15.מר קאסם חוסין הצהיר מטעם המבקשות (ת/ 1) כי ההסכם נכתב בכתב ידו לפי בקשת הצדדים, (מאחר וכתב ידו בערבית ברור וקריא) וכי הצדדים חתמו על ההסכם בנוכחותו ובנוכחות אנשים נוספים שהיו במקום. עוד הצהיר כי המשיב הפורמלי נתן את המתנה מרצונו החופשי. בחקירתו הנגדית אישר העד כי הוא קרוב משפחה של המבקשות. עוד אישר כי ההסכם ת/ 2 (שתרגומו לעברית – ת/3) הינו סטנסיל שבו מולאו על ידו פרטי הצדדים והחלקה בלבד וכי הוא אינו יודע מי ניסח את ההסכם. הוא אישר כי על גבי הטופס יש מקום לחתימת עדים להסכם אך אף אחד מהנוכחים במקום לא חתם כעד, ואף הוא לא חתם. הוא גם אישר כי העמוד הראשון של המסמך כלל אינו חתום.

16.אלמנתו של המנוח, הגב' שרחה סלים מרעי, הצהירה (ת/ 5) כי נודע לה על העיקול מהמשיב הפורמלי רק סמוך להגשת הבקשה וכי קודם לכן לא ידעה על העיקול או על הליך מימוש הנכס. לטענתה, בתחילת שנות התשעים המנוח קיבל במתנה ללא תמורה את הנכס מהמשיב הפורמלי וכי במשך כל השנים הם החזיקו בנכס. לטענתה, עקב נפילתו של המנוח בשרות הצבאי היתה המשפחה נתונה במצב נפשי קשה ורק עם קבלת ההודעה על הטלת העיקול היא ערכה חיפוש במסמכי המנוח ומצאה עותק . לטענתה, הסכם המתנה הינו כנה ואינו למראית עין והוא נחתם על ידי הצדדים.

17.בחקירתה הנגדית נשאלה הגב' שרחה האם בתה, המבקשת מס' 2 , הציגה לה את מכתבו של הכונס אליה, בו הודיע על העיקול ועל מינויו ככונס. הגב' שרחה השיבה כי לא נמסר לה דבר וכי בתה לא ידעה על מה חתמה. הגב' שרחה אישרה כי בשנת 1991 מצבו הכלכלי של המנוח היה טוב בעוד שהמשיב הפורמלי עמד להינשא ומצבו הכלכלי היה קשה. לדבריה, המנוח מכר חלקת אדמה שהמנוח והמשיב הפורמלי קיבלו מאביהם ונתן את הכסף למשיב הפורמלי "ומול" האדמה הזו נתן המשיב הפורמלי למנוח את הנכס. בהמשך היא השיבה כי הקרקע היתה שייכת לאביהם של המנוח והמשיב הפורמלי וכי האב ביקש מהמנוח למכור את הקרקע ולתת למשיב הפורמלי.