החלטה 4591/14

בשם המבקש:                        עו"ד יואל פרייליך; עו"ד אמיר פז

בשם המשיבים 1 ו-2:             עו"ד תמיר יחיא

בשם המשיב 4:                      עו"ד דוד קוגן

בשם המשיב 5:                      עו"ד יואב רזין; עו"ד ענת לנגר

בשם המשיב 6:                      עו"ד דרור זמיר; עו"ד הדס אדלר

           זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון גונן) בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה.

1.        ביום 26.4.2006 מינה בית המשפט המחוזי בתל-אביב את המבקש כנאמן להסדר נושים של חברת אורליין ייזום והשקעות בע"מ בהסדר נושים (להלן: הנאמן ו-החברה בהתאמה) (פש"ר 1408/06). החברה הייתה בעבר חברה ציבורית ועד יולי 2003 היו המשיבים 1 ו-2 בעלי השליטה בחברה. במועד זה מכרו את מניותיהם למשיב 3 שהפך בעל השליטה בה וכן שימש כמנכ"ל וכיו"ר דירקטוריון החברה. המשיבה 6, רמי אריה ושות', רואי חשבון (להלן: אריה ושות'), סיפקה שירותי ראיית חשבון לחברה ממועד העברת השליטה בה אל המשיב 3 ועד למינויו של דירקטוריון חדש לחברה, סמוך למינויו של הנאמן. יתר המשיבים שימשו במועדים שונים כדירקטורים בחברה. בבקשה נטען כי בחודש אפריל 2005 השעתה הבורסה לניירות ערך את המסחר בניירות הערך של החברה ובחודש אוגוסט 2005 פתחה בחקירה בנוגע להתנהלות החברה (עניינה של החקירה לא פורט בבקשה וממילא לא ברור אם היא נוגעת לענייננו).

2.        במסגרת הסדר הנושים שגובש על ידי הנאמן נמכרה השליטה בשלד הבורסאי של החברה וחובותיה וזכויותיה, בהן זכויות תביעה, הומחו כולן לקופת הסדר הנושים. ביום 13.7.2010 עשה הנאמן שימוש בזכות התביעה של החברה והגיש את התביעה נושא ההליך דנן לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה עתר לחיובם של המשיבים בתשלום של כ-11.2 מליון ש"ח לקופת הסדר הנושים (ת.א. (מחוזי תל-אביב) 15371-07-10). בכתב התביעה נטען כי במועד מכירת השליטה בחברה חבו לה המשיבים 1 ו-2 סכום של כ-6.7 מליון ש"ח שהיה מגובה בערבות בנקאית בסך 7 מליון ש"ח לטובת החברה. עוד נטען בכתב התביעה, כי במסגרת עסקת רכישת השליטה ביולי 2003, אמור היה המשיב 3 לשלם את תמורת הרכישה למשיבים 1 ו-2 בהמחאה שסכומה כסכום החוב והם היו אמורים להסב אותה לטובת החברה ולקבל לידיהם את הערבות הבנקאית. בניגוד לכך, החוב לא נפרע ולמרות זאת לטענת הנאמן סייע המשיב 3 למשיבים 1 ו-2 לקבל בחזרה את הערבות הבנקאית ודירקטוריון החברה דאז אישר את הדבר. המבקש פנה למשיבים 2-1 וביקש כי ישלמו את חובם ומשלא נענה על-ידם הגיש בחודש יולי 2010 לבית המשפט המחוזי את התביעה נושא ההליך דנן. בעניינה של אריה ושות' (הנתבעת 8 בכתב התביעה) טען הנאמן כי היא התרשלה בתפקידה שכן אישרה בדוחות המבוקרים של החברה לשנת 2003 את מחיקת החוב למרות שבדוח תזרים המזומנים לא הייתה אינדיקציה לכך כי החוב אכן הוחזר לחברה. הנאמן הוסיף וטען, כי אילו אריה ושות' הייתה מגלה את מצב הדברים האמיתי במועד, היה ניתן כבר אז להיטיב את נזקיה של החברה ולחלופין לגלות את התרמית ולגבות את כספי החוב.

           בית המשפט המחוזי קיים קדם משפט ביום 26.3.2012, במסגרתו מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחון את השאלה האם החוב הופקד בקופת החברה וביום 16.1.2014 קיים דיון נוסף ובו הורה, בין היתר, על אופן ניהול ההליכים המקדמיים בין הצדדים ועל הגשת תצהירי העדות מטעמם.

3.        ביום 29.5.2014 הגיש הנאמן בקשה לתיקון כתב התביעה, נוכח מידע חדש שהתגלה לו לטענתו בכל הנוגע לאריה ושות'. לטענת הנאמן הוא גילה כי חברי הדירקטוריון בחברה אישרו את שחרור הערבות הבנקאית למשיבים 1 ו-2 בהסתמך על חוות דעתה של אריה ושות' לפיה נפרע החוב לחברה. הנאמן טען כי לצורך הכנת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו הוא סר למשרדי הרשות לניירות ערך שם נחשף למסמכים רלוונטיים שאספה הרשות בחקירותיה. ממסמך אחד שהתגלה עולה, לשיטת הנאמן, כי רו"ח רמי אריה (להלן: רו"ח אריה) הנמנה עם עובדיה של אריה ושות', עדכן בזמן אמת את רואה החשבון המבקר של החברה דאז על העברת השליטה בחברה, על תשלום התמורה ועל שחרור הערבות הבנקאית. עוד טען הנאמן כי ממסמך נוסף שהתגלה עולה כי רואה החשבון המבקר של החברה דאז שלח לרו"ח אריה טיוטת דו"ח דירקטוריון, עליה התבקש רו"ח אריה להוסיף השלמות ולעדכן לגבי העברת השליטה ו"הפעילות החדשה".  מסמכים אלו מוכיחים, כך גרס הנאמן, כי אריה ושות' הייתה מודעת בזמן אמת לסיכום בנוגע להזרמת הכסף לחברה ולאופן שבו נעשה הדבר בפועל. עוד לשיטת הנאמן, התברר כי רו"ח אריה היה איש סודו של המשיב 3 שכנראה הגה את התרמית למחיקת חובותיהם של המשיבים 1 ו-2 בטענה כוזבת כי התמורה שולמה באמצעות העברת מלאי. עוד טען הנאמן כי רו"ח אריה אישר לרואה החשבון המבקר כי החוב שולם במזומן, אולם בכתב ההגנה שלו טען כי התמורה שולמה באמצעות "הזרמת מלאי שווה ערך לחברה", וכי מהפרוטוקולים של חקירת הרשות לניירות ערך עולה כי אנשי אריה ושות' לא וידאו בזמן אמת את קיומו של מלאי בחברה ועל כן הבינו כי אין ממש בטענה זו.