הטלת קנסות בגין הקמת רעש באמצעות רדיו טייפ שהיה בתוך רכב

האישומים:

כנגד הנאשם הוגשו שני  כתבי אישום המייחסים לו עבירה לפי סעיף 87 לחוק העזר לבאר שבע (איכות הסביבה), התשנ"א - 1991  (להלן: "החוק").

עפ"י עובדות כתבי האישום, ביום 4.4.06 בשעה 09.05 וביום 8.5.06 בשעה 09:00 ברח' התקוה 6 בבאר שבע, הקים הנאשם רעש באמצעות רדיו טייפ שהיה בתוך רכב.

עדת המאשימה:

מטעם המאשימה העידה הפקחית גב' קרן לרדו (להלן: "קרן"). קרן העידה כי במועדים המתוארים בכתב האישום השמיע הנאשם, מתוך רכבו החונה, זמריר מחאה כנגד בנקים.

קרן העידה שטרם רישום ברירות הקנס, בשני המועדים, הוזהר הנאשם כי עליו להנמיך את עוצמת הרעש הבוקע מרכבו. לאחר האזהרה ערכה קרן סיור שארך כעשרים דקות. מאחר והנאשם המשיך בהשמעת הרעש, היא רשמה לנאשם את שתי ברירות הקנס, נשוא הדיון.

היא העידה כי הרעש היה "בשיא עוצמת המוסיקה" (עמ' 4 סיפא).

לא זו אף זו, הנאשם אמר במהלך חקירתה הנגדית של קרן "אני מסכים איתך שהיה רעש" (עמ' 3 לפרוטוקול).

גם בתשובה לשאלות ב"כ המאשימה השיב הנאשם "יחסית זה היה בקול" (עמ' 13 לפרוטוקול).

כלומר, הנאשם עצמו מודה כי השמיע את הזמריר בקול רם.

עמדת הנאשם:

הנאשם מודה כי היה במקום ובזמן המיוחס לו בשני כתבי האישום. הוא אף מודה כי השמיע מתוך רכבו זמריר מחאה כנגד בנקים וכי השמיע את הזמריר בקול רם.

אולם, לטענתו, אין המדובר אלא "בתפירת תיקים", תיאום גרסאות ובגזירת הדין טרם שנשמע עניינו. עוד הוא טוען שהשמעת הזמריר אינה אלא מחאה לגיטימית והרשעתו בדין תהווה פגיעה בזכות היסוד למחאה והפגנה.

בכל הנוגע לטענת "תפירת תיקים" , זיוף ברירות הקנס  וגזירת הדין מפנה הנאשם להבדלים שבין ברירות הקנס שהומצאו לו לבין אלה שהוגשו לתיק בית המשפט. בברירות הקנס שנמסרו לנאשם והוגשו לתיק (ראו לדוגמא נ/6, נ/5 נ/4) נרשמו פרטי העבירה המיוחסת לנאשם, פרטי ההזמנה שנמסרה לנאשם וכן שובר לתשלום.

מאידך, בטופסי ברירות הקנס שהוגשו לבית המשפט והמהווים את כתב האישום לא מצוי שובר לתשלום, אלא מודפסים מראש טקסטים המתייחסים למקרים בהם הנאשם אינו מתייצב לדיון וכחלק מהטופס המובנה, עותר שם ב"כ המאשימה להרשעה ולעונש הולם.

לפיכך, טוען הנאשם שדינו הוכרע טרם שניתן לו יומו בבית המשפט.

לא דק פורתא הנאשם. המדובר בטפסים מובנים הכוללים, כאמור טקסטים למקרה בו נאשם אינו מתייצב ובהם רשאי ב"כ המאשימה לעתור להרשעה ולגזר דין. עיון בברירות הקנס שכאמור מהוות את כתבי האישום מלמד שלא מוטבעת עליהם חותמת בית המשפט והנאשם לא הורשע, טרם הדיון בעניינו.

באשר לטענת הנאשם כי עצם רישום ברירות הקנס כנגדו והעמדתו לדין מהווה פגיעה בזכויות היסוד שלו הרי שבית המשפט העליון הביע לא אחת דעתו באשר לשאלת זכות הביטוי והמחאה למול חובת הציות לחוק. כך, לדוגמא נקבע בבש"פ 5426/05, 5479/05 טייכמן נ' מדינת ישראל (כב' השופטת ארבל, פורסם באתר נבו):

" גם בתקופה זו, כאשר החברה מפולגת ומקוטבת על רקע מחלוקות אידאולוגיות לגיטימיות, חובת הציות לחוק עומדת מעל כל המחלוקות, היא חלה על כולם באופן שווה ובמסגרתה ניתן להביע עמדה או מחאה"