החלטה 3852/14

           בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' רומנוב וד' מינץ והשופטת א' נחליאלי חיאט) בעפ"ג 34729-02-14 מיום 7.5.2014 בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבית שמש (השופט י' מינטקביץ) בת"פ 23897-01-11 מיום 6.1.2014.

רקע והליכים

1. ביום 13.1.2011 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום שייחס למבקש עבירת מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מעובדות כתב האישום עלה כי ביום 22.10.2008 הורה שוטר לנהג רכב שנהג במהירות שאינה חוקית לעצור, על מנת לרשום לו דו"ח. המבקש היה הנוסע שליד הנהג. טרם התחיל השוטר לרשום את הדו"ח, ניגש אליו המבקש וביקש ממנו לבוא עימו הצידה כדי לדבר עימו. בשלב זה הציע המבקש לשוטר 200 דולרים כדי "לסגור עניין" ושם את סכום הכסף בידי השוטר.

2. ביום 20.3.2012 הורשע המבקש, על סמך הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. לצד הודאתו הסכימו הצדדים על עריכת תסקיר למבקש, שהיה בן 20 בזמן ביצוע העבירה. על אף הסכמה זו, בית המשפט לא מצא שיש מקום להורות על עריכת תסקיר והחליט כי הוראה על כך תינתן אם יימצא שהדבר נדרש בעקבות הטיעונים לעונש. בעקבות כך ניתן ביום 10.9.2012 גזר הדין הראשון בעניינו של המבקש (להלן: גזר הדין הראשון). בגזר דין זה עמד בית משפט השלום על חומרת העבירה שביצע המבקש מחד גיסא, ועל חלוף הזמן מאז האירוע, הודאתו ועברו הנקי מאידך גיסא. המבקש ביקש כי בית המשפט ימנע מהרשעתו, ואילו המשיבה ביקשה כי יורשע וייגזר עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. לאחר שסקר בית משפט השלום את הפסיקה מצא כי רמת הענישה בעבירת מתן שוחד בנסיבות דומות נעה בין מאסר שירוצה בעבודות שירות לבין מאסר קצר בפועל. עוד קבע שעל אף השיקולים לקולה שציין, אין מקום להימנע מהרשעת המבקש לנוכח העובדה שהמבקש לא הוכיח נזק קונקרטי שמצדיק אי-הרשעה. לבסוף גזר בית משפט השלום על המבקש שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.

3. המבקש ערער על גזר הדין. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' צבן, השופט ר' כרמל והשופטת ר' פרידמן-פלדמן; עפ"ג 36392-10-12 מיום 16.12.2012) מצא כי נוכח כך שהמבקש היה בן פחות מ-21 בעת ביצוע העבירה, ובהיעדר סיבה שלא לכבד את ההסדר בין הצדדים לקבלת תסקיר שירות המבחן, נפל פגם בגזר דינו של בית משפט השלום כיוון שבית המשפט לא קיבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, ויש לבטלו. לפיכך, ביטל בית המשפט המחוזי את גזר הדין והחזיר את התיק אליו כדי שיזמין ויקבל תסקיר שירות מבחן, שלאחריו ישמעו טיעונים לעונש ויינתן גזר דין חדש. 

4. לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ניתן גזר דינו החדש של בית משפט השלום ביום 6.1.2014 (להלן: גזר הדין השני). בגזר הדין השני ציין בית משפט השלום שאף שהוראות תיקון 113 לא חלות על המבקש, דינו ייגזר ברוחן, כפי שקבעו בתי המשפט. לאחר שסקר את הפסיקה בעבירות דומות מצא בית משפט השלום כי מתחם העונש ההולם בעבירה שעבר המבקש בנסיבותיה נע בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. בית משפט השלום ציין כי מתסקיר שירות המבחן עלה כי המבקש קיבל אחריות לעבירה והביע חרטה על ביצועה. עוד עלה כי להערכת שירות המבחן, העבירה בוצעה ללא תכנון והפעלת שיקול דעת. באשר להרשעה ציין בית משפט השלום כי תסקיר שירות המבחן המליץ לבטלה ולהשית על המבקש שירות לתועלת הציבור. בית משפט השלום הכריע כי אין מקום להימנע מהרשעת המבקש, כמו גם אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בעניינו. בית משפט השלום קבע כי אף שמקום עבודה ספציפי לא מוכן להעסיק את המבקש לנוכח הרשעתו, אין בכך נזק חמור שמחייב את אי-הרשעתו, ובפני המבקש פתוחות אפשרויות תעסוקה שבהן לא מתחייבת תעודת יושר המעידה על היעדר עבר פלילי. לכן, חזר בית משפט השלום וגזר על המבקש את העונשים שגזר עליו בגזר הדין הראשון, המפורטים בפסקה 2 לעיל.

5. המבקש ערער על גזר הדין השני. בבית המשפט המחוזי טען כי לא היה מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן בעניינו, זאת בין היתר גם מפני שעבר את העבירה ללא תכנון או מחשבה שקולה ורק רצה לסייע לחברו שנהג ברכב, וכן לנוכח גילו הצעיר והיותו "בגיר-צעיר" בשעת ביצוע העבירה. עוד טען המבקש כי חלפו שש שנים מביצוע עבירה, וחלוף הזמן מהווה עינוי דינו – שנבע משיהוי בהגשת כתב האישום ומהטעות שנפלה בגזר הדין הראשון (בעניין תסקיר שירות המבחן). עוד ציין המבקש את שיקומו הניכר מאז ביצוע העבירה: הוא לא הסתבך עם החוק, שירת בשירות לאומי, נישא והוא בעל משפחה כיום (בהקשר זה טען כי משפחת אשתו לא מודעת לעבירה והעונש ואם הדבר יתגלה הוא עשוי לגרום לו נזק רב). כמו כן, טען המבקש כי לא התקבל לעבודה בבורסה בשל ההרשעה האמורה, ולחברה יש אינטרס בשילובו בחברה באמצעות האפשרות לפרנס את משפחתו, ועל בית המשפט המחוזי להושיט לו יד לשם כך. ביום 7.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט המחוזי מצא את הטעמים התומכים בבקשתו לבטל את ההרשעה מוצדקים, אך כיוון שבביטול הרשעה על בית המשפט לתת דעתו גם לחומרת העבירה והאינטרס הציבורי שבמיצוי הדין, ולנוכח חומרתה ומהותה של עבירת השוחד, לא ראוי לסיים את ההליך ללא הרשעה.

הבקשה וההליך בבית משפט זה

6. עניינה של הבקשה הוא ביטול הרשעת המבקש. המבקש שב וטוען את הטענות שהעלה בערעורו בבית המשפט המחוזי. הוא מצביע על השיהוי בבירור עניינו בתחנות השונות (שיהוי בהגשת כתב האישום והטעות שנפלה בגזר הדין הראשון). עוד טוען שמאז ביצוע העבירה לא שב לפלילים, שירת בשירות לאומי והתנדב במסגרות נוספות. באשר לאי יכולתו להשתלב בעבודה, ציין כי לא ראוי שבית משפט השלום יתערב במקום העבודה שבחר ויקבע כי ביכולתו לעבוד במקום עבודה אחר. בהקשר זה מציג פסיקה שבעיקרה עסקה באי הרשעת קטינים, ובשאלת הנזק שעליהם להוכיח. לטענתו יש לגזור מהתייחסות הפסיקה לאי הרשעת קטינים, לעניינו, בהיותו "בגיר-צעיר", ויש לבחון פרמטרים שונים בעניינו. לסיום הוא שב וחזר כי אשתו ומשפחתה אינם מודעים לעברו הפלילי, ועלול להיגרם לו נזק רב אם הדבר יוודע להם.