פסק דין
השופט שלמה פרידלנדר:
מבוא וטענות הצדדים
לפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה ('היועמ"ש') נגד החלטתה מיום 13.6.11 של המשיבה 1, וועדת השחרורים שליד כלא 'אשל' ('וועדת השחרורים'), שלא לבטל את שחרורו על-תנאי של המשיב 2 ('המשיב') ממאסר, חרף ביצוע עבירות פליליות בתקופת התנאי, הפרות נוספות של תנאי השחרור והיעדר שיתוף פעולה שיקומי עם הרשות לשיקום האסיר ('רש"א').
המשיב שוחרר על-תנאי ממאסרו השני. מאסר זה, לתקופה של 14 שנים ו-7 חודשים, נגזר עליו בגין קשירת קשר לביצוע פשע, החזקה והובלת נשק שלא כדין והריגה [ת"פ (מח' ב"ש) 952/98].
בגזר-הדין מיום 2.7.00 נאמר [שם, פסקה 3]:
"חרף גילו הצעיר של נאשם זה – עברו הפלילי מכביד ביותר, והוא נדון מאז שנת 1996, בגין 17 עבירות קודמות במסגרת 3 רישומים פליליים. הרשעותיו הקודמות של הנאשם מס' 1 (המשיב – ש"פ) הינן מתחום האלימות, כולל עבירות אלימות חמורות כגון חבלה כשהעבריין מזויין, החזקת נשק שלא כדין, עבירות בתחום התעבורה, הסמים והרכוש ואף עבירות של חטיפות תיקים והתפרצויות. כאמור, בעברו כבר הורשע, ואף נדון למאסר בפועל של שנה, כאשר כתב האישום בתיק הנוכחי הוגש במהלך מאסרו של הנאשם, וכשהסתיים מאסרו – הוא נשאר בכלא כעצור עד תום ההליכים".
במהלך מאסרו האחרון נידון ל-8 חודשי מאסר מצטברים נוספים, בגין איום, היזק בזדון והעלבת עובד-ציבור כלפי סוהרים [ת"פ (כפ"ס) 3020/00].
עינינו הרואות, אפוא, כי מדובר בעבריין מועד, שהגיע עד כדי נטילת חיים.
חרף זאת, ניאותה וועדת השחרורים לשחררו על-תנאי ממאסרו [ט/1085542 מיום 20.11.07]. הוועדה הניחה כי מדובר במאסרו הראשון; כי התנהגותו בכלא בשנים האחרונות הייתה תקינה; כי השתתף בתכנית שיקום; וכי לא נאסף בעניינו מידע מודיעיני שלילי. כמו כן, ניתנה בעניינו חוות-דעת סוציאלית חיובית; והוא נישא והפך לאב. לפיכך התרשמה וועדת השחרורים כי הפרוגנוזה להשתלבותו בחיים נורמטיביים הנה חיובית.
בהחלטתה ציינה הוועדה כי השחרור מותנה, בין השאר, בכך שהמשיב לא יעבור כל עבירה ולא יתרועע עם עבריינים.
המדינה, בבקשתה לביטול השחרור על-תנאי, טענה כי הצטברו בעניינו של המשיב ידיעות מודיעיניות שלפיהן הוא לא חדל לעבור עבירות ולקיים אורח-חיים עברייני; וכי הפר, וחזר והפר, את תנאי השחרור. לדעת המדינה עולה מן האמור כי המשיב לא השכיל לעלות על דרך-הישר, ומעל באמון שניתן בו.
בהחלטתה מיום 13.6.11 קבעה וועדת השחרורים כלהלן:
כי ההפרות של האיזוק האלקטרוני לא היו מהותיות, באשר היה מדובר "בהפרות של דקות ולא של שעות, למעט במקרה אחד. מרבית ההפרות הן של אי חזרה מחלון וחלק אחר הוא תקלות טכניות של המערכת, אף כי ישנו חלק שקשור לאסיר עצמו, ניתוק הקו, עקב אי תשלום חוב, אך עניין זה בא על פתרונו תוך זמן קצר";
כי 3 תיקים פליליים שנפתחו נגד המשיב בשנים 2008, 2009 ו-2010 לא הניבו כתבי-אישום;
כי במידעים הרבים שהוצגו בעניינו של המשיב, לרבות מידעים מעודכנים משנת 2011, לא מצוינת רמת המהימנות של המקורות, ולפיכך לא ניתן להתרשם ממהימנות המידע; מה גם שאותם מידעים לא הניבו תיקי חקירה;
כי רש"א אמנם מציינת שהמשיב לא התייצב למפגשים טיפוליים גם בין המעצרים, אולם לא צוין כמה מפגשים החסיר, וטענות רש"א בעניין זה לא הועלו במשך כ-3.5 שנים, עד החודשים האחרונים;
ולבסוף – כי הוגשה בעניינו של המשיב תכנית פיקוח פרטית, אשר אמנם "איננה הולמת את העבירות בגינן נדון האסיר למאסר" – אולם בתור תכנית-המשך לתכנית רש"א ניתן להסכין עמה.
לאור קביעותיה אלה החליטה וועדת השחרורים לדחות את בקשת המדינה לבטל את השחרור על-תנאי; להורות על הסרת האיזוק האלקטרוני, אשר תקופתו פגה מבלי שתוגש בקשה להאריכו; ולאמץ את תכנית הפיקוח הפרטית.
בדיון לפנינו הציג ב"כ היועמ"ש אסופת מידע מודיעיני סודי בעניינו של המשיב, לרבות מידע חדש שלא הוצג לוועדת השחרורים. ב"כ היועמ"ש טען כי הגם שבתקופה האחרונה לא הייתה אסמכתא חוקית לאיזוק האלקטרוני – מכל-מקום הפרתו הנשנית, גם באותה תקופה, מלמדת על יחסו של המשיב לתנאי השחרור. עוד ציין כי המשיב נתון כיום במעצר לצרכי חקירה בחשד לסחר בסמים. לבסוף ציין ב"כ היועמ"ש כי לא סביר שלאחר שהמשיב לא עמד בתכנית רש"א, ורש"א ביקשה לבטלה – היא תומר בתכנית פרטית, מרוככת יותר, אשר וועדת השחרורים בעצמה ציינה את אי-הלימותה.