בית המשפט העליון ש"פ 4972/14
|
4972-14
22/07/2014
|
בפני השופט:
א' רובינשטיין
|
| - נגד - |
העורר:
פלוני
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
|
על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.6.2014 במ"ת 9608-05-14 שניתנה על ידי כבוד השופט י' שפסר
|
תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז תשע"ד (20.7.14)
בשם העורר: עו"ד אורי בר עוז; עו"ד נדיר ברנסקי
בשם המשיבה: עו"ד אייל כהן
א. ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד במ"ת 9608-05-14 מיום 1.6.14 (השופט שפסר) ומיום 14.7.14 (השופטת מרשק מרום), שבגדרן הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הפרשה עניינה ניסיון לרצח ועבירות נוספות.
רקע והליכים
ב. נגד העורר, יליד 1952, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, איומים, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. על פי כתב האישום, בחודש ספטמבר 2013 נפרדו העורר והמתלוננת לאחר 8 שנות זוגיות שבמהלכן נולדה להם בת (להלן הקטינה). ביום 15.12.13, נוכח איומי העורר ובני משפחתו על המתלוננת, הוצא צו האוסר על העורר להתקרב עד למרחק של 100 מטרים מן המתלוננת, וכן נאסר עליו להטרידה; ביום 22.12.13 הוצאו צוי הרחקה לעורר ולמתלוננת שעמדו בתוקף עד ליום 20.4.14, שלושה ימים בלבד לפני ביצוע העבירות המיוחסות לעורר.
ג. כנטען, ביום 23.4.14, שעה שהמתלוננת ביקשה להגיע לגן הילדים על מנת לאסוף את הקטינה, ובעודה נוסעת ברכב יחד עם בתה האחרת (להלן הבת), חסם העורר את רכבה של המתלוננת באמצעות רכבו, צעק לעברה שהוא רוצה את הקטינה ואיים להרוג את המתלוננת. כשיצאה המתלוננת מרכבה על מנת לשאול את העורר מדוע הוא חוסם אותה, איים עליה העורר שוב, ואז החל בנסיעה לאחור; או אז, החל העורר בנסיעה מהירה קדימה אל עבר המתלוננת ופגע בה כך שגופה הוטח בשמשת הרכב והיא נפלה לצד הכביש. כן התנגש העורר ברכבה של המתלוננת וגרם לבת לחבלות. לאחר מכן, נמלט העורר מן המקום בלא הגשת סיוע למי מהן.
ד. בית המשפט המחוזי קיים שני דיונים בשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים בתיק. ביום 1.6.14 נקבע (מפי השופט שפסר), כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע המעשים. בית המשפט סקר את הראיות שהוצגו בפניו, לרבות אלה: הודעות המתלוננת והבת, המתארות את מסכת האירועים המיוחסת לעורר בכתב האישום; דו"ח עימות בין המתלוננת לעורר; צילומי כלי הרכב של העורר ושל המתלוננת, המלמדים על פגיעות חמורות; שחזור בוידאו של האירוע על ידי המתלוננת; הודעת העורר שלפיה הודה שפגע במתלוננת ובבת, אולם טען כי עשה את שעשה שכן פחד כי המתלוננת תפגע בו, ועוד. בנוסף דחה בית המשפט את טענות העורר למחדלי חקירה בכך שלא נערך מתאם נזקים לרכב, ולא הגיע בוחן לזירת האירוע אלא בשלב מאוחר. נקבע לעניין זה, כי אף אם בטענות אלה יש ממש, ממצאיו של בוחן הרכב מספקים בשלב זה כדי לקבוע שהם מחזקים את הראיות לכאורה, וכי ככל שיחפוץ בכך, יוכל העורר להעלות טענות אלה בהליך העיקרי. על סמך כל אלה קבע בית המשפט, כי הראיות העומדות כנגד העורר מבססות סיכוי סביר להרשעתו במיוחס לו. חרף חומרת העבירות אך נוכח גילו של העורר, עברו הנורמטיבי ובהתחשב בכך שמדובר במערכת יחסים זוגית שבה נטען למסוכנות קונקרטית, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן כדי לבחון חלופת מעצר.
