החלטה 5117/14

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: מ' דרורי (סג"נ), א' דראל, ע' שחם) מתאריך 23.06.2014 ב-ע"פ 42477-12-13, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) ב-ת"פ 58950-11-10, כך שהוא זוכה חלקית ויתרת הרשעתו קויימה.

להלן אביא הנתונים הדרושים להכרעה.

תמצית הרקע העובדתי

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר כלל ארבעה אישומים, בהם יוחסו למבקש, בין היתר, עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות של סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, כלפי ארבע מתלוננות שונות. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש נקט בשיטה דומה כלפי כל אחת מארבע המתלוננות בארבעה מקרים שונים, כדלקמן: המבקש התקשר למתלוננת בעקבות פרסום שנעשה על ידה, באתר האינטרנט "יד 2", שבו הוצעה דירתה למכירה. בשיחת הטלפון, המבקש קבע להיפגש עם המתלוננת בדירתה, תוך שהוא מוודא כי בשעה היעודה היא תשהה בדירה בגפה. כשהגיע המבקש לדירה, הוא ביצע שם מעשים שונים (הנושאים אופי דומה) לצורך גירויו המיני, תוך שהוא מתרץ את מעשיו באמתלות שונות. לאחר המעשים נמלט המבקש מהדירה.

3. בית משפט השלום הנכבד הרשיע את המבקש בעבירות הנ"ל שיוחסו לו בכתב האישום, ביחס לכל ארבע המתלוננות (וזיכה אותו מעבירות נוספות, של הסגת גבול, שאף הן יוחסו לו בקשר למעשים המתוארים לעיל). ההרשעה התבססה, בין השאר, על: עדויותיהן של ארבע המתלוננות (להלן: עדויות המתלוננות), וכן על פלטי שיחות המלמדים כי בוצעו שיחות טלפון ממשרדו של המבקש, למתלוננות 3-1 (בלבד – ולא למתלוננת מס' 4), במועדים התואמים את תלונותיהן של המתלוננות האמורות. פלטים אלו, של חברות: "בזק" ו-"הוט", שאליה נויד קו הטלפון במשרדו של המבקש, בשלב מסוים, הוגשו יחד עם תעודות בדבר היותם "רשומה מוסדית" (להלן: פלטי השיחות). מן הראיות הנ"ל למדה הערכאה הדיונית הנכבדה, בין היתר, גם על קיומם של "מעשים דומים" ו"שיטת ביצוע" שבה נקט המבקש.

בנוסף, התבססה הרשעתו של המבקש על מסדרי זיהוי חי שנערכו למתלוננות 2 ו-3, בהם זיהו המתלוננות האמורות את המבקש כמי שביצע את המעשים הנ"ל בביתן, על זיהויו של המבקש על ידי המתלוננת 1 במסדר זיהוי תמונות (להלן: מסדרי הזיהוי; יוער כי במסדר זיהוי תמונות שנערך למתלוננת 4 היא הצביעה על תמונתו של אדם אחר), וכן על ראיות בדבר התאמת D.N.Aשנדגם מכוס ממנה שתה מי שביצע את העבירה בביתה של המתלוננת 3, לבין המבקש (להלן: בדיקת ה-דנ"א). עוד יוער כי בפסק דינו של בית משפט השלום הנכבד נקבע, אמנם, כי במסדרי הזיהוי ובבדיקת ה-דנ"א נפלו פגמים – ואולם בית משפט השלום הנכבד מצא כי אין בפגמים אלה כדי להביא לפסילתן של הראיות הנ"ל, אלא רק כדי להפחית ב"משקלן".

כאן המקום לציין כי ערב הדיון שהיה קבוע לשמיעת עדויותיהן של המתלוננות, עתר ב"כ המבקש לבית משפט השלום הנכבד בבקשה לפטור את המבקש מהתייצבות לדיון, בתואנה כי עליו לסעוד את סבתו. בית משפט השלום הנכבד נעתר לבקשה. יחד עם זאת, במהלך הדיון, שהתקיים בדלתיים פתוחות, נכח באולם אדם, אשר ב"כ המבקש יצר (כלפי המתלוננות וכלפי בית-המשפט) מצג כי הוא, כביכול, המבקש (להלן: המתחזה), וביקש מהמתלוננות להצביע על מי שלטענתן ביצע בביתן את העבירות, מושא כתב האישום. כל המתלוננות זיהו, במעמד זה, את המתחזה כמבצע העבירות. בעקבות כך טען סניגורו של המבקש כי קם, למצער, ספק סביר ביחס לזיהויו של המבקש כמי שביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית משפט השלום הנכבד דחה את הטענה האמורה בקובעו, בין היתר, כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות למשפט (כ-4 שנים), בדמיון שמצא בית המשפט בין המבקש לבין המתחזה, ובמצג שהוצג, על ידי הסניגור, כלפי המתלוננות – אין ב"זיהוי" שנעשה באולם בית המשפט כדי לעורר ספק בדבר אשמתו של המבקש.

4. בסופו של יום, בית משפט השלום הנכבד השית על המבקש: 16 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס. כן חויב המבקש לפצות את המתלוננות.

5. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד התקבל, פה אחד, באופן חלקי, באופן שיתואר להלן.