החלטת הרשמת בדבר הארכת מועד להגשת ערעור תעמוד על כנה

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 29.11.2007, לפיה נתקבלה בקשת המשיב 1 להארכת מועד להגשת ערעור.

1.         המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תובענה בה תבע פיצויים בגין נזקים שנגרמו למערערת 2 (להלן: החברה) אשר הוא מבעלי מניותיה, בגין מעשיהם של המשיב 1 ואחרים. סכום התביעה הועמד על סך 1,500,000 ש"ח. בפסק דין מיום 19.8.2007 קיבל בית המשפט קמא את תובענת המערער וחייב את המשיב 1 לשלם לו פיצוי בגובה סכום התביעה. פסק הדין הומצא למשיב 1 ביום 23.8.2007 וביום 24.10.2007 הגיש המשיב 1 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

2.         בהחלטה מיום 29.11.2007 קיבלה כבוד הרשמת לוין את בקשת המשיב 1 בקובעה כי טעות בחישוב ימי הפגרה אינה מהווה אמנם, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד אך יחד עם זאת בהתקיים נסיבות מיוחדות, קבעה, מכירה הפסיקה בטעות שבדין כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, ובמיוחד במקרה בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. במקרה דנן, קבעה, עסקינן באיחור של יום אחד בלבד שמקורו בטעות של המשיב אשר סבר כי הפגרה כוללת את חג שמחת תורה שהינו המשך ישיר של חג הסוכות ובהסתמכותו של בא כוח המשיב 1 על מידע שניתן לו בעניין זה מלשכת עורכי הדין. משלא הצביעו המערערים אשר התנגדו לבקשה כיצד איחור קצר זה יצר אצלם הסתמכות על אי הגשת ההליך במועד או שנגרם להם נזק עקב עצם האיחור בהגשת ההליך קבעה הרשמת כי דין הבקשה להתקבל והורתה כי המועד להגשת הערעור יוארך עד למועד הגשתו בפועל.

3.         על החלטה זו מלינים המערערים בפניי.  לטענתם, בהחלטה מיום 28.9.2006 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הש' דיאנה סלע) צו לכינוס נכסי המשיב 1 ומונה מנהל מיוחד לנכסיו. לפיכך, נטען, טעתה כבוד הרשמת משאישרה את בקשת המשיב 1 מבלי ליתן משקל לעובדה שהמשיב 1 הינו חייב בהליכי פשיטת רגל אשר אינו יכול לנהל ו/או לקיים הליכים משפטיים ללא אישור בית המשפט של פשיטת הרגל וללא ייצוגו על ידי המנהל המיוחד שמונה לו, כאמור בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם-1980. עוד טוענים המערערים כי הלכה היא שבית המשפט המוסמך לאשר פתיחתם של הליכים משפטיים או המשכם של הליכים משפטיים נגד חייב הנמצא בהליכי כינוס ו/או שהחייב צד להם, הוא בית המשפט העוסק בפשיטת רגל, דהיינו בית המשפט המחוזי בחיפה. המערערים מוסיפים וטוענים כי כשם שלנושה כנגד חייב בהליכי פשיטת רגל אין אפשרות לנהל הליכים משפטיים כנגד החייב ללא אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל, כך גם אין באפשרותו של המשיב 1 לנהל הליכים משפטיים ללא אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל, ולכן הערעור עצמו והבקשה למתן אורכה להגשת ערעור, צריכים היו להיות מוגשים על ידי המנהל המיוחד אשר מונה למשיב 1, באישורו של בית המשפט של פשיטת רגל.

4.         עוד טוענים המערערים כי טעתה כבוד הרשמת משקבעה כי עיקרה של הבקשה הינו איחור של יום אחד בלבד אשר נבע מהסתמכות על מידע שקיבל בא כוח משיב 1 מלשכת עורכי הדין, זאת משום שלא הוכח כי בא כוח המשיב 1 אכן דיבר עם לשכת עורכי הדין ומכל מקום אין זה מתפקידה של לשכת עורכי הדין לייעץ לחבריה בשאלות משפטיות. המערערים מוסיפים וטוענים כי לו היה המשיב 1 או בא כוחו מעיין בתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983 ובלוח השנה, יכול היה לדעת במדוייק מתי מסתיימת פגרת חג הסוכות בבית המשפט ולא היה נזקק למידע מטעה שקיבל לטענתו מהלשכה. כמו כן, נטען, כי טעתה כבוד הרשמת בכך שלא ייחסה משקל כלשהו לעובדה שלרשות המשיב 1 המיוצג על ידי עורך דין עמדו 62 ימים להגשת הערעור במועד. לבסוף, טוענים המערערים כי טעתה כבוד הרשמת בקובעה כי לא נוצרה אצל המערערים הסתמכות בשל האיחור הקצר בהגשת הערעור. לטענתם, חשבו כי די ב-62 ימים על מנת להגיש את הערעור במועד, ומאחר ולא הוגש במועד, הסתמכו על כך שלא יוגש כלל. כמו-כן, טוענים הם כי נוצרה אצלם הסתמכות על אף שמדובר באיחור של יום אחד, מאחר שההליכים המשפטיים בגינם ניתן פסק הדין נשוא ערעורו של המשיב 1 החלו ביום 25.5.1997 עם הגשת התביעה והסתיימו עם מתן פסק דינו של בית המשפט קמא.

5.         בהחלטתי מיום 17.3.08 נתבקשה תגובת המשיב והמנהל המיוחד לערעור. בתגובתו, טוען המשיב כי בנסיבות מסויימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד להארכת מועד, ובלבד שמדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר. במקרה דנן, נטען, צדקה הרשמת בקובעה כי מאחר שמדובר באיחור בן יום אחד בלבד, לא הייתה כל הסתמכות מצד המערערים. עוד טוען המשיב כי הטעות נבעה מן ההנחה המוטעית כי יום חג שמחת תורה, המהווה המשך ישיר של חג הסוכות ואף הוא יום שבתון, אינו נכלל במניין הימים להגשת הערעור. כן נטען כי בא כוח המשיב אף יצר קשר טלפוני עם לשכת עורכי הדין בחיפה ונמסר לו כי יום שמחת תורה כלול בימי הפגרה שאינם באים במניין הימים להגשת ערעור. בנסיבות אלה כך מוסיף המשיב וטוען מדובר בטעות שהינה באופן מובהק טעות בתום לב וכן סיכויי הערעור טובים מאוד.

6.         בתגובת המנהל המיוחד, עו"ד ישראל שפלר, הובהר כי בטרם הגיש המשיב 1 את הודעת הערעור, פנה אליו בא כוחו לקבלת אישור להגשתו, ולאחר שנתקבלו הבהרות, הודיע המנהל המיוחד לבא כוח המערער כי אינו מתנגד להגשת הבקשה או הערעור ולכן הודיע לבית משפט זה כי הוא משאיר את ההחלטה בעניין הארכת המועד לשיקול דעתו.

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. במקרה דנן, צדקה הרשמת בקובעה כי מתקיים טעם מיוחד לקבלת הבקשה. כבר נקבע כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (ע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.2002). בענייננו, סבר בא כוח המשיב 1 כי עומד לרשותו יום נוסף להגשת הבקשה בשל שגגה שבתום לב. בהתחשב במשך האיחור וכן בעובדה שהמערערים לא הראו כיצד יצר אצלם איחור זה הסתמכות ואף לא הצביעו על נזק שנגרם להם בגין האיחור, כפי שנקבע בהחלטת הרשמת, סבורני כי צדקה הרשמת בהחלטתה. עמדת המנהל המיוחד תומכת אף היא בדחיית הערעור שבפניי וכן יש בה מענה הולם לטענות בדבר אי יכולתו של המשיב 1 להגיש ערעור בעצמו.

אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ל' ניסן, תשס"ח (5.5.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    צפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il