1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' י' הכהן) במ"ת 8867-05-14 שניתנה ביום 4.9.2014, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה להורות על מעצרו של העורר לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה), וזאת עד למתן החלטה בעתירה להכריז על העורר בר-הסגרה.
רקע
2. ביום 26.8.2009 הגישה ממשלת צרפת בקשה מכוח האמנה האירופית בדבר הסגרה, להסגיר לידיה את העורר, אשר תלוי ועומד נגדו בצרפת עונש מאסר בן שש שנים; קנס על סך 50,000 יורו; הרחקה מצרפת לצמיתות לאחר ריצוי מאסרו; וחילוט רכוש. זאת, בגין הרשעתו בעבירות של יבוא, יצוא, העברה ורכישה של סמים נרקוטיים שלא כדין, השתתפות בארגון פלילי ויבוא ללא הצהרה של טובין אסורים.
3. על פי הנטען בבקשה, ב-10.5.2000 הוצא בצרפת צו מעצר בינלאומי נגד העורר בגין ביצוע עבירות סמים כחלק מפעילות של רשת סחר בסמים, אשר ייבאה סמים מסוכנים מהולנד לצרפת, ומשם העבירה אותם באמצעות בלדריות לארצות הברית. הצו הוצא במסגרת חקירה שנפתחה בעניין בצרפת ובארצות הברית, במקביל. ביום 10.4.2002 הורה שופט חוקר בצרפת על העמדת העורר וחבר שותפיו לדין. ביום 1.10.2002, בתום הליך אשר נוהל בהיעדר העורר, הורשע העורר בעבירות סמים שונות בגינן נגזרו עליו עשר שנות מאסר. כפי שיפורט להלן, אותה עת היה העורר עצור בארצות הברית.
4. ביום 7.1.2005, הורשע העורר, בארצות הברית, במסגרת עסקת טיעון, בביצוע עבירות יבוא סמים לארצות הברית והפצתם בתחום ארצות הברית, ונידון למאסר בן 76 חודשים. לטענת העורר, הוא נעצר בארצות הברית כבר ביום 6.3.2000. בתאריך 15.10.2005, בתום ריצוי מאסרו, הוסגר העורר, בהסכמתו, מארצות הברית לצרפת, אשר בה, כאמור, הוא נדון בהעדרו. עם הגיעו לצרפת, הגיש העורר התנגדות לפסק הדין הצרפתי, אשר ניתן בהיעדרו, ובעקבות התנגדות זו בוטל פסק הדין והעורר שוחרר בתנאים מגבילים. ב-29.3.2006 נפתח משפטו החוזר של העורר בצרפת. מועד מתן פסק הדין נקבע ל-3.5.2006 ונמסר לעורר, אך חרף זאת, הלה לא התייצב לדיון. העורר הורשע בעבירות המפורטות לעיל, ונידון לארבע שנות מאסר. התביעה הצרפתית ערערה על קולת העונש. ב-22.11.2006, בהיעדרו של העורר, אישר בית המשפט לערעורים בצרפת את הרשעתו, והעמיד את עונשו על שש שנות מאסר.
5. על פי פסק הדין הצרפתי במשפט החוזר, אשר אושר בערכאת הערעור, בינואר 2000 נעצרו מספר נשים צעירות בהגיען לארצות הברית כשהן מחזיקות בכמויות גדולות של סם מסוג אקסטזי. מידע שהתקבל בחקירתן העלה כי הסם יוצר בהולנד, הועבר לפריז ולבריסל ונמסר לידי הבלדריות ומשם הועבר על-ידיהן לארצות הברית. המידע הועבר מהיחידה האמריקאית למלחמה בסמים למקבילתה בצרפת. במהלך החקירה וההליכים המשפטיים בצרפת, זוהה העורר על-ידי כלל המעורבים בפרשה כראש רשת בינלאומית לייבוא, אספקה, אריזה ושינוע של סם מסוג אקסטזי (MDMA) מהולנד לצרפת, וייצואו מצרפת לארצות הברית באמצעות בלדריות. במסגרת רשת זו, הוברחו 400 ק"ג של סם זה. במהלך המשפט החוזר, הודה העורר במרבית המיוחס לו, אך יחד עם זאת העלה טענת "סיכון כפול". העורר טען, כי הוא נשפט בארצות-הברית על אותם המעשים, ונידון בגינם למאסר, אותו ריצה עד תום. על כן, לטענתו, ההליך שננקט נגדו בצרפת הינו פסול. בית המשפט הצרפתי דחה טענה זו, וקיבל את עמדתה של התביעה לפיה התנאים לקביעה כי מדובר ב"סיכון כפול" אינם מתמלאים, בין היתר, מאחר שאין זהות בין המעשים שבגינם הואשם העורר בארצות הברית, לבין אלו שבגינם הועמד לדין בצרפת. בית המשפט קבע, כי במשפט שהתנהל בארצות הברית לא הובאו בחשבון ייבוא הסמים הנרקוטיים לצרפת, ארגון הרשת וקשירת הקשר על אדמת צרפת בתקופה שבין שנת 1999 ועד חודש מאי 2000. נוסף על כך, על פי קביעת בית המשפט, בארצות הברית נשפט העורר בגין עבירת ייבוא סמים לארצות הברית בין התאריכים 20.3.99 עד 2.5.99 לכל המאוחר. לעומת זאת, בצרפת הואשם העורר בעבירה של ייצוא אקסטזי מצרפת לארצות הברית בתקופה שבין 1999 ועד ליום 26.3.2000.
6. יצוין, כי ביום 5.5.2006, יומיים לאחר מתן פסק הדין במשפט החוזר בצרפת, שניתן בהעדר העורר שלא התייצב למועד השימוע, הגיע העורר לישראל. כמו כן, ביום 22.11.2006, כשבוע לפני מועד מתן פסק הדין בערכאת הערעור בצרפת, שינה העורר את שמו ליעקב מאטסי. ביום 27.12.2006 שינה את שמו בשנית ליעקב בן מוחא. כאמור, ביום 26.8.2009, לאחר שהתברר לרשויות בצרפת כי העורר נמצא בישראל, הגישה צרפת את בקשת ההסגרה. לאחר שנמסרו השלמות שונות לבקשת ההסגרה, ביום 7.5.2014 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה להכריז על העורר בר-הסגרה, לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה. בד בבד, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום הליכי ההסגרה בעניינו, לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה.
7. ב-4.9.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בעתירה להכרזתו כבר הסגרה. בית המשפט דחה את טענות הסף השונות שהעלה העורר נגד העתירה העיקרית. בין היתר, נדחתה טענת ה"סיכון הכפול", בקביעה כי לא עלה בידי העורר להצביע על התקיימותם של חסמים מובהקים להסגרה ברמה הנדרשת בשלב הדיון במעצר. בנוסף, ציין בית המשפט כי המדובר בהסגרה לצרפת, בה מוכרות זכויות חוקתיות של נאשם להליך הוגן, בכללן טענת "הסיכון הכפול", אשר נבחנה בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור בצרפת. באשר לטענת העורר בדבר השיהוי בטיפול בבקשת ההסגרה, קבע בית המשפט כי לא מדובר בשיהוי ההופך את ההסגרה למעשה "בלתי צודק בעליל", בהסתמכו על ע"פ 6384/11 בן חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.2.2014). כמו כן, נקבע כי פסקי הדין שניתנו בצרפת על-ידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, עונים באופן מלא על הדרישה לקיומה של תשתית ראייתית. באשר לסוגיית עילת המעצר, ציין בית המשפט כי שחרור מבוקש בהליך של הסגרה שמור למקרים מיוחדים וחריגים, בשל החשש מפני הימלטותו מן הדין, לא כל שכן כאשר הסגרתו מתבקשת בגין עבירות סמים חמורות, ובפרט נוכח מחויבותה של מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת. יתרה מזאת, בעניינו של העורר מתחזק החשש להימלטות בהתחשב בכך שהלה הפר תנאי חלופת המעצר שנקבעה לו בצרפת, ובהתחשב בתסקיר המעצר השלילי בעניינו, אשר המליץ על מעצרו עד תום ההליכים.
הערר
