החלטה 6702/14

בקשה למעצר עד תום הליכי הערעור לפי סעיפים 21 ו-22(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) אשר הוגשה בד בבד עם הודעת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' דרורי) בת"פ 8283-04-14 מיום 5.10.2014, במסגרתו זוכו המשיבים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

תמצית הרקע העובדתי

1.         ביום 4.4.2014 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים – אשר תוקן ביום 13.4.2014 לבקשת המבקשת – בו יוחסו למשיבים עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, על-פי סעיף 33 יחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והחזקת סכין שלא כדין, על-פי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2.         על-פי עובדות כתב האישום, בין המשיבים ובין משפחתו של ירון כהן (להלן: כהן) קיים סכסוך קודם. ביום 21.3.2014 נסע כהן עם בניו ברחוב מסוים בירושלים ובאותה עת התקרבו המשיבים לרכבו של כהן, כאשר הם נוסעים בניגוד לכיוון נסיעתו. המשיבים וכהן עצרו את רכבם זה מול זה, במרחק מטרים ספורים, יצאו מכלי הרכב כאשר הם חמושים במוטות ברזל ובסכינים והחלו לתקוף אלו את אלו. המשיבים דקרו את בניו של כהן – מאור ודניאל – והכו אותם במוט ברזל. כהן ודניאל דקרו את המשיב 1, תוך שמאור מכה את המשיב 2 במוט ברזל. הצדדים השליכו אבנים אלו על אלו וכאשר נכנסו המשיבים לרכב והחלו בנסיעה, נתלה כהן על רכבם. לכהן ולבניו נגרמו חבלות, פצעים וחתכים. כן נגרמו למשיב 1 חבלות ופציעות בגינן הוגש כתב אישום גם כנגד בני משפחת כהן.

3.         ביום 10.4.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בנוגע למשיבים והורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים (ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה ביום 1.5.2014 (השופט א' רובינשטיין)) וכן על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב 1. ביום 14.5.2014, לאחר שהוגש התסקיר, הורה בית המשפט גם על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים.

4.         ביום 1.6.2014 התקיים דיון במעמד נציגי המבקשת בלבד, במהלכו נמסרו לבית המשפט המחוזי הסברים כללים בנוגע לתעודת החסיון שהוצאה ביום 13.5.2014. בהמשך אותו היום, התקיים דיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה במהלכו ביקשו המשיבים כי בית המשפט יורה על גילוי המקורות שמסרו את המידע המצוי בפרפראזות אשר מתארות ידיעות לפיהן כהן התכוון לפגוע במשיבים, וכי לצורך כך פנה כהן לעבריינים על-מנת להשיג אמצעי לחימה. כמו כן, הפראפרזות מתארות ידיעות לפיהן תכננו גם המשיבים לפגוע בכהן וכי גם הם ניסו להשיג אמצעי לחימה לצורך כך. נטען כי גילוי המקורות דרוש לצורך ביסוס טענת הגנה עצמית. המשיבים ביקשו לטעון כי ידעו שהם מאוימים על-ידי כהן וכי נפלו קורבן ל"כיפה אדומה". זאת, בעיקר על-בסיס ידיעה מספר 14-0134-076 אשר זהו תוכנה: "בהמשך לסכסוך הקיים של ירון כהן והאחים אילוז, ביום שלישי בערב הגיעו ירון כהן וכפיר ששון לבאגט של נמרוד אילוז בבר אילן וחיפשו לפגוע בו או באחים שלו, האחים אילוז לא היו בחנות. בעקבות הכוונות הממשיות של ירון לפגוע באילוזים בימים הקרובים [מחיקה]".

5.         בתום מספר דיונים בעתירה ולאחר מספר הצעות מטעם בית המשפט המחוזי בנוגע להסכמות אפשריות בין הצדדים באשר לרמת ידיעתם של המשיבים בדבר האיום שניצב בפניהם מצד משפחת כהן, קבע בית המשפט כי "הבקשה להסרת החיסיון ולגילוי המקור של הידיעות נשוא המחלוקת תידון בשלב מאוחר יותר, במועד שעו"ד עירוני יחפוץ בו, לפי התקדמות הראיות בתיק". ביום 29.7.2014 החלה פרשת התביעה בתיק, נשמעו מספר עדי תביעה וביניהם כהן. בסוף חקירתו חזר בא-כח המשיבים וביקש את שמות המקורות אשר מסרו את הידיעות המודיעיניות. בשלב זה, פנה בית המשפט לבא-כח המבקשת וביקש כי בישיבה הבאה יובא לעדות המקור אשר מסר את הידיעה המודיעינית. בהמשך הדיון העמיד בית המשפט בפני המבקשת שתי אפשרויות דיוניות: האחת, להצהיר כי המשיבים ידעו כי קיים איום קונקרטי עליהם מצד משפחת כהן, כנקודת מוצא לשאלת ההגנה העצמית; השניה, להביא לעדות את המקור המודיעיני שמסר את הידיעה הרלבנטית הנדרשת לביסוס טענת ההגנה העצמית של המשיבים.

6.          ביום 22.9.2014 התקיימה ישיבת הוכחות בה הכריזה המבקשת "אלה עדי" ובית המשפט המחוזי הסב את תשומת ליבה לכך שיש להעיד את המקור כעד תביעה אחרון מטעמה. המבקשת שבה וטענה כי היא אינה רואה בו עד מהותי להוכחת אשמת המשיבים או להפרכת טענת הגנתם, וציינה כי המסגרת הדיונית להעדתו של המקור קבועה בסעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), כעד מטעם בית המשפט. כמו כן, ביקשה המבקשת, לקיים דיון במעמד צד אחד בשנית. בית המשפט המחוזי קבע כי המקור יהיה עד מטעם בית משפט ושמיעתו תיערך בתום פרשת ההגנה. ביום 5.10.2014 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת ונסתיימה פרשת ההגנה. בישיבה זו חזר בית המשפט והודיע כי על המבקשת להביא את המקור לעדות, ואילו המבקשת, מצידה, חזרה וביקשה לקיים דיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה במעמד צד אחד. לאור הודעת בית המשפט כי על המבקשת להחליט באשר לאחת מן האפשרויות הדיוניות אשר העמיד בפניה פן תואשם בבזיון בית המשפט או תשא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח בגין כל עיכוב בהבאת המקור לעדות, ולאחר התייעצות בסד זמנים דוחק, הודיעה המערערת כי היא חוזרת בה מכתב האישום מן הטעם שהעדת המקור חותרת תחת החסיון.

 7.        בעקבות כך, הורה בית המשפט המחוזי על זיכוי המשיבים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. המבקשת ביקשה את המשך מעצרם של המשיבים לצורך הגשת הערעור, על-פי סעיף 63 לחוק המעצרים. בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת באופן חלקי והורה על מעצר המשיבים עד ליום 7.10.2014 בשעה 12:00.