החלטה 3627/14

 החלטה

1.        בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים החל מיום 26.5.2014, ב-90 ימים או עד למתן פסק הדין בעניינם בתפ"ח 38535-08-13 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

           הרקע לבקשה פורט בהחלטות קודמות של בית המשפט (בש"פ 1273/14 דסוקי נ' מדינת ישראל (4.3.2014), (להלן: בש"פ 1273/14); בש"פ 2512/14 אהווידי נ' מדינת ישראל (8.4.2014), (להלן: בש"פ 2512/14); בש"פ 3154/14 דסוקי נ' מדינת ישראל (22.5.2014), (להלן: בש"פ 3154/14); בש"פ 4511/14 מדינת ישראל נ' דסוקי (3.7.2014), (להלן: בש"פ 4511/14)), ועל-כן הרקע לבקשה דנא, כמו גם הדברים שכבר פורטו והוצגו בהחלטות הנ"ל, יובאו להלן רק בתמציתם.

כתב האישום

2.        ביום 26.8.2013 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם ביצוע של העבירות הבאות: רצח, קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), נשיאת נשק ונשיאת תחמושת. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 12.5.2009 שדדו המשיבים בעל עסק להמרת כספים (להלן: המנוח) ונטלו ממנו תיק ובו 200,000 ש"ח במזומן. המשיבים המתינו ברכבם מחוץ לעסקו של המנוח, בעת שהמנוח שהה בסניף בנק בו נהג לבצע פעולות שונות בסכומי כסף גדולים. כאשר חזר המנוח לבית העסק, בשעה 10:00, יצא המשיב 1 מהרכב כשהוא מצויד באקדח ועוטה על פניו כובע גרב שחור, בעוד שהמשיב 2 המתין ברכב. המשיב 1 רץ לכיוונו של המנוח, אחז בצווארו בחוזקה, נטל ממנו את התיק בו החזיק וירה לכיוונו שלושה כדורים שהביאו למותו. לאחר מעשה זו נמלטו המשיבים מהמקום.

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים. לבקשת באי-כוח המשיבים נדחו מספר מועדי דיונים, כך שבית המשפט דן בבקשה רק בסוף חודש ינואר 2014. ביום 13.2.2014 קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים, ונוכח המסוכנות הברורה הנשקפת מהם, הורה על מעצרם עד לתום ההליכים, זאת אף בלי להורות על הכנת תסקיר מעצר. המשיבים הגישו ערר כנגד החלטה זו. ביום 4.3.2014 ניתנה החלטה בערר, במסגרתה קבע בית המשפט כי קיימת חולשה בעוצמת הראיות לכאורה וכי יש מקום לבחון את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, ובלשון בית המשפט: "אני סבור כי יש להסתפק במקרה דנן בחלופת מעצר, גם אם אינה הפתרון המיטבי" (פסקה 27 להחלטה בבש"פ 1273/14, השופט י' עמית).

           בעקבות ההחלטה בבש"פ 1273/14, ביום 5.3.2014 הורה בית משפט קמא על הכנת תסקיר מעצר. בעקבות בקשת שירות המבחן, דחה בית משפט קמא את הדיון שנועד לבחינת האפשרות שהמשיבים ישוחררו לחלופת מעצר מיום 2.4.2014 ליום 24.4.2014. המשיב 2 הגיש ערר כנגד החלטה זו. בערר נטען כי בהתאם להחלטה בבש"פ 1273/14 כלל אין צורך בהכנת תסקיר מעצר, כך ששחרורו מתעכב שלא לצורך משך זמן רב. ערר זה נידון לפניי, ובהחלטה מיום 8.4.2014 דחיתי את הערר (בש"פ 2512/14), בשל החשיבות הרבה הקיימת לקבלת עמדת שירות המבחן ביחס לבחינת חלופות המעצר. לאחר שנתקבלו תסקירי המעצר, שוב הורה בית משפט קמא ביום 24.4.2014 על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים. בהחלטה זו הסתמך בית המשפט על תסקירי המעצר השליליים בעניינם. על-פי שירות המבחן, נשקפת מהמשיבים מסוכנות רבה והחלופות שהציעו לא יכולות לאיינה.

           ביום 4.5.2014 עררו המשיבים כנגד החלטה זו. ביום 22.5.2014, יום לאחר שהמבקשת הגישה את הבקשה דנא, דחה בית משפט זה (השופט י' עמית) את עררי המשיבים (בש"פ 3154/14). בהחלטה ציין בית המשפט כי תסקירי המעצר השליליים בעניינם של המשיבים היו נחרצים בדחיית האפשרויות השונות לחלופת מעצר, ועל-כן לא היה מקום לסטות מהאמור בהם. ביחס להחלטתו בבש"פ 1273/14 הבהיר השופט עמית, כי החלטה זו "הייתה גבולית מלכתחילה".

           המשיבים פנו פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם. הפעם הציעו המשיבים חלופת מעצר הדוקה, לטעמם, שכללה פיקוח שייעשה באמצעות מאבטחים צמודים, אנשי חברת אבטחה, שהמשיבים ישכרו את שירותיהם בתשלום. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתם זו של המשיבים, אך בית משפט זה, מפי השופט נ' הנדל, קיבל את ערר המדינה וקבע כי החלופה המוצעת לא תמנע הפרה של תנאי השחרור ולא תשיג את מטרת המעצר (בש"פ 4511/14). זאת בין היתר "בשל מאפייניהם האישיותיים" של המשיבים והמסוכנות הנשקפת מהם. החלטה זו ניתנה, כאמור לעיל, לפני כשבועיים.

ההליך העיקרי